כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

פס קול שבועי 07.01.2019

האמת שכאן בבלוג מנצלים את יציאתה של השמש החוצה בעיצומו של חורף כדי להתאוורר עם כמה קליפים השווים צפייה והאזנה. 

עומר מושקוביץ – אמן טוב זה אמן שטוב לו

בחרתי בשיר הזה כדי לפתוח את הפוסט הנוכחי, תתחילו יחד איתי ואח"כ תצללו הלאה. שנה אחרי השקת אלבום הבכורה  משחררת עומר מושקוביץ שיר חדש, אל תטעו בצבעוניות, זהו שיר מחאה פר אקסלנס, הטקסט הישיר חודר מבעד לשריון האבירים של המייינסטרים הנינוח. מחאה פוליטית וא – פוליטית כאחת, הטקס הנו תיאור מדוייק למצב של אמנים בישראל, מה צריך לעשות אמן כדי להצליח או לכל הפחות להתקיים. תתבוננו טוב טוב. תחשבו עמוק עמוק.

לורן פלד – תחלום תחלום

שיר חדש, שלישי במספר, משחרר לורן פלד אשר הלחין את מילותיו של נעם חורב שותפו לדרך המוזיקלית. אין ספק כי לורן הוא אחת ההבטחות היותר טובות שמתרחשות כאן בשדה הפופ הישראלי, הנה כמה מילים של לורן על השיר החדש – "תחלום תחלום עבורי הוא שיר על הגשמה, הגשמה במובן של ללכת אחרי הקול הפנימי שלך, לחלום בקול רם, לתת לחלומות שלך לרקום עור וגידים, על אף שהסביבה אומרת לך אחרת, על אף שאומרים לך שאתה לא מסוגל לעשות כזה דבר או אחר ושאולי אתה רק חולם בעצם.. לפעמים אנחנו רק צריכים בן אדם אחד שיאמין בנו, שייתן לנו דחיפה קלה קדימה ושהחלומות שלנו האישיים יהפכו למציאות". על הקליפ אחראים אלון שפרנסקי ואורון שלום, בימוי, צילום ועריכה.

אסתר רדא – הושענה

אסתר פותחת את השנה האזרחית החדשה עם שיר חדש, הפעם בשפה העברית אותו כתבה יחד עם אביה הולנדר שגם הלחין בהפקתו של אייל מזיג. אסתר שכבר הפכה מזמן למותג בינלאומי כזמרת יוצרת ומבצעת חוזרת כעת למקורות ולשפה העברית, הטריגר לכך היא חווה אלברשטיין, איך, למה ומדוע, אסתר מספרת – "זה התחיל בהופעה של חווה אלברשטיין, הטקסטים שהיא בוחרת לשיר שגרמו לי לחשוב. מהו תפקידה של המוסיקה?! להעיר למחשבה, להאיר רגשות, לאהוב לאחד ולחבר. אני נורא אוהבת אנגלית ואין ספק שזה כיף גדול להסתובב לאהוב ולהאיר את העולם, אבל חשוב לי גם לאהוב ולהאיר כאן, בבית. בעברית". את הקליפ בייימה אסתר בעצמה, צילום בידי נועם שוגנובסקי. כעת אוספת אסתר חומרים לאלבום חדש במקביל לפעילותה בתעשייה. אנחנו כבר קצרי רוח…

רותם לביב – בלי נשימה אחת כבדה

שיר חדש, שני במספר של היוצרת והמבצעת רותם לביב, הפעם היא משתפת פעולה עם יאיר לוי בכתיבה האחראי גם על ההלחנה וההפקה המוזיקלית. כך רותם עצמה על השיר החדש – "הרגשתי שהמשפט שאני הכי רוצה להגיד לעצמי לאחר כתיבת השיר, הוא לקחת כל רגע בחיי, בלי נשימה אחת כבדה… זה מעין שיר מעט ציני וסלחני כלפי עצמי, כמו חלום/מנגנון הגנה שבניתי לעצמי מפני אהבה בלתי אפשרית. הבטתי על עצמי כילדה, ולקחתי את הדברים שחוויתי באופן מאוזן ומציאותי, כל זאת במטרה להתבגר, לצמוח ולהתחזק. במהלך הפקת השיר, קשה היה לי להוציא לפועל את החלק של השירה, האמוציות עטפו אותי, ולבסוף כששרתי הוצפתי בתחושת הקלה עצומה, כאילו השלתי מעלי את כל אותם רגשות שהכבידו. למזלי היה לי את יאיר עזר כנגדי בכל שלבי העשייה של השיר. גם בתהליך היצירה של הקליפ, חשתי שיש לי שותפים ראויים ומכילים שאפשרו לי לחוש בנוח ובטבעיות, להיות הכי משוחררת שאפשר, ולהשיג את מבוקשי". על הקליפ אחראי רורי סילודר.

אלעד ציטרין – All Too Much

מה אפשר לאמר על אלדד? מי שמוכר לקהל הרחב כקלידן של הזמרת ריטה ולמבקרי הבלוג כיוצר מוכשר שכבר השיק שלושה אלבומים יוצאי דופן באיכויות הטמונות בהם, כעת הוא בסך הכל לוקח את אחד משירי אלבומו האחרון שהושק בקיץ האחרון ומגיש אותו להאזנה וצפייה כשהוא מלווה בדמותה הנערית והמתוקה של נעה איילי המוכשרת על הצ'לו, דרך אגב, את הטקסט כתב אלדד ואת תרגומו לאנגלית כתבה אלה דורון. על הקליפ אחראים הצלם איתי גרוס והבמאי רוע אבנטוב.

קמה ורדי – Whatever Will Be

שיר ראשון מתוך אלבום שלישי הצפוי לראות אור בקרוב פרי יצירתה של המוזיקאית היוצרת ומבצעת קמה ורדי הנותנת משקל חשוב לטקסטים ולכוחן של המילים בשיריה ולא רק במלודיות. למרות היותו של השיר מלווה בנעימה פופית חלומית מה, מעין בריחה מהמציאות, דווקא בוחרת קמה להיות ישירה ונוקבת בהצהרתה המילולית. את המילים והלחן שלה הפיק מוזיקלית דן זיתון. את הקליפ יצרו יונתן ורדי ודניאל מילר.

הופעת השקה לאלבום תתקיים בתאריך 24 בפברואר בכולי עלמא, ת"א. הכניסה חופשית

בטא זינק -פול עליי כוכב

שיר דיסקו אמיתי מבית היוצר של הרכב הפופ העכשווי בטא זינק הכולל את עודד דיסטלמן, טל אברהם וגלית מור לצידו של המפיק המוזיקלי סאבו. מדובר בשיר ראשון מתוך האלבום ואני כעת אאמץ את מילותיה של מירב בהגדרת החוויה המוזיקלית הזו, קבלו – "זה דיסקו מהחלל, זה פופ מעודכן שמזיז מבפנים ומבחוץ, וזה בעיקר כיף. דמיינו את דאפט פאנק יושבים עם דונה סאמר לחומוס בכרם והולכים לג׳מג׳ם אחרי זה". או בשפתי – פאן במקסימום!!

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d