דיווח מהשטח

פטיש בראש ועוד…

בתאריך 15 בינואר התקיימה במועדון בארבי התל אביבי מסיבת "כבדים" בפעם השניה, ערב ארוך מאוד עם הרכבי רוק כבד וסטונר. כפיר ריפשטוס, נציג הבלוג לענייני פסיכדליה ודיסטורשן הגיע למועדון כדי לבדוק במה דברים אמורים הפעם, הוא חזר עם תחושה שפטיש 5 ק"ג ננעץ עמוק בגולגלתו.

הגיע עוד ערב מבית היוצר של אנשי ה"ריאליטי ריהב סנטר" (במקור מועדון הופעות קטן ששכן לו מתחת לאדמה בכרם התימנים עד שנסגר "תודות" לעיריית ת"א לפני מספר שנים), להלן אבירן חביב יחד עם אוסף של אמנים ויוצרים שכבר שנים הולכים איתו באש ובמים באינספור מועדונים / אולפנים / פינות מסתור / יערות / ימים / חופים שבהם נערכים הופעות של מיטב אמני האינדי המקומיים שמתארחים באירועים הרבים שאבירן עורך. בסביבה התרבותית שאנו חיים, שהיא די קשה לקיומם של מועדונים והופעות, הפעילות של אבירן והאמנים שסובבים אותו, שכוללת כאמור אינספור פסטיבלים (לאחרונה "מגבירים את הבארבי" וכבר תוך כדי הכנת הכתבה אבירן פירסם את הפסטיבל "מסיבת כבדים 3" שייערך בסוף החודש הזה במועדון בארבי) היא כלל אינה מובנת מאליה וראויה להערכה רבה, בטח כשמדובר בפסטיבל שכולל עשר להקות במחיר שווה לכל נפש של 40 ש"ח לכל הערב.

אז הגעתי לבארבי יחסית מוקדם, ולמרות שפורסם לו"ז הופעות מדוייק הקהל איחר להיכנס לכן תחילת ההופעות התעכבה גם היא. לאט לאט הרחבה מול הבמה מתחילה להתמלא כשסוס מביט, הרביעיה של הגיטריסטית זוהר גינזבורג פותחת את הערב בבלדה קלילה שמדברת על מישהי שמתעוררת ראשונה עייפה ומגלה שהיא עירומה וזר שוכב לידה. ראיתי אותן כבר באינדינגב 2017 באחד הבקרים ואני מודה שיותר כיף לשמוע הופעה של ההרכב הזה בערב כי בוקר זה זמן קשה לצפות בהופעת רוק. הן עולות הילוך ועוברות לשיר השני שמדבר על "פרשת 2000, פרשת 4000, פרשת מינוס 10,000, בחשבון הבנק שלי יש רק עטלפים, הפקידה מתקשרת, אולי כבר תעני" עם תאורה אדומה כחולה שאופפת אותם על הבמה. סוס מביט לא מנסות להמציא את הגלגל, הן פשוט מנגנות רוק איכותי הכי טוב שאפשר עם טקסטים חדים ולפעמים די ציניים, כשהסולנית רוני טל באמצע מפגינה בהחלט כריזמה בימתית, זוהר מפגיזה עם סולואים יפים בגיטרה. הבסיסתית דני עבר הדני מתחלקת גם היא בתפקידי השירה והגיטרה ומאחור המתופף גדי פטר מפציץ כאילו אין מחר. ניתן היה לחשוב בטעות שסוס מביט הם ההרכב "הקליל" של הערב, אבל דווקא בהופעה ובמוזיקה שלהם מצאתי דינמיקה ועומק של הלחנה, נגינה ושירה שהיו חסרים לי בחלק מההופעות האחרות, בעיקר של להקות פאנק או סטונרים שמסוגלים אומנם לטחון לך את המוח עד דק בשירים כבדים של 10 דקות אבל המוזיקה שלהם היא לפעמים יותר מדי חד מימדית ושטוחה. סוס מביט מוכיחות שלפעמים פחות זה יותר.

סוס מביט מסיימות את ההופעה ו-Death In Your Yard מתחילים את ההופעה בבמה הקטנה יותר שעומדת ליד עמדת הסאונדמן ליד הבר (2 הבמות נמצאות האחת מול השנייה וככה הן חוסכות את זמן החילופים בין ההרכבים ומאפשרות להופעה אחת להתחיל ישר אחרי שההופעה הקודמת מסתיימת). "באנו להתפוצץ פה, אני רוצה לראות פה בלאגן…שכולם יעופו באוויר" מכריז הסולן המזוקן עם הבנדנה על הראש. הפצצת גיטרות כבדה וכבר ריקוד הפוגו הידוע לשימצה פורץ ברחבה שבין 2 הבמות. אני לא מבין שום מילה שהוא צועק אבל ברור שהסולן הזה מנהל את העניינים, הוא נכנס לקהל יוצא ממנו ושוב נכנס ומצטרף לפוגו…על הבמה 2 גיטריסטים ומתופף שמפציצים כאילו אין מחר, הרבה שירים קצרים של 2 דקות כ"א. הקהל הצעיר משתולל בתוך מעגל הפוגו ואני ניזהר ומעדיף לצלם מהצד. סה"כ הופעת פאנק חזקה. אוזו בזוקה ממשיכים על הבמה הגדולה את הערב ברוק מזרחי פסיכדלי, פתחו את ההופעה ב-When She's Away מהאלבום השני שלהם SIMOOM. אבל למעשה הם כבר הוציאו לאור ממש לאחרונה את האלבום החדש שלהם Transporter ומתכננים להשיק אותו בתחילת מרץ  בבארבי, אז אפשר להסתכל על ההופעה הזו כמיני השקה. מעניין לראות שהמתופף גדי פטר והבסיסטית דני עבר הדני של סוס מביט מנגנים גם באוזו בזוקה, כשהפעם הוא על הבס והיא על הקלידים. אורי בראונר כינרות עם בנדנה שנתנה לו מראה של אינדיאני, הבריק בסולואים ארוכים על הגיטרה. בכלל, הנטייה של ההרכב היא להישאר במסגרת של הרוק הפסיכדלי שהם עושים כ"כ טוב כבר כמה שנים, אבל להתקרב לכיוון היותר סטונרי אבסטרקטי של לנגן ג'אמים ושומעים את הנטייה הזאת מתחזקת ב-2 האלבומים האחרונים שלהם. מהאלבום החדש הם ביצעו את "It's A Sin"". הופעה מעולה ואפילו הבעיות הקטנות שהיו ללהקה עם המוניטורים של הקלידים לא פגעו בהופעה. ההרכב הבא שעלה על הבמה המקבילה מונה כמונה (או "התזמורת העקומה של מונה כמונה" איך שהסולן רועי גדליה, שבימים אחרים הוא הבאסיסט של האפטייזר צ'יזקייק, ששם הראש כובע של פיראט וכפייה ונראה כמו חצי ערפאת – חצי פיראט על אסיד, קרא לעצמם) שמורכב מאוסף אמנים ששותפים כבר שנים עם הפרויקטים והלהקות הקשורות לאבירן חביב כבר שנים, סיפק גם הוא סאונד מזרחי אבל יותר לכיוון הפריק פולק, מן הרכב שמח שבא לעשות חפלה ולהיות ההרכב היותר "קל" בערב של הכבדים. הגיטריסט עידו בר אור הבריק בסולואים מזרחיים. Megason שעלו אחריהם על הבמה הגדולה יותר ממול החזירו אותנו לצד הכבד של הערב, שלישייה שמפציצה ג'אמים בלי לרחם על המוח. אני מחליט לקחת הפסקה ומנוחה וחוזר לראות בבמה הקטנה יותר את שלישיית Heavy Stone, אחד מהרכבי הסטונר הכי טובים בשנים האחרונות שמורכב מאהוד דנן על ה-Lead Guitar, אבירן חביב על הבס ודן דויטש בתופים. הם גם כבדים, אבל בניגוד ללהקות פאנק אצלם יש דינמיקה ועומק במוסיקה. רגע נדיר נרשם כשהחבר'ה נאלצים להתעסק בלקבע את תוף הרגל לבמה ואהוד מחליט לנצל את ההפסקה כדי לעלות על אחד המגברים ולנגן בלדה אישית כשמישהו מהקהל מחזיק לו את המיקרופון. Shredhead עולים אחריהם בבמה הגדולה. "ערב טוב, מסיבת פאקינג כבדים נאמבר טו" צועק הסולן על ההתחלה ועומד חשוף חזה מול הקהל. אני חושב שזו הייתה הופעת הפאנק הכי כבדה בכל הערב, הרעשה כבדה ביותר כשברחבה שמולי ריקודי פוגו, התנגשויות ואנשים שעפים עלי מקדימה וסולן שצועק בשאגת הדוב האופיינית לז'אנר, נו אתם יודעים למה אני מתכוון. מי שאוהב את ההופעות הפאנק הסופר כבדות האלה אהב מאוד את ההופעה הזו, אני קצת פחות, מודה. אחריהם Elephant Hive, דואו גיטרה תופים ממשיך את הערב על הבמה הקטנה יותר. למרות שאני מתרשם לחיוב בעיקר מן המתופף, שיש לו מן התמחות להכות בתוף בעוצמה אדירה בכל תיפוף והוא משנה בצורה קיצונית את המקצבים שהוא מנגן על התוף משנייה לשנייה, עדיין סך התוצאה של הגיטרה והתופים היא חסרת דינמיקה ועניין עבורי (דוגמה טובה יותר לדואו שכזה עם דינמיקה רחבה יותר שממצה בצורה יותר את הפוטנציאל האפשרי מהרכב כזה הם הצמד Suicidal Furniture שמופיעים תדיר בצימר אבל לא הופיעו בערב הזה) ואני מרגיש שהצמד הזה לא מצליח למצות את הפואנציאל האמיתי שלהם, ולא בגלל הבעיות שהיו להם עם מסגרת תוף הרגל ששוב ברחה מהמקום ואילצה את המארגנים להביא פטיש ולקבע אותה. את הערב סוגרת על הבמה הגדולה להקת הפאנק Moom, שירי זימה ("השיר הבא נקרא בית זונות בבנגלהדש") ומחאה, הזמרת שלהם מספרת תוך כדי שאחד השירים נולד בהשראה של הטרדה מינית שהיא עברה "אז אני יפה ואף אחד אין לו זכות להתייחס אלי כמו לאובייקט מיני". פאנק רועש שנשמע כמו קקפוניה מוחלטת, הקהל לגמרי באטרף. זהו, ניגמר הערב ואני יוצא לאוויר הקר להתאושש מהפטיש ה-5 קילו שאבירן חביב ושות' הורידו לי על הראש. מישהו פעם צריך לעשות מחקר ולראות מה ההשפעה החברתית שיש לערבי פאנק כאלה ולערבי פוגו, יש לי איזו תחושה שערבים כאלה שמאפשרים לחבר'ה צעירים להוציא את כל העצבים שלהם בריקודי פוגו בסביבה מבוקרת תורמת איכשהו להורדת מפלס האלימות בחברה וזו בהחלט נקודה לזכותם של אבירן חביב ומארגני הערב.

בינתיים עד שקטעי הוידאו יעברו עריכה ואישור קחו לכם את המסמר עשר הזה ישר לתוך הרקות..אינסטוש

 

 

תגים
הצג עוד

כפיר ריפשטוס

משפטן, עורך דין, מתמחה במוסיקה פסיכדלית ומחתרתית

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close