המופע הפותח את פסטיבל ישראל – "פעימה בשניה", תאטרון ירושלים, ליל חמישי, 30.05.2019, שי שיר וטלי ספיר עלו לרגל (ברכב…) לעיר ירושלים ונהנו מכל רגע.
יש הופעות שמראש ידוע שנצטער כל חיינו אם נפסיד אותן. אירוע הפתיחה של פסטיבל ישראל הוא כזה. "פעימה לשניה" שם הולם לאירוע שכל כולו מוקדש לביט ולקצב, בשני חלקים. הופעת חוץ רוויית אומנים ואפטר פארטי, לאלו שלא שובעים.
את הארוע פותחת נבחרת הצעירים והנכונים של סצנת הראפ וההיפ הופ בארץ, בהובלת עטר מיינר, כוכב עולה שהוציא לאחרונה אלבום בכורה סופר מוערך ומעריציו גדשו את השורה הראשונה וזעקו את מילות השירים. אליו הצטרפו דור 3 , שעושה את זה כמו בחו"ל. ראסטה חי עם הקצב המעיף שלו וכאריזמה משתוללת. Damsel is depressed הגותית, שהיא בעצם שילוב של ביסטי בויז ודי-אנטוורד ועדן דרסו המהפנטת, שאני לא מצליחה להוריד ממנה את העיניים. כל אחד מהם בנפרד מביא קהל ויחד, הם הופכים למכונת ביטים מרימה.
אחרי סט של 40 דקות, הם מפנים את הבמה להרכב שמהווה בסיס לכל מה שטוב במוזיקה הישראלית, ה-Digital Monx. בלבו של ההרכב, התופים עליהם מולך תמיר מוסקט, המעבד והמפיק המוזיקלי של אינספור אומנים, זוכה פרס אקו"ם ומייסד הלייבל הנחשק Ape Records. יחד איתו בהרכב אורי קפלן, מאסטר כלי הנשיפה, איתמר ציגלר, הבסיסט הכי חינני בסצנה, רון בונקר שלדעתי הגיטריסט הכי טוב בארץ (וגם סקסי מאדר פאקר) ותום דרום שמכניסה את ה-Digital אל ה-Monx.
אז עם בסיס כזה, כל תוספת היא בונוס. והבונוסים שהיו אמש על הבמה בתאטרון ירושלים פשוט נועדו להיות. היו שם גילי יאלו והאפרוביט המשמח שלו. עדן דרסו שלמרות הופעתה הצנועה, היא מהפנטת אותי. הקצב הוא איבר נוסף בגופה והטקסטים זורמים לה כמו מפלי הניאגרה. הבחורה הזו עושה פה בית ספר לחשמל. Elisee נותן את המגע הצרפתי שלו, הכל נשמע טוב יותר בצרפתית, גם הקצב. גלעד כהנא עולה לבמה ומשלים את ההרכב "Loco Hot" אליו מצטרפות A-WA ויחד הם יוצרים שילוב מופלא המורכב מחומרי גלם משובחים. ההומור של כהנא, הנגנים המיומנים של הדיג'יטל מונקס, התיבול התימני של A-WA, הביט של תום דרום והעיבוד הבלתי מתפשר של מוסקט. הם מבצעים יחד את "להתבונן בך" ו- I'm a tribe"" של "לא כוחות", הרימו את הקהל עם "Habib Galbi" של A-WA וסיימו עם שיר חדש של A-WA שצפוי לצאת היום " Hana Mash Hu Al Yaman". הבא להצטרף הוא פלד עם "מה אני נראה לך" שכולו משחק מילים ו"בלבלה". נראה שהקהל דווקא כלל וכלל לא מתבלבל, במיוחד אם מדובר במילות השיר, הקהל אוהב אותו מאוד. את חלקו הראשון של האירוע, סוגר האורח הטבעי ביותר. תומר יוסף, אהוב ליבנו, והצלע החסרה להשלמת ההרכב "הבלקן ביט בוקס". עליהם כבר מזמן הכרזנו אצלנו בבית כמלכי המסיבות. מי שלא היה בהופעה של ה- BBB לא יודע חגיגה מה היא. שמחת בית השואבה, זה טקס יום השואה לעומת החבורה הזו. גם הפעם לא אכזבו, עם "I trusted you" ו- "Why" בעיבוד מחודש ומופלא.
הבמה מתרוקנת וגלעד כהנא מזמין את הקהל, מתוך הקהל עם מגפון ואחריו תמיר מוסקט על התוף ואורי קפלן חמוש בסקסופון בתהלוכה אל תוך אולם התאטרון, לאפטר פארטי מאחורי הקלעים, שם יצרו רחבה ענקית, כמו מועדון. בקצה הרחבה עמדת די ג'י ומאחוריה מסך. על העמדה עטר מיינר מקבל את פני הקהל בסט מרים ומוכיח, שוב, שאלוהים הוא הדי ג'י. במרכז האולם, על 3 כיסאות ומיקרופונים, מתיישבות A-WA חמושות בדרבוקות ובקולן שכבר מזמן הפך למותג, בתוך הקהל. מאחורי המסך נדלקים אורות ונשמעים צלילים. המסך עולה ונגלית במה נוספת. הפעם קטנה יותר וקרובה יותר לקהל. הפעם באווירה הרבה פחות ממחייבת, עולים בזה אחר זה כל האומנים, ביחד ולחוד, הרבה יותר פרי סטייל, יותר משוחרר, בלתי אמצעי למסיבה אל תוך הלילה. ואז עולה גלעד כהנא ומספר לנו סיפור כמו שרק הוא יודע, הלהקה מצטרפת ואתה הקצב שמלווה את הסיפור וכל האומנים בזה אחר זה, שבעצם לכולם מכנה משותף והוא הקצב שמזיז איברים בצורה בלתי רצונית. ובעצם, כל הסיפור בערב הזה הוא הקצב והביט? הוא השחקן הראשי.
פליי ליסט וידאו מהאירוע, לא כרונולוגי, יש למה לצפות…
