יום ראשון, אוקטובר 25, 2026

הכל קורה רק פעם אחת

רותם אור  העונה לשם הבימתי Totemo חוגגת את השקת אלבומה החדש – Everything Happens Only Once במופע חגיגי במועדון בארבי בתל אביב ובנוסף להרכב הנגנים היא מארחת את גבע אלון. ליל חמישי, 14.03.2019. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, על הוידאו – אדוה אראל.

רותם אור. צילום יובל אראל

אפתח בקטע די נדוש שכבר לעסתי אותו לא פעם אבל הוא עדיין רלוונטי – הנה מילים שכתבתי בעקבות המופע הראשון של רותם שחוויתי – "טוב, אני אתחיל מהסוף, כשהמופע הסתיים ורותם וחברי הלהקה שלה ירדו מהבמה אל האולם הצדדי, אספתי את הציוד שלי, ניגשתי לרותם ופשוט שאלתי אותה "היכן הסתתרת כל השנים הללו?", היא שאלה אותי איך התרשמתי ועניתי – "מוסיקה שמימית"."

רותם אור וניקי כינור. צילום יובל אראל

מאז הספיקה רותם לעבור תהפוכות רבות, הן בחיים האישיים והן בתחום היצירה שלבטח הושפעה מאוד מאותן תהפוכות ולא נרחיב בהן ועליהן. את אלבומה הקודם שיצא במתכונת E.P וענה לשם – Desire Path היא השיקה בקיץ 2016 במועדון בסקולה, אלבום שהגדיר מפנה מוזיקלי בעקבות הצטרפותו של רועי אביטל מההרכב האלקטרוני עשיר הביטים Garden City Movement כמפיק מוזיקלי המטביע את חותמו האישי וסגנונו ביצירה.

כעת, עם אותו מסלול מוזיקלי השקיעה רותם את כל כולה ביצירת האלבום החדש – Everything Happens Only Once, מלא, עשיר, הכולל עשר רצועות מוזיקליות, שירים שאותם כתבה, הלחינה ומבצעת בשומרה על הקו "היפני" המאפיין את יצירתה המינימליסטית ומעודנת, האלבום יצא לפני זמן די קצר, שבועיים בדיוק, וכבר זכה לאהדה רבה בקרב הציבור העוקב אחר יצירתה והוא צועד בין המקומות הראשונים של השלוחה הישראלית בבנדקמפ (תורידו את מתקפת הטראנס פסיי שנכנסה היום ותמצאו את האלבום במקום הריאלי בצמרת הטבלה).

המופע של רותם התקיים במועדון בארבי וכאן מבחינתי קיימת בעיה, אל תבינו אותי לא נכון, בארבי הוא מקדש רוק, אחד המתחמים האהובים עלי ואני באופן אישי מבלה בו בדחיפות רבה, אולם החלל הענקי הזה אינו המקום ההולם מבחינה קונספטואלית לחוויה שבמופע שכזה, מוזיקה שהיא כל כך מינימליסטית, מיניאטורית, יפנית בהווייתה ותפיסתה, אלקטרוניקה מעודנת עם טקסטים המחייבים קשב צמוד ומהודק, מחייבת מיקום שונה, יותר קאמרי בהוויתו, פחות רוקיסטי בתפיסתו, אני יכול להצביע על שורה די מכובדת של מועדונים שלתפיסתי היו יותר נכונים לקיומו של המופע, זאת מבלי להתייחס לכמות קהל, מאות צופים, יותר או פחות, זו לא הסוגיה.

רותם אור, טוטמו. צילום יובל אראל

חומרי המופע רפרפו מן הסתם בין יצירות מוקדמות יותר מהאלבומים הקודמים לבין החומרים מהאלבום הנוכחי, זה ברור ומובן מאליו, חלקם של החומרים החדשים נשמעו בפעם הראשונה מעל במה במופע חי, עניין לא קל לביצוע כשמדובר ביצירה המתבססת על הרבה צלילים מעובדים, האווירה והנראות באולם עצמו הייתה נקיה וחפה מכל תפיסת תשומת לב, בבחינת, עמדו והאזינו, לא מעבר, לא צורפה חווית ויז'ואל שתאדיר או תגביר או תתמודד אל מול הצלילים, תאורה קצרה, מועטת, כמעט ולא חושפת את הדמויות העומדות על הבמה, הייתי מעוניין שהאווירה המונגשת בעטיפת האלבום תהיה אפילו כנרמזת על הבמה במהלך ההופעה, אכן, רותם לבשה קימונו אדום כשני אולם לא היה די בכך כדי להדגיש את האווירה והרעיון היפני במינימליזם המוזיקלי, ולא שלא תטעו בי, אני עדיין מעריץ של רותם אור והמוזיקה שהיא יוצרת, תנו לי שקט וזמן חופשי ואני צולל את הנרטיבים המתגבשים בתוך השירים.

רותם, גבע ודן. צילום יובל אראל

ונקודה נוספת, האורח, גבע אלון, סוג של ניגוד מודגש, גבע הוא רוקר, יותר אמריקנה ופולק, שאמנם בזמן האחרון חזר למקורות ואלבומו האחרון הוא כולו על טהרת השפה העברית, לכן ציפיתי להתנגשויות מעניינות ומאתגרות בהופעה של השניים יחדיו, לאו דווקא בקטע של ביצוע שיר שלו ושיר של רותם, אלא בדואט בו יווצר אל מול הצופים מסמוס גבולות מוזיקלי לכדי משהו חדש, ואכן, זה הגיע לרגעים כאשר גבע פתח בשיר Modern Love של דיויד בואי, שיר שכבר מזמן אומץ על ידי גבע והפך חלק טבעי מארסנל השירים שלו, הרגעים בהם רותם מצטרפת לשירה, לבד ובמשותף היו מצויינים, רק הנראות האפילה על החוויה, הויז'ואל שהיה צריך להרים את הקהל ברגעים אלו היה חסר, תפאורה, תאורה. אני מבסוט לפחות שבאותם רגעים עמדתי צמוד צמוד אל הבמה, הכי קרוב שאפשר אל השניים ברגעי הדואט, זכיתי.

וכן, יש לתת קרדיט לאנשים שנכחו על הבמה והעצימו את המופע, כי בלעדיהם היצירה לא מושלמת, דן קרפמן, על הקלידים וגיטרת הבס, יואל דורות על כלי ההקשה, המגיע במקומו של רן יעקובוביץ הוותיק שלבטח מצוי בטור מעבר לים, שני מייבר המוכרת בטייטל ניקי כינור והכינור בידיה שהוסיף המון סלסולים נכונים ליצירות, נועם דורמבוס והסקסופון הענקי ששלח צלילים מרחפים מאחור, תום שדמי שהצטרף בשלב מאוחר יותר עם כלי הנגינה הסיני המיוחד – Guzheng המשלב מיתרים הפרוסים כקאנון ועליהם פורטים עם אצבעות ומפרט, כל השילוב הזה היה מדהים וחבל שהוא לא בא לידי ביטוי אינטימי ומואר יותר.

לחצו לצפייה באלבום התמונות מהמופע

קטעי וידאו, שירים חדשים מהאלבום החדש

 

הכי חדשים

אלכס ליבק: האיש שלימד אותי להתבונן

מהעיתון אל קירות המוזיאון בשנות השמונים זנחנו, כמו רבים אחרים, את "מעריב" ואת "ידיעות אחרונות". את מקומם תפס...

מי באמת אשם? פיטר גריימס מגיע לאופרה

מה קורה כאשר חברה שלמה מחליטה שאדם מסוים אשם, גם כשהעובדות מספרות סיפור אחר? האם חשד הופך...

בוי ג'ורג' שולף עוד הפתעה: עופר ניסים מצטרף לחגיגה

נראה שבוי ג'ורג' לא מתכוון להסתפק בנוסטלגיה ללהיטי האייטיז. כוכב הפופ הבריטי, שישוב לישראל בתחילת נובמבר לשתי...

שחר אבן צור ופיטר רוט משחררים את החיות

מי שמכיר את שחר אבן צור מהבמות של מוניקה סקס, יודע היטב שמדובר במוזיקאי שלא נח לרגע....

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

השמש עולה מהסהרה: גיל רון שמע וחיים לרוז משיקים את SHAMS PROJECT

יש משהו מרתק במוזיקאים שבוחרים לעזוב את האולפן הממוזג, את המחשבים ואת הנוחות המוכרת, כדי לחפש השראה...

2 הערות

  1. מסכים איתך ! הופעה מעולה אך היה צורך בתאורה טובה, ווידאו ארט יוסיף שפע !

  2. המון תודה על הקליפים המדהימים. הופעה מעולה של אחת היוצרות הטובות שלנו, חייבים רק להדגיש את ההופעה הבאמת טובה ברמה המוזיקלית והביצועית. גם הסאונד למעט כמה כשלים קטנים בהתחלה היה מצוין. ערב מושלם. תודה לרותם.

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא