מופע איחוד חד פעמי להרכב המיתולוגי "כשניקו תתחיל לדבר" בפסאז' תל אביב, ליל חמישי 22.11.2018. תומר גילת חוזר עשרים שנה ויותר לאחור עם הרגעים של אז ועכשיו.
נתחיל בעבר, הרי זה מתבקש כי החלקים הטובים של הסיפור שלנו נמצאים שם. אצלי זה מתחיל בחורף 96, אז כמו היום ירד גשם, או לפחות ירד קצת הרבה יותר מכמה ימים בשנה, בשנים האלו החורף היה מאוד דומיננטי בשבילי, לבוש מדי ב' מפלס את דרכי בהרריי הבוץ של רמת הגולן. הרבה מוזיקה להעביר את השמירות, גלגל"צ תמיד היה טרנד וכשיואב קוטנר (אלילי התמידי) מבשל אוסף מוזיקה חדש בשיתוף התחנה הצה"לית אז ברור שמוציאים קצת מהמשכורת הצבאית וקונים את הדיסק.
נ.מ.ס בגשם (בלי קשר ליהודה), "אוסף שירים שעושים חם בלב" (כותרת מישנה) קיבץ שירים מוכרים יותר ופחות מאומנים שכולנו מכירים (וכאלו שרק קוטנר) עם מכנה רגשי משותף – שירים ליום גשום, פחות במילים יותר ברצון. זה לצד זה חברו להם ערן צור, טל גורדון, עמיר לב, ירמי קפלן, ג'וני שועלי וגם כשניקו תתחיל לדבר, שיר 12, למרחיקים, אבל היה שווה להגיע עד לשם.
"מכור אליה" ששובץ באותו אוסף וההרכב כשניקו תתחיל לדבר יתקשרו אצלי תמיד לחורף, ככה זה שזיכרון רגשי ראשוני הוא שיקבע את המשך הדרך, אבל את האמת, קוטנר צדק, השיר "מכור אליה", זעקה פנימית שמתפרצת בתסכול מאהבה בלתי אפשרית מתאים לו לימים האלו שאנו מעדיפים להתכנס בעצמנו פנימה עם השמיכה החמה ומוזיקה באותה טמפרטורה ושיואב קוטנר חיבר בין "מכור אליה" לחורף היה כבר קל לדמיין את הסולן מתהלך ברחובות ספוג מים וכאב.
כשניקו תתחיל לדבר הוקמה כבר ב-1992, אייל קופמן ופטריק סבג, שני צעירים עם חלומות גדולים החליטו שהגיע הזמן גם להגשימם, כמה חיפושי "דרושים נגנים" ולהרכב הטרי הצטרפו גם רונן אשטמקר, רונן חילביץ' ויואב טלר, את השם "ניקו" לקחו מהכלבה של אייל וזהו, יש הרכב שבכמה שנים הבאות עובד במרץ עד לפריצה הגדולה שהגיעה ב-1996, הם הוחתמו על ידי NMC, יעקב גלעד הוצמד להם כמפיק, יש גם כמה סינגלים לרדיו, הכל מוכן לפריצה.
אז את "מכור אליה" כבר הזכרנו, אבל הלהיט האמיתי שזכור עד היום הוא "צל כבד", אחד מאבני היסוד של גלגל"צ בשנות התשעים הממשיך להדהד בפלייליסטים עד היום, ככה זה שיש שיר טיפה שונה אבל כזה שעושה אלגנטי באוזן בשביל שייהפך לקליט ובעיקר לכזה שתמיד נזכור.
אלבום ראשון בחוץ, סינגלים, הופעות, אבל הלהקה לא שורדת זמן רב אחר כך, גם הצטרפותו של ארז לב ארי להרכב לא הגדילה את סיכויי הצלחתה ואיש איש הלך לדרכו.
אייל קופמן המשיך ל-5 אלבומי סולו, בחלקם אף שיתף את חברי הלהקה לשעבר, פטריק התחבר לארז לב ארי וביחד רקמו ידידות ארוכת שנים רצופה בשיתופי פעולה הדדיים שונים לחלוטין מתפיסת להקת הרוק-תשעים שהיו פעם.
2018, עשרים שנה וקצת אחרי זה, שנים של שקט בלי הבלחות תקשורתיות, שם של להקה שנשאר רק בדפי ההיסטוריה ופתאום איחוד ומהכיוון ההפוך, מועדון הפסאז' התל אביבי ומומה הפקות הם אלו שחיברו את ההרכב מחדש, יזמו הופעה, ארגנו מקום, הזמינו את הלהקה והאיחוד נולד.
הפסאז', בין כלאיים תל אביבי כזה שמשלב בין דאנס בר תת קרקעי למועדון הופעות היה אתמול עמוס, הופעה חד פעמית, נוסטלגיה לרבים מאיתנו. עשר וחצי בלילה שכולנו כבר ליד הבמה עולה אייל קופמן עם הרכבו "הנגרים" חצי שעה אנרגטית של רוק נעורים שמח שמשכיח לנו בבת אחת את עשרים השנה האחרונות. ירידה לצורך עלייה כי קופמן חוזר אחרי זמן קצר והפעם מאחורי הקלידים, אליו מצטרפים ההרכב המקורי במלואו (זה בהחלט הישג), פטריק סבג, קלידן בהווה, גיטריסט בניקו תופס את עמדת הזמר, יואב טלר וארז לב ארי בגיטרות, רונן אשטמקר על התופים ורונן חילביץ' על הבס. פותחים אווירתית עם השיר שסגר את האלבום אז – "בואי נלך לים" שעל אף שיבוצו בסוף האלבום קיבל מעמד של להיט בקרב המעריצים, שיר אלגנטי, אופטימי ונעים כמו רוח אחה"צ בימי סוף הקיץ.
כשאנו באנרגיה הנכונה ממשיך כשניקו תתחיל לדבר עם שני הלהיטים הגדולים שלהם, "צל כבד" וישר אחריו "מכור אליה", אחריהם במיני הדרן מבלי לרדת מהבמה עוד שלושה שירים נוספים מהאלבום ואנו מסיימים עם פטריק מודה לכולם בצניעות מלווה בהתרגשות מודגשת.
