אז ביום שני הזה לפני יומיים, שיצא להיות יום שני האחרון של אוקטובר השיקה הלהקה הירושלמית העונה לאותו שם את האלבום השני שלהם "שמיים כחולים" במועדון הבארבי. את האלבום הקודם שלהם "יופי" הם הוציאו כמעט לפני 10 שנים ואיכשהו יצא שפיספסתי אותם בזמנו, אז זו הייתה הזדמנות לא רעה להשלים פערים ולרכוש בהופעה הזאת את 2 האלבומים במחיר שווה לכל נפש היישר מהלהקה. הם רביעייה שנותנת את הרוק בראש, אבל חוץ מהדרייב הקופצני והכוחני אני חייב לציין לזכותם שיש להם בלחנים ובמסרים את מה שאני הייתי קורה לה "אמירה מוזיקלית" אומנותית שמבדילה אותם מלהיות עוד "סתם" להקת רוק, רצוי לראות את הקליפ שהם עשו ל-"מעבר לקשת בענן" עם האנימציה והלחן שלו כדי להבין על מה אני מדבר. מודה שלא כל דבר שהם הקליטו אהבתי, למשל על ה-"חה חה חה" מהאלבום החדש הייתי מוותר בכיף, בהיותו סוג של ניסיון להוכיח ש-"אנחנו חלק מהחבר'ה", כשאליי מדברים דווקא השירים של אלה שהם האוטסיידרים ו"עב"מים" שלא מנסים להתיישר עם כל העולם ואחותו. כשאתה לא מנסה להישמע כמו השאר ומביא את השריטה האישית שלך לבמה אז אתה יותר מעניין. אבל מעבר להערה הספציפית הזו על השיר המסוים הזה, סה"כ סיקרן אותי לראות אותם על הבמה, מה הם נותנים ומעבירים לקהל מעבר לקליפים ופה לא התאכזבתי בכלל.
אז איך "שני האחרון של אוקטובר" טובים בתור פרפורמרים על הבמה ?
טובים מאוד, אפילו מעולים, יודעים גם להפציץ חופשי אבל גם שומרים על אותה "אמירה אומנותית" שדיברתי עליה בהתחלה. מטבע הדברים, ההופעה כללה כמעט את כל שני האלבומים שלהם פלוס בונוסים שהם ביצעו עם חמי רודנר שעלה לבמה לכמה שירים. הם פתחו את ההופעה עם "שני/אחרון/אוקטובר" ו-"כחול" מהאלבום הראשון בליווי תאורה כחולה הולמת. "לא זוכר איפה זה התחיל, לא זוכר איך זה נגמר…" שואג הסולן והגיטריסט ישי גרוס מקדימה, לשמאלו הגיטריסטית יפעה מאור מפציצה בסולואים עם הגיטרה שלה ועם התופים והבס התוצאה היא הפצצה כבדה ומשכנעת. בחור עם כובע מצטרף לבמה על עמדת הקלידים ובהמשך יתברר ששמו שאול גרוס והוא גם זה שהפיק ללהקה את 2 האלבומים שלה. "יופי" ממשיך את ההפצצה כשהפעם התאורה מאחוריהם מהבהבת באדום בוהק. לאחר מכן הם מבצעים את "יום אחד" שכולל בין השאר (בציניות?) את השורה "יום אחד גם אני אנסה ת'סמים, ואזריק, ואסניף, ואבלע כדורים" מכיל נגינת רוקאנרול בריאה, וכשישי לוקח מגאפון ומכריז לקהל שהוא "הולך להיות מלך עירום" זה נראה כמו מחזה תיאטרלי משעשע. ב-"הי את" יפעה לוקחת על עצמה את השירה ומבצעת בלדה מרחפת כזו.
אחרי זה לבמה חוזרים שאול וצ'לנית ששמה עדן ג'משיד לביצוע של "אני ואת" ו-"מעבר לקשת בענן" שאלה בהחלט שני שיאים אומנותיים של הערב, כולם שם נותנים את המקסימום שלהם והצ'לו במיוחד מוסיף איזה חן נוגה וקודר למנגינה. אחרי הבלדות הלהקה חוזרת לרוקאנרול הכסחיסטי תוך שהם עושים איזה שילוב מהיר בין "לפעמים", "דצמבר" ו-"הנאום" שמתחברים למין המנון אחד ארוך כזה, הקהל מריע וישי, הפרונטמן האולטימטיבי של ההרכב נמצא שוב עם המגאפון, צועק את נפשו למגאפון "אפילו אם אני דפוק, אפילו אם אני חולה….רק אהבה תראה לנו שהמלך הוא עירום" כשהקהל באטרף. בהחלט עוד שיא של המופע.
איפשהו באמצע ההופעה ישי מעלה לבמה את חמי רודנר "האחד והיחיד" מכריז עליו ישי. החבר'ה מרביצים שני שירים של חמי/איפה הילד: "אחד אלוהים" ו-"לבן בחלום שחור". מתברר שזה בדיוק גם היום הולדת של חמי, "הפכתי בן 55" ו-"זה גם התחלה של שעון חורף וגם ערב ראש חודש, אז הכי חשוב שנהיה שמחים" אומר ישי וחמי עונה בתגובה לישי ש"אני דווקא מעדיף שיהיו עצובים, נתווכח על זה אחרי זה…". החבר'ה עוברים ל-"חה חה חה" ודווקא בשיר הזה התרומה של חמי מתבררת כמכרעת במיוחד, כשהוא מבצע את השיר בסוג של תיאטרליות שכזו כשהוא מחזיק מולו את דף המילים, זה נשמע משהו אחר מאשר בקליפ שהם צילמו לו.
שאול חוזר לבמה ל-"סוף הזמן" ו-"שמיים כחולים" סוגר את ההופעה, אבל ההופעה לא מסתיימת לפני שהלהקה עולה בחזרה לבמה ל-3 הדרנים: "לא רואה", "נצא העירה" ו-"עמוק". זהו, אחרי כמעט שעה וחצי נגמרת ההופעה. סה"כ אין שום דבר רע ברוק'נרול טהור כל עוד הוא כוחני, יצירתי, ומביא לידי ביטוי את השריטה האישית שלך ומהבחינה הזאת כלהקה מבצעת "יום שני האחרון של אוקטובר" הם נגנים מעולים אחד אחד שיודעים להרביץ הופעה, אבל יחד עם זאת אני כן חושב שההרכב הזה צריך עוד קצת להשחיז את האמירה האישית שלו, פחות להתעסק ב-"גם אני" ו-"חה חה חה" בשירים שלהם ויותר להתמקד באמירה והחוויה האישית, משהו שחמי רודנר שהופיע איתם הלילה מיטיב לעשות בשירים שלו גם אם הם נוטים יותר לצד המלאנכולי של הסקאלה.
קטעי וידאו מהמופע
