הסתיו כבר איתנו, זאת עובדה, מי שרוצה הכי להרגיש אותו מוזמן להגיע אל גזרת החוף, פאתי תל אביב באזור יפו העתיקה, שם הרוח מתנפצת אל מול החומות וחודרת בין הסמטאות הוותיקות, מוציאה החוצה ריח נשכח של ים ארץ ישראלי, שם במרומי העיר הישנה ממוקם לו גן הפסגה, הנקודה הגבוהה ביותר ביפו המשקיפה אל מעמקי הים התיכון ואל מגדלי האינסוף של תל אביב, אחותה הצעירה.
וכך ביום חמישי בערב, הראשון בשנה החדשה העפלנו אל מרומי יפו, שואפים את רוח הסתיו מלאת הגעגועים בדרך אל ערב נוסטלגי שיושב בול על אווירת הסתיו – "ערב שירי משוררים", מפגש של אומנים לביצועים ישנים וחדשים לשירי משוררים מולחנים.
ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שערב זה הוא מעין הומאז' לאותם ערבים מיתולוגיים שגלי צה"ל הפיקו בשנות השבעים והשמונים שכללו את מיטב האומנים של התקופה כגון מתי כספי, צילה דגן, חוה אלברשטיין, אושיק לוי ורבים אחרים. שלושה ערבים הופקו אז ועל כן בהמשך ישיר אנחנו עם הערב הרביעי במספר.
השנה לקחו אנשי בית אבי חי, אותו מעוז תרבות ירושלמי שמפיק אין ספור אירועים ייחודיים כולל מפגשי אומן מרתקים את היוזמה להרים אירוע נוסף אליו גייסו את גלי צה"ל כשותפים. אבל מה.. בירושלים, וכתל אביבי טיפוסי ירושלים היא מחוץ לסקלה, הפעם החליטו בית אבי חי וגל"צ לקיים את המופע גם בתל אביב ביחד עם קבלת שבת מוזיקלית בצהריי שישי, ומשם גם שם הפסטיבל – "מי-ם אל ים" – סוגרים שנה בירושלים, פותחים שנה בתל אביב.
גן הפסגה ביפו, הגענו טיפלה באיחור, ברקע כבר שמענו את אסתר רדא עם "אלוהים אמר בפעם הראשונה" (מתי כספי במקור), המקום כבר היה מלא עד אפס מקום, בכניסה קיבלנו חוברות עם השירים, עם מעט מזל מצאנו פיסת דשא חשופה ועברנו לישיבה מזרחית.
הגענו עד לכאן מבלי להציג את רשימת האומנים בערב זה, אסתר רדא כבר הזכרנו, איתה משתתפים גם שלומי שבן, שלמה גרוניך, נטע אלקיים, נינט, אלון עדר ושמעון בוסקילה, על ההפקה המוזיקלית אחראיים שלומי שבן וערן וייץ ועל הבמה הלהקה הורכבה מגלעד ארבו – בס, נועם חבקין – קלידים, אביב בכר – עוד, גיטרה וקופוז, קרן טפרברג על התופים, שלומי שבן על הפסנתר וערן וייץ בגיטרות, את הערב הנחה קובי מידן שנתן את הרקע מאחורי כל שיר ושיר שבוצע על הבמה.
אחרי הפתיחה המרשימה של אסתר רדא אנו בעוד חידוש והפעם לדודאים, השיר המקסים "הבלדה לשיער הארוך" שכתב יהודה עמיחי. על השילוב ההרמוני הייחודי של אמדורסקי-גוריון המקורי לא ניתן להתעלות וגם לא מנסים, שלומי שבן ואלון עדר נתנו גירסת מחווה צנועה לשיר הקדוש הזה וריגשו את כולנו.
נטע אלקיים היא הבאה בתור לעלות על הבמה, השיר הראשון "אני סוחבת" נכתב בידי איאת אבו שמיס, משוררת ערביה ילידת 84 מיפו, השיר הולחן על ידי נטע אלקיים במיוחד לערב זה ונטע בקולה המרשים מבצעת אותו במלוא הרגש, כמו כן את השיר הבא "ואולי" (הו כנרת שלי) של רחל המשוררת, שניהם בביצועים ארוכים שנותנים במה ליכולות הווקאליות של נטע.
והנה אנחנו כבר עם נינט טייב ועם "סוף הנפילה" ("אם אדם נופל ממטוס..") במקור של דורית ראובני, אחריה חוזר אלון עדר עם "שיר ערש מעבר לוואדי" שאלון הלחין למילותיו של יואל טייב הירושלמי, יליד 1997 ואחריו עוד שני שירים נוסטלגיים שמתי כספי הלחין, "זה מכבר" שבמקור בוצע על ידי אושיק לוי וזכה ללא מעט ביצועים נוספים כמו זה של מתי כספי עצמו ולאחרונה גם על ידי אסף אמדורסקי. השיר שלאה גולדברג כתבה בימיה האחרונים מפגין את הבדידות שהייתה מנת חלקה של גולדברג "זה מכבר, אין איש מחכה לי שם, ואם אין ים, הרי אין ספינה, הדרך קצרה החוג מצומצם" ואחריו "יום יום אני הולך למעונך" שבוצע במקור (ולפי דעתי בלעדית עד היום) על ידי מתי כספי.
שלמה גרוניך הוא הבא בתור, אמנם שלמה לא השתתף באופן ישיר בערבי שירי המשוררים המקוריים אבל הלחין עבורם את אחד הלהיטים המזוהים ביותר עמו "יש לי סימפטיה" שבוצע ב-1980, בערב השלישי במספר על ידי נורית גלרון. הערב, אנחנו עם שיר חדש "הייתה לה ארובה לבנה" שגרוניך הלחין למילותיו של חנוך לוין.
ועכשיו תורו של שמעון בוסקילה ועם הקלאסיקה "אומרים ישנה ארץ" שכתב שאול טשרניחובסקי שידוע יותר דווקא בלחן של נעמי שמר (למי שזוכר מהסדרה "הבורגנים"), אבל אז בשנות השבעים שלמה ארצי לקח את המילים של טשרניחובסקי והלחין אותם עבור הערב ב-1973, היום ב-2019 בוסקילה החזיר ובכבוד את השיר ללחנו של ארצי בסגננו המחבק והמלהיב של בוסקילה (אנחנו אוהבים אותך שמעון).
והערב עוד ממשיך, הגענו בערך לחצי מרשימת השירים לערב ובשביל לעבור על כולם נצטרך עוד הרבה מקום למטה, אז הנה המקום לכמה היילטים מההמשך : הדואט המקסים של שלומי שבן וקרן טפרברג משני קצוות הבמה לשיר "נתפייסה" במקור של קראוס-כץ למילים של מרים ילן-שטקליס, השיר של עדי קיסר "עוד קיץ" שהלחינה אסתר רדא במיוחד לערב בטאצ' בלוזי סתווי, גירסת דיוות משולשת של רדא-אלקייים-טייב ליונה וולך עם "לא יכולתי לעשות עם זה כלום", דואט מרגש בין נינט לגרוניך לאחד מהשירים האהובים עלי אישית "בשעת ההתבהרות" וכמובן "יש לי סימפטיה" בגירסה מרובת משתתפים שהשאירה כל הרבה טעם של עוד מערב ייחודי ומעולה. בית אבי חי, שמחים לארח אתכם בעירנו הקטנה תל אביב, כן ירבו.
