איכשהו, עד היום לא יצא לי לראות הופעה מלאה של ערן צור. ראיתי אותו נותן שיר או שניים בערבים מרובי מופיעים (כמו הערב שהוקדש לענבל פרלמוטר ו-"שירים אחרונים" בבארבי בשנת 2017) אבל הופעה באורך מלא פשוט לא יצא לי לראות. אז ההופעה הראשונה שלו אתמול בפאב הרצל 16 הייתה הזדמנות טובה לתקן את העניין הזה.
הגעתי יחסית מאוחר לקראת עשר, ואני רואה שכל הרחבה מול הבמה הלא כ"כ גדולה כבר מפוצצת באנשים. כן, עקרונית בשביל לראות הופעה של ערן צור מקרוב רצוי ומומלץ להגיע לפחות שעה לפני, אבל בסוף אני מצליח איכשהו להתמקם מול הבמה, עומד במין זווית מוזרה כדי לא לדרוך על האנשים שמסביבי. בסביבות עשר וחצי, עולים לבמה צור עם גיטרת הבס שלו, איתו רם אוריון (שרק לפני כמה ימים ראיתי אותו מלווה את שילה פרבר בהופעה שלה, חייב לציין לחיוב שהוא אחד הגיטריסטים הכי עסוקים ומנגן עם לא מעט הרכבים בסצינה ומעבר לזה הוא גם ניגן עם צור מימים ימימה כבר באלבום "עיוור בלב ים" וכחלק מ"כרמלה גרוס ואגנר") שנותן את הקונטרה על הגיטרה וקצת מלווה בקולות, ואיתם שי ברוך על התופים.
יש משהו קודר
צור עומד מולי עם גיטרת הבס שמקרוב נראית די גדולה ונוצצת, פותח את ההופעה ב-"המכסה הירוק" מאחד האלבומים הראשונים, והכי חזקים שלו ושל כרמלה גרוס ואגנר, "עיוור בלב ים". הטקסטים של צור הם די מורבידים וחשוכים כך אני אגלה כבר על תחילת ההופעה, כשהוא שר על "גן שהוא בית כלא" ובור "שורץ מקקים ומזוהם", משל לחוויות לא טובות שהאדם סוחב איתו מגיל צעיר מאוד. אוריון לוקח עליו את הליווי בשירה ומצליח להיכנס לא רע לתפקיד הליווי הקולי המקורי בגירסת האלבום ששמור לירונה כספי. יש משהו מאוד קודר אבל גם מאוד ישיר בצורה שצור מגיש את השירים שלו. "אמא האם כדאי לי לצאת לאויר העולם" אומר צור לקהל כשהוא מניף באוויר את היד שלו באקט של מחאה כשהוא עובר ל-"והחיים". יש לו קול נונשלנטי כזה, כביכול נשמע חצי אדיש כזה, אבל בהבעות הפנים שלו רואים שצור ממש נכנס לתוך השיר כשהוא שואל בפנים "מיוסרות" כאלה "האם החיים יהיו טובים אליי". צור מנצל את האתנחתא עד השיר הבא "פרפרי תעתוע" להגיד שלום לקהל, יש לו קשר מעולה עם הקהל, זה בטוח, אולי יותר מדי טוב כמו שאעיר בהמשך.
לשיר איתו
צור, עם הטקסטים והלחנים הקודרים שלו יחד עם יכולת הופעה מעולה, מעברים בין קטעים שקטים לקירות של דיסטורשן ורעש (בסיוע של אוריון וברוך) הופכים אותו לאחד מטובי הפרפורמרים במקומותינו. רק מה, בקטעים שצור מבקש או מנפנף לקהל בידיים לשיר איתו, כמו ב-קיץ "אני אוהב אוהב אוהב…" אני קצת מאבד עניין כי מבחינתי כל העניין הזה של "שירו איתי" כשאמן רוק עומד על במה ומנסה להפוך את ההופעה שלו לסוג של שירה בציבור, לדעתי זה קטע שדופק את הרוקנ'רול האמיתי של ההופעה, למרות זאת, אוריון דופק סולו יפה בשיר הזה וגם ברוך מפציץ על התופים כאילו אין מחר.
את לשטוף לה ת'רגליים ולשתות את המים מודה שלא ממש אהבתי, לטעמי יש לצור שירים הרבה יותר טובים ברפרטואר הלא קטן שלו מהדבר הזה. ממשיכים את ההופעה: "בעין הסערה" מביא את הצד היותר רך שבצור, הצד הגברי שמחפש קצת סימפטיות, חום ואהבה. אוריון שוב מרביץ פה סולו חשמלי מרשים. "ערב ב' כסלו" על הטקסט המקברי שלו שעוסק בהתאבדות מהווה מצד אחד את אחד השירים היפים והחזקים ביותר שצור כתב, ויכל להיות שיאו של הערב, אחרי זה, ללא שהיות ההרכב עובר ל-"הג'ינס הנמוכים" וסוף סוף כשכולם שם על הבמה מתחילים לכסח על הכלים שלהם העניינים מתחממים וההופעה מתחילה להישמע כמו הופעת רוק אמיתית. ב-הוא והיא חוזר לצד האינטימי הרך של ההופעה, כשצור הפרפקציוניסט מפסיק את השיר באמצע כדי לתקן התחלה של סולו של אוריון, אוריון התחיל מחדש את הסולו השיר המשיך והקהל הריע בסוף.
צור מנצל את האתנחתא לסיפור משעשע לקהל על איזו מעשייה שקרתה לו בפראג כשהיה חצי שיכור ועל איזו חבורה מנתניה שפגש שם, "אתם מכירים את תורג'י ?"…הוא שואל ומתחיל לשיר ולנגן סולו את "קרבות תרנגולים" כשהוא מרתק אליו את הקהל, בהמשך אוריון וברוך מצטרפים אליו לעוד אחד השירים האפלים והחזקים של צור מ-"עיוור בלב ים" שזוכה לייצוג יפה בערב הזה. צור מעודד את הקהל לשרוק איזו "שריקה קטנה" בשביל ההתחלה של "המסלול המואר", השיר היחיד מהאלבום האחרון שלו שזוכה לייצוג בערב הזה. "עכשיו אנחנו רוצים לייצר רעש שיחדור את כל שורת האנשים…" אומר צור לקהל לפני שהחבר'ה על הבמה מתחילים לבצע את "ערב חולה" שצור כתב לו את הטקסט הסהרורי עם הפזמון הזה "שוב מסתובב ברחובות בלילה" וברי סחרוף הלחין, עושים גירסה מכוסחת כמו שצריך ולא רעה בהתחשב בזה שאין להם מקלדת על הבמה בניגוד לגירסת הסטודיו. אחרי זה, אני שם לב שצור לוחש משהו באוזן של אוריון וללא שהיות החבר'ה עוברים ללהיט "כרמלה גרוס ואגנר", צור, נסיך האופל במיטבו כשהוא מבצע את השיר האייקוני הזה, יש לו פה הרבה מקום להבליט את נגינת הבס המעולה שלו והוא שר עם המון תשוקה, אוריון דופק כהרגלו (עוד) סולו יפה בשיר הזה. "בית"ר ירדה לליגה א'" צור מזמזם לעצמו כשהחבר'ה עוברים ל-"רטוב וחם". לחן חזק לטקסט שלא מדבר הרבה למי שלא מתעניין בכדורגל כמוני.
בשיר הבא, "בלילות של ירח מלא", צור מתחיל לשיר ולנגן לבד ואחרי דקה שאר ההרכב מצורף אליו, את "תמונה אימפרסיוניסטית" הם התחילו בסגנון קליל כזה שכלל את קטעי השירה בציבור עם הקהל, אבל לפחות בחלק האחרון של השיר הם כיסחו כמו שצריך. הקהל מריע ומרוצה, החבר'ה יורדים מהבמה ואחרי כמה דקות צור חוזר לבדו לבמה לביצוע של שיר חדש ששלומי ברכה עזר לו עם הלחן. "נחש הוא מכיש אותך, נשיקת המלאכים…" הוא שר את המילים הכל כך ערן צוריות של השיר המוזר (במובן החיובי) הזה, אהבתי את הביצוע וההגשה של צור לשיר הזה. אוריון וברוך חוזרים לבמה בשביל לסיים את ההופעה כשצור אומר לקהל "אנחנו עומדים לסיים את ההופעה אבל זה כמו להתחיל אותה עכשיו" כשהם מפציצים כאילו אין מחר את "עלבון". יש משהו במה שהוא אומר, את האמת מבחינתי אם כל ההופעה הייתה על אוקטן גבוה כמו איך שהם סיימו את ההופעה הייתי אומר שזאת הופעה מעולה. Rush Time סגר סופית את ההופעה.
ללכת עד הסוף
לסיכומו של דבר: אין ספק שצור הוא פרפורמר מעולה, הוא כותב שירים ומלחין כמו שד משחת, יש לו נגנים מעולים על הבמה, הוא מאה אחוז בתוך השירים כשהוא על הבמה, ואין ספק שהיו רגעים מעולים שם ליד הבמה. .
לא יודע, יכול להיות שאם הייתי רואה את ערן צור מודל שנות התשעים כשהופיע ב-"רוקסן", או באחד המועדונים האחרים של תחילת שנות התשעים אז אולי הייתי יותר מרוצה לצפות בו אז, כשהוא היה (אני מאמין) רוקר חסר פשרות שמן הסתם לא היה מעלה על דעתו לסמן לקהל "שישיר איתו". מצד שני לא ניתן להתעלם מהעובדה שבאמתחתו של ערן צור של 2019 יש הרבה יותר שירים מאשר זה של 1992, ככה שהדברים מתאזנים גם לטובה במשך הזמן. בכל מקרה, מקווה לראות הופעה של צור שבה הוא באמת הולך "עד הסוף" בלי "שירה בקהל". נחיה ונראה מה יהיה.
