יום שישי, אוקטובר 30, 2026

נינט טייב – כמה טוב שבאת הביתה..

באמת, כמה טוב שבאת הביתה, נינט טייב, למרות שהיגרת לניכר על מנת לנסות את מזלך ולהוכיח לעצמך ולנו כי את מוזיקאית שלא מרפה, שאת נאמנה לאמת האישית שלך, ליצירה שלך ולדרך בה בחרת, עדיין בכל גיחה שלך לארץ הקהל הרב שנאמן לך עוד מימי חוף ניצנים והלאה שב וממלא את ההופעות שלך במה שקרוי Sold Out.

נינט טייב במועדון התאטרון. צילום שילי אראל
נינט טייב במועדון התאטרון. צילום שילי אראל

כולם כאן שמחו בשמחתך כאשר נודע כי נבחרת ליטול חלק בפסטיבל וודסטוק לרגל מלאת 50 שנה לקיומו, כולם כאן גם נעצבו כאשר נודע כי הפסטיבל לא יצא לפועל וההזדמנות יוצאת הדופן שנקרית בדרכך להיחשף בפני מאות אלפי צופים שם על המדשאה של מקס יזגור ולבטח בפני עוד כמה מיליונים שיצפו בשידורי הסטרימינג מהפסטיבל, ירדה מעל הפרק. רק חבל שלא ביצעת אמש את הגרסה החשמלית שלך לשיר הנושא – Woodstock. אבל כאן בארץ הקטנה הזו, הקהל הביתי שלך תמיד יקבל אותך בחיבוק חם תרתי משמע!!

מצגת זאת דורשת JavaScript.

היה כיף אמש במועדון התאטרון, לראות אותך שוב על הבמה עם הגיטרות ובלעדיהן, עם הרכב הנגנים, שכולל את בן זוגה יוסי מזרחי בגיטרה חשמלית, עדי הר צבי בגיטרת בס, דני עבר הדני בקלידים, יותם וייס על התופים, רוני עיברין בכלי הקשה, עם האורחים ברי סחרוף שרץ אחר כך למוזיאון תל אביב כדי להופיע עם קלרה הקדושה בחגיגה של התדר, עם החברים מלהקת Full Trunk  שהרימו את הקהל בחפלה של רוקנ'רול מזרח ומערב יחדיו ועם ההפתעה בסופו של המופע כאשר אורית שחף, החצי של היהודים הצטרפה אליך לביצוע השיר "קח אותי" שכתב והלחין תום פטרובר.

מי צריך יותר מזה?

היה פאן במקסימום, תודה, כבר מתגעגעים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

קטעי וידאו מהמופע

 

הכי חדשים

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...