יום שני, אוקטובר 26, 2026

הפיל הכחול – שיר לי

עם יציאתו של שירו החדש "שיר לי" משחרר לירון אטיה, היוצר והמבצע ומי שבעצם "הפיל הכחול" הוא ההרכב הקיים סביבו את ההצהרה הבאה, מזכיר לכולם את סיפור חייו: "שיר חדש, קליפ חדש. אני ממש זוכר את עצמי בגיל 17, לפני התאונה והכל. אני זוכר בעיקר כמה כוח נפשי היה לי, זוכר שהרגשתי חזק מול כל צרה שלא תבוא, היה בי כוח להתמודד עם הכל ולא פחדתי מכלום – מכור לאדרנלין ולכל דבר ששם אותי על הקצה. לא פחדתי להיכנס לבד לים בשיא החורף כשהגלים היו ענקיים והרוח מנסה לשבור שיאים, לא פחדתי לקפוץ 10 מדרגות עם הסקייטבורד ולשבור את היד ולא פחדתי לעשות את זה שוב כשהיא החלימה. ספק אומץ, ספק טיפשות של גיל 17.

ואז החיים החליטו לבדוק אותי. בגיל 18 הגיעה תאונת הסנובורד ששינתה לי את החיים, פתאום כסא גלגלים, פרידה מכל מה שהיה לפני, מהגוף, מהים, מהחיים כפי שהכרתי אותם. מבול של צרות, חטפתי מכה, ועוד אחת, ועוד 500, כל-כך הרבה דברים להתמודד איתם – כל החברים מתגייסים לצבא, מחליפים חוויות, משתחררים, טסים לבד לחו״ל לטיול הגדול, מספרים לי על בנות שהכירו באיזה פאב בקצה השני של העולם, מתחילים ללמוד… ואני? מה איתי? ממש הרגשתי איך לאט לאט נגמר לי הכח, כמו סוללה שמתרוקנת. היו ימים שהרגשתי ש״אם עוד משהו אחד משתבש לי… זהו, אני גמור״. איפה הילד האמיץ ההוא?

לפני בערך 6 שנים הלב שלי נרגע, אחרי דרך ארוכה, נראה לי שבסוף מה שהציל אותי הוא שכל התפיסה שלי לגבי המושג ״פחד״ השתנתה. אם פעם חשבתי שלהיות אמיץ משמעו לא לפחד, היום אני מבין שאומץ משמעו כן לפחד, ובכל זאת לעשות את מה שמפחיד אותי. זה אומץ אמיתי. עם הזמן גם הבנתי דבר מאוד חשוב והוא שבסוף, אף אחד לא יכול לעזור לי חוץ ממני. אני היחיד שאחראי עליי, אני זה שמחליט אם יהיה לי טוב, או רע, אני היחיד שיכול להציל אותי. אני רק צריך להזכיר את זה לעצמי כשמגיעים העננים. אין בעיה. יש בעיה. כי לזכור את זה כשהכל טוב זה קל, אבל לזכור את זה כשקשה… זה כבר משהו אחר.

אז כתבתי את השיר הזה, וקראתי לו ״שיר לי״. והוא כאן מעכשיו כדי להזכיר גם בימים הקשים את מה שכל-כך קל לשכוח. את השיר הבא אני מקדיש לכם, בתקווה גדולה… שתקדישו אותו לעצמכם. אז איפה הילד האמיץ ההוא? הוא עדיין כאן, שר לי. אנחנו סלע מול הרוח.

השתתפו בקליפ ושרו לעצמם מכל הלב: Tal Leibovitz, Shalev Aharon, Gilad Levi, Michal Zandani, Asher Leibovitz, אלון ליבוביץ', Vered Dekel, Lihi Benjamin, Miri Gohberg, Ben Konsolos, Yahel Yakov, Tomer Levine ו-Daniel Sun Krief.

 

הכי חדשים

אלכס ליבק: האיש שלימד אותי להתבונן

מהעיתון אל קירות המוזיאון בשנות השמונים זנחנו, כמו רבים אחרים, את "מעריב" ואת "ידיעות אחרונות". את מקומם תפס...

מי באמת אשם? פיטר גריימס מגיע לאופרה

מה קורה כאשר חברה שלמה מחליטה שאדם מסוים אשם, גם כשהעובדות מספרות סיפור אחר? האם חשד הופך...

בוי ג'ורג' שולף עוד הפתעה: עופר ניסים מצטרף לחגיגה

נראה שבוי ג'ורג' לא מתכוון להסתפק בנוסטלגיה ללהיטי האייטיז. כוכב הפופ הבריטי, שישוב לישראל בתחילת נובמבר לשתי...

שחר אבן צור ופיטר רוט משחררים את החיות

מי שמכיר את שחר אבן צור מהבמות של מוניקה סקס, יודע היטב שמדובר במוזיקאי שלא נח לרגע....

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

השמש עולה מהסהרה: גיל רון שמע וחיים לרוז משיקים את SHAMS PROJECT

יש משהו מרתק במוזיקאים שבוחרים לעזוב את האולפן הממוזג, את המחשבים ואת הנוחות המוכרת, כדי לחפש השראה...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא