יום ראשון, יולי 26, 2026

הכל קורה רק פעם אחת

רותם אור  העונה לשם הבימתי Totemo חוגגת את השקת אלבומה החדש – Everything Happens Only Once במופע חגיגי במועדון בארבי בתל אביב ובנוסף להרכב הנגנים היא מארחת את גבע אלון. ליל חמישי, 14.03.2019. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, על הוידאו – אדוה אראל.

רותם אור. צילום יובל אראל

אפתח בקטע די נדוש שכבר לעסתי אותו לא פעם אבל הוא עדיין רלוונטי – הנה מילים שכתבתי בעקבות המופע הראשון של רותם שחוויתי – "טוב, אני אתחיל מהסוף, כשהמופע הסתיים ורותם וחברי הלהקה שלה ירדו מהבמה אל האולם הצדדי, אספתי את הציוד שלי, ניגשתי לרותם ופשוט שאלתי אותה "היכן הסתתרת כל השנים הללו?", היא שאלה אותי איך התרשמתי ועניתי – "מוסיקה שמימית"."

רותם אור וניקי כינור. צילום יובל אראל

מאז הספיקה רותם לעבור תהפוכות רבות, הן בחיים האישיים והן בתחום היצירה שלבטח הושפעה מאוד מאותן תהפוכות ולא נרחיב בהן ועליהן. את אלבומה הקודם שיצא במתכונת E.P וענה לשם – Desire Path היא השיקה בקיץ 2016 במועדון בסקולה, אלבום שהגדיר מפנה מוזיקלי בעקבות הצטרפותו של רועי אביטל מההרכב האלקטרוני עשיר הביטים Garden City Movement כמפיק מוזיקלי המטביע את חותמו האישי וסגנונו ביצירה.

כעת, עם אותו מסלול מוזיקלי השקיעה רותם את כל כולה ביצירת האלבום החדש – Everything Happens Only Once, מלא, עשיר, הכולל עשר רצועות מוזיקליות, שירים שאותם כתבה, הלחינה ומבצעת בשומרה על הקו "היפני" המאפיין את יצירתה המינימליסטית ומעודנת, האלבום יצא לפני זמן די קצר, שבועיים בדיוק, וכבר זכה לאהדה רבה בקרב הציבור העוקב אחר יצירתה והוא צועד בין המקומות הראשונים של השלוחה הישראלית בבנדקמפ (תורידו את מתקפת הטראנס פסיי שנכנסה היום ותמצאו את האלבום במקום הריאלי בצמרת הטבלה).

המופע של רותם התקיים במועדון בארבי וכאן מבחינתי קיימת בעיה, אל תבינו אותי לא נכון, בארבי הוא מקדש רוק, אחד המתחמים האהובים עלי ואני באופן אישי מבלה בו בדחיפות רבה, אולם החלל הענקי הזה אינו המקום ההולם מבחינה קונספטואלית לחוויה שבמופע שכזה, מוזיקה שהיא כל כך מינימליסטית, מיניאטורית, יפנית בהווייתה ותפיסתה, אלקטרוניקה מעודנת עם טקסטים המחייבים קשב צמוד ומהודק, מחייבת מיקום שונה, יותר קאמרי בהוויתו, פחות רוקיסטי בתפיסתו, אני יכול להצביע על שורה די מכובדת של מועדונים שלתפיסתי היו יותר נכונים לקיומו של המופע, זאת מבלי להתייחס לכמות קהל, מאות צופים, יותר או פחות, זו לא הסוגיה.

רותם אור, טוטמו. צילום יובל אראל

חומרי המופע רפרפו מן הסתם בין יצירות מוקדמות יותר מהאלבומים הקודמים לבין החומרים מהאלבום הנוכחי, זה ברור ומובן מאליו, חלקם של החומרים החדשים נשמעו בפעם הראשונה מעל במה במופע חי, עניין לא קל לביצוע כשמדובר ביצירה המתבססת על הרבה צלילים מעובדים, האווירה והנראות באולם עצמו הייתה נקיה וחפה מכל תפיסת תשומת לב, בבחינת, עמדו והאזינו, לא מעבר, לא צורפה חווית ויז'ואל שתאדיר או תגביר או תתמודד אל מול הצלילים, תאורה קצרה, מועטת, כמעט ולא חושפת את הדמויות העומדות על הבמה, הייתי מעוניין שהאווירה המונגשת בעטיפת האלבום תהיה אפילו כנרמזת על הבמה במהלך ההופעה, אכן, רותם לבשה קימונו אדום כשני אולם לא היה די בכך כדי להדגיש את האווירה והרעיון היפני במינימליזם המוזיקלי, ולא שלא תטעו בי, אני עדיין מעריץ של רותם אור והמוזיקה שהיא יוצרת, תנו לי שקט וזמן חופשי ואני צולל את הנרטיבים המתגבשים בתוך השירים.

רותם, גבע ודן. צילום יובל אראל

ונקודה נוספת, האורח, גבע אלון, סוג של ניגוד מודגש, גבע הוא רוקר, יותר אמריקנה ופולק, שאמנם בזמן האחרון חזר למקורות ואלבומו האחרון הוא כולו על טהרת השפה העברית, לכן ציפיתי להתנגשויות מעניינות ומאתגרות בהופעה של השניים יחדיו, לאו דווקא בקטע של ביצוע שיר שלו ושיר של רותם, אלא בדואט בו יווצר אל מול הצופים מסמוס גבולות מוזיקלי לכדי משהו חדש, ואכן, זה הגיע לרגעים כאשר גבע פתח בשיר Modern Love של דיויד בואי, שיר שכבר מזמן אומץ על ידי גבע והפך חלק טבעי מארסנל השירים שלו, הרגעים בהם רותם מצטרפת לשירה, לבד ובמשותף היו מצויינים, רק הנראות האפילה על החוויה, הויז'ואל שהיה צריך להרים את הקהל ברגעים אלו היה חסר, תפאורה, תאורה. אני מבסוט לפחות שבאותם רגעים עמדתי צמוד צמוד אל הבמה, הכי קרוב שאפשר אל השניים ברגעי הדואט, זכיתי.

וכן, יש לתת קרדיט לאנשים שנכחו על הבמה והעצימו את המופע, כי בלעדיהם היצירה לא מושלמת, דן קרפמן, על הקלידים וגיטרת הבס, יואל דורות על כלי ההקשה, המגיע במקומו של רן יעקובוביץ הוותיק שלבטח מצוי בטור מעבר לים, שני מייבר המוכרת בטייטל ניקי כינור והכינור בידיה שהוסיף המון סלסולים נכונים ליצירות, נועם דורמבוס והסקסופון הענקי ששלח צלילים מרחפים מאחור, תום שדמי שהצטרף בשלב מאוחר יותר עם כלי הנגינה הסיני המיוחד – Guzheng המשלב מיתרים הפרוסים כקאנון ועליהם פורטים עם אצבעות ומפרט, כל השילוב הזה היה מדהים וחבל שהוא לא בא לידי ביטוי אינטימי ומואר יותר.

לחצו לצפייה באלבום התמונות מהמופע

קטעי וידאו, שירים חדשים מהאלבום החדש

 

הכי חדשים

אל תדליקו לי נר: דני דותן מכנס ארבעים שנות מחאה לספר אחד

ישנם זיכרונות מוזיקליים שאינם זקוקים לתצלום כדי להישאר חדים. שנת 1981 עדיין עומדת אצלי במרתף שחור ברחוב...

להתראות ותודה על הקרמשניט: פרידה משפחתית עם עוגה, ביטלס וחשבונות פתוחים

יש משפחות שמכינות כיבוד לקראת ביקור הילדים. משפחתם של איזי ותיקי מכינה כיבוד לקראת השבעה שלה עצמה....

מועדון Uptown נפתח במחווה לדן תורן

אמש חנכה קבוצת toMix את מועדון אפטאון בפארק עתידים בתל אביב. הקבוצה מבקשת להקים בית חדש למוזיקה,...

עמליה סמול – Something New

יש אלבומים שמכריזים מיד על כוונותיהם ומבקשים לכבוש את האוזן. Something New מעדיף להתקרב בשקט ולהכניס מעט...

פסטיבל פליציה בלומנטל חוזר

העולם איבד בשנים האחרונות את תחושת הקביעות. עכשיו גם המוזיקה מבקשת לדמיין את עצמה מחדש. המצב הביטחוני...

החיים על פי שייקספיר מגיעים אל הפילהרמונית

שייקספיר כתב על בני אדם, לכן יצירתו מסרבת להישאר בארון הספרים. בקרוב היא תצא משם ותתיישב לצד...

2 הערות

  1. מסכים איתך ! הופעה מעולה אך היה צורך בתאורה טובה, ווידאו ארט יוסיף שפע !

  2. המון תודה על הקליפים המדהימים. הופעה מעולה של אחת היוצרות הטובות שלנו, חייבים רק להדגיש את ההופעה הבאמת טובה ברמה המוזיקלית והביצועית. גם הסאונד למעט כמה כשלים קטנים בהתחלה היה מצוין. ערב מושלם. תודה לרותם.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

החיים על פי שייקספיר מגיעים אל הפילהרמונית

שייקספיר כתב על בני אדם, לכן יצירתו מסרבת להישאר בארון הספרים. בקרוב היא תצא משם ותתיישב לצד...

אנימיקס 2026 ייפתח עם רבקה מיכאלי ויסתיים במופע של דני בסן

פסטיבל אנימיקס חוזר לסינמטק תל אביב עם תוכנית עשירה של אנימציה, קומיקס, קריקטורה ומופעי מוזיקה. בין אירועי הדגל בולטים מופע הפתיחה עם רבקה מיכאלי ופרויקט הנעילה של דני בסן, לצד אורחים בינלאומיים, תחרויות, מחוות ותערוכות. פסטיבל אנימיקס, הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, יתקיים בין 4 ל 8 באוגוסט בסינמטק תל אביב. הפסטיבל מציין השנה את […]

אנגלברט האמפרדינק חוזר לישראל לסיבוב הפרידה העולמי

יש אמנים שהקול שלהם אינו מתיישן. אנגלברט האמפרדינק נמנה עמם. הזמר הבריטי, שחוגג השנה 90, ישוב לישראל...

פסטיבל חדש נולד בירושלים: תצריף מחבר בין מוזיקה, תרבות וסיפורים

יש פסטיבלים שמסתפקים בלוח הופעות נוצץ. יש כאלה שמנסים לספר סיפור. תצריף שייך לסוג השני. כבר במהדורתו...

יחידת התרבות "דבק" יוצאת לדרך חדשה

היחידה העירונית דבק פותחת פרק חדש בפעילותה. אחרי כארבע שנות עשייה בתל אביב יפו, היא יוצאת לראשונה...

פסטיבל יפוג'אז 2026 מצדיע לביטלס

ש מעט להקות שהשפיעו על הג'אז כפי שהשפיעו הביטלס. עשרות מוזיקאים אימצו במשך השנים את שיריהם. הם...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא