יום שישי, אוקטובר 30, 2026

עמרי סמדר – ספרי, עם שושנה דמארי ושי צברי

בין הפיוטים הרבים שהותיר אחריו אחד מגדולי הפייטנים והמשוררים בני עדת יהודי תימן ר' סעדיה בן עמרם בימי חייו לפני כ- 300 שנה מצוי השיר "ספרי תמה תמימה" או בקיצור "ספרי תמה" או רק ספרי, כאשר חוקרים את הנרטיב של השיר עולה כי בעצם מדובר במעין דו שיח בין המשורר לנפש שלו, סַפְּרִי תַמָּה תְמִימָה – ספרי לי נפשי. זו חפירה פנימית, במסגרתה באים לידי ביטוי הגוף החומרי, הנפש הרוחנית והדעת, השכל, התבונה הנרכשת היודעת ומבינה כי בתום חייו של הגוף החומרי והעלמותה של התודעה רק הנפש ממשיכה במסלול הקיום בעולם שכולו טוב, העולם הבא, ממש כמו משה רבנו בשעתו, להתבונן מנגד בארץ המובטחת ולא לבוא בשעריה.

לפני יותר מחמישים שנה הקליטה הזמרת שושנה דמארי את השיר אשר ביצועו תועד מאוחר יותר במסגרת תכנית הטלויזיה  "שרתי לך ארצי" בהנחייתו של דן אלמגור, השיר זכה לביצועים רבים של מספר זמרים, ראוי לציין ביניהם את דקלון, בועז שרעבי, צליל דנין, צמד העמרנים, אורי שבח, קובי פרחי עם להקת אורפנד לנד והזמרת שלומית לוי, דדי ג'רפי, טל בדני, מתי סרי ולבטח יש עוד שלא עליתי עליהם…

כעת מגיע עמרי סמדר, מוזיקאי בוגר האקדמיה למוסיקה בירושלים, פסנתרן, מעבד, דיג'יי ומפיק בולט בסצנה האלקטרונית התל אביבית, העושה בימים אלו את דרכו לקראת השקת אלבום בכורה מסגרתו הוא מבקש ליצוק חיים חדשים בני זמננו ליצירות עבריות אלמותיות ומאמץ אל חיקו את "ספרי". סמדר מזמין את הזמר שי צברי, אחד הווקליסטים היותר גרובים בסצנה האוריינטלית האקלקטית של זמננו, אליו לאולפן ונותן לו להאזין לסקיצה ראשונית לעיבוד האלקטרוני שהוא הלביש את השיר, צברי מזהה מיד את הפיוט הזה אולם במלודיה שונה, מתברר שהפיוט בן 300 השנים התנגן בבתי בני העדה התימנית לאורך הדורות, בשתי מנגינות השונות זו מזו. עובדה זו הובילה להקלטה במקום של שי צברי לפי המנגינה המוכרת לו מהבית, אין זו הפעם הראשונה שצברי שר משירי שושנה דמארי, הוא כבר עשה זאת במסגרת פסטיבל ישראל…

כך בסופו של דבר ההפקה חותמת במעטפת מקצב וביט אלקטרוני עכשווי את קולותיהם של שני הזמרים בני תימן, שושנה מחד ושי מאידך, כל אחד במנגינה שלו לשיר הכל כך עתיק, כל מוכר וכל כך מבוצע. יש בפנינו הלחם מצויין של השניים, לכדי יצירה בת זמננו הניזונה מהעבר. את החיבורים הוויזואלים לקטעי הווידאו השונים יצר הבמאי יובל ארצי.

 

הכי חדשים

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...