חברי להקת איפה הילד חוזרים לאלבום "שדים" במופע במועדון בארבי, ליל חמישי, 07.02.2019. שי שיר וטלי ספיר חוזרים עימם למאה העשרים.
כשסיימתי תיכון, איפשהו בסוף שנות התשעים, קצת לפני הגיוס, הייתי מבלה לילות שלמים בתל אביב. היינו תופסים את האוטובוס האחרון מרעננה הפרובנציאלית לתל אביב וחוזרים עם האוטובוס הראשון. באמצע, עוברים ממועדון, לבר, לבית קפה. לעיתים היינו חוזרים לאותו אחד בשעות שונות והמקום היה משתנה, בהתאם לשעה. הכי מכולם אהבתי את ה"פוסט קפה" בקינג ג'ורג', כי שם היה סיכוי שנמצא את חמי רודנר יושב על דרינק עם ניר פרידמן או מישהו אחר מהתעשייה. שנים בודדות לפני כן, הוציאו איפה הילד את האלבום המיתולוגי "זמן סוכר" ובאותה תקופה, איפה הילד הייתה אחת מלהקות הרוק המרכזיות והאהובות בסצנה, עוד כשהרוק, היה רוק!
כשנה לאחר מכן יצא "שדים". האלבום מדבר על השדים האישיים של הלהקה ונוגע בנושאים אפלים יותר, מורבידים. במסגרת פרויקט "מנגנים אלבומים" חמי רודנר ואיפה הילד חוזרים לבארבי ולאלבום ההוא, משנת 94 למופע שכל כרטיסיו כבר נמכרו מזמן. לאחרונה אחיו של חמי רודנר עבר דירה. בין חפציו, מצא 6 קלטות(!!!) עם השם של חמי רשום עליהן. הוא מסר אותן לחמי שהפך אותן לדיגיטליות והתגלו לו סקיצות אבודות ודמואים לאלבומם "שדים". בין היתר, מצא שירים שהוקלטו אך לא נכנסו לאלבום כמו "פופ זאת המלחמה" אותו שיבצו גם כן במופע.
הבארבי מלא גם למעלה וגם למטה בקהל בשנות השלושים עד חמישים לחיו. זאת הופעה למעריצים שרופים ויש הרבה כאלה. בין הלהיטים "השדים הירוקים", "מסיבת התה של עליזה" "לבן בחלום שחור" הם ביצעו גם את השירים הפחות מוכרים מהאלבום והקהל צורח איתם את כל המילים.
בימים אלו, חמי עובד על אלבום סולו וזוכה לארח אומנים, ביניהם אביגיל קובארי שיחד עם ההרכב שלה "קובארי" חיממו את המופע וגם הצטרפה לבמה לביצוע שיר מ"שדים" שחמי הגדיר כ"שיר ביישן" – "כדורגל". עוד אירח את אלון עדר הנהדר. הם ביצעו את "פגום" משדים ו"קונספירציה" מהאלבום החדש של רודנר, שיצר אצלי נוסטלגיה והזכיר לי מאוד את איפה הילד של שנות התשעים. להדרן הם פינקו בלהיטים נוספים, מאלבומים אחרים, אבל אי אפשר לוותר עליהם, כמו "הביאו את הסתיו" ו"העצב שלה".
רציתי להוסיף מילה על פרוייקט "מנגנים אלבום". יש משהו מאוד מרגש בחזרה הזו בזמן. המבט מהעתיד אל העבר ומסטטוס אחר בחיים, גורם לשירים לקבל ממדים חדשים ומשמעויות ופרשנויות חדשות. במספר אלבומים של אומנים שונים הבחנתי, ששירים שבעבר פחות חיבבתי, היום, ברטרוספקטיבה, אני מבינה את הגאונות שמאחוריהם, מה גם שבלתי נמנע לתבל את המופע באנקדוטות ובהיסטוריה של השירים וכך, הרבה פעמים, מתקבלת תמונה רחבה יותר ופרטים שלא הכרנו.
