זו השנה השתיים עשרה לקיומו של פסטיבל אינדינגב במצפה גבולות שבמערב הנגב הצפוני, נושק ממרחקים לעוטף עזה, השנה נשלחו תומר וניקה גילת לפסטיבל כדי לחוות, לתעד ולחזור עם הרשמים למזכרת. סופשבוע במדבר, מאות תמונות והרבה חוויות מתוכן המבחר מובא בפניכם, קריאה מחכימה.
ושוב מגיע חודש אוקטובר, שרידים של קיץ, תחילתו של חורף וכמו בכל שנה גם האינדינגב חוזר, כבר 12 שנים של פסטיבל אלטרנטיבי מדברי, שלושה ימים של מוזיקה, אין ספור אמנים מפוזרים על 4 במות, ימבה אנשים, שמש, חול ורוח שמפזרת את הכל.
גם ניקה ואני חזרנו למדבר, למצפה גבולות, קרוב לגבול מצרים, שעה וחצי נסיעה מתל אביב. שנה שעברה בחרנו לבלות את הלילה בצימר בישוב ליד אבל השנה היינו אמיצים והעברנו את ליל שישי באוהל זוגי. כבר לא צעירים וימי הפסטיבלים שלנו היו לפני כ-20 שנה, שרידי זכרונות של שנטיפי, בומבלה ובראשית מעורבבים עכשיו בהמוני צעירים, דור חדש של אנשי פסטיבלים, אבל בעצם שום דבר לא שונה מאז, אותה הרגשת ה"משפחה-אחת-גדולה" מלווה בנאביות לרגע עדיין שוררת גם היום בקרב באי הפסטיבל.
שנה 12 לפסטיבל אינדינגב ואכן השנים מדברות בעד עצמן, הפסטיבל מאורגן היטב, זירת ההתרחשות לא משתנה ומוכיחה את עצמה יעילה מאוד (חוץ מהחול), המפיקים יודעים את עבודתם ובדרך כלל לא נרשמים אירועים חריגים רבים מדי. הכל דופק כמו שעון, הלהקות על פי רוב מופיעות בזמן, יש תמיד מה לאכול ולשתות ובמחירים סבירים, מתחם שינה מסודר ומיושר על סרגל, דרכי גישה ומערכי כניסה הגיונים… בקיצור, אירוע שעובד כמו שצריך וזה מאוד חשוב, נותן לך להתרכז בתוכן ופחות בתסכולים.
אז כן, חזרנו לפסטיבל והשנה לעמדת הצילום ובמטרה לשבור את השיא של שנה שעברה, אמנם הגענו רק ביום השני של הפסטיבל אך היינו נחושים לראות יותר אומנים מאשתקד, שתי במות מרכזיות עם הופעות בשילובים, במת/רחבת אלקטרו ועוד אחת קטנה עם הופעות אינטמיות יותר, להקות צעירות ומתחילות, אומנים אקוסטים וגם ערב רוק פראי אחד "מסיבת הכבדים" בהפקת הריאלטי ריהאב.
בסיכומו של עניין ראינו 30 הופעות, שישי צהריים ועד שבת אחה"צ, קצת לפני שהפסטיבל הסתיים, כמובן שלא התאכזבנו, מוזיקה מכל גווני הקשת, סגנונות מוזיקלים מתחלפים, אומנים ותיקים לצד חדשים וכאלו שאפילו חדשים עוד יותר, פופ, היפ-הופ, הרבה רוק, פרצי נוסטלגיה, הופעות ביזאריות, ולא מעט מוזיקה שורשית מרחבי העולם. זה מה שיפה בפסטיבל הזה, ארבע במות פעילות בוקר-לילה, הולכים לראות הופעה, מדלגים לאחרת, נחשפים להמון מוזיקה חדשה, הרבה להקות שספק אם היה יוצא לך לראות אותם מחוץ לגבולות הפסטיבל. זו חשיפה נהדרת לאומנים וגם רווח נקי שלנו, השומעים.
מה הספקנו לראות? בגיזרת הותיקים – מיכה שטרית שהנעים לנו את שישי אחה"צ, ממש אחריו ובהמשך לאותה אווירה – עמיר לב עם המופע/אלבום החדש שלו – "חשמל מהשמש". בגיזרת המוכרים – Acollctive שבאמת כל הופעה שלהם זה כיף, שירים מצוינים והרכב שתמיד שמח על הבמה. Full Trunk שכמו הקולקטיב יודעים בדיוק איך להקפיץ את הקהל. הקהל אף פעם לא אדיש שגל ניסמן וחבורתו נותנים את הבלוז-רוק-ים תיכוני שלהם.
ההופעה המרכזית של שישי בערב היתה שמורה לפלד, כולם מכירים את פלד והקהל הצביע ברגליו, רחבת במת הפיל היתה מלאה פלוס שוליים ופלד לא איכזב, ההרכב שלו מכניס הרבה דיסטורשנים לראפ של פלד, הרבה עוצמה וכח אבל גם בשילוב נכון של היפ-הופ מקפיץ יותר והרבה הומור.
המסך הלבן – הרכב ששומר אדוקות על מיקומו בסצנת האינדי אף על פי שהוא כבר הפך לאחד מנושאי דיגלה, תמיד מעניין לראות את המסך הלבן בהופעה, להכנס לאווירת הדארק-כאוס שאופפת את המוזיקה ואת ההעמדה על הבמה. אמנם ההופעה הייתה בצהרי שבת אבל היה קל לדמיין לילה.
וקצת תזוזה יותר עמוק בסצנת האינדי, מכיוון שהמקום קצר מלהכיל את כולם, בחרתי שרירותית כמה אומנים והרכבים, עם התנצלות מראש לאלו שלא נכנסו למאמר זה
טוניק קלוניק
בכל שנה ישנם כמה הרכבים מפתיעים, כאלו שאתה לא מכיר בכלל, לא יודע למה לצפות ופתאום אתה נסחף, טוניק קלוניק בהחלט גנבו את ההצגה, יום שישי אחה"צ, הופעה מקאברית עם סולן תאטרלי – אופיר בן שמעון שבעזרת חברי ההרכב העלה מופע הזייתי, תנועות ריקוד ביזאריות אביזרי לבוש, בועות סבון ואופיר בן שמעון מנצח על הכל בשירי-סיפור ולא מעט אינטראקציה עם הקהל. הזכיר לי את גלעד כהנא, אבל הרבה יותר קיצוני.
עוזי נבון והחוויות
עוזי נבון חזר אלינו לאחר כמה שנה בבוידעם, מתברר שבנוסף ל"סגנונות", הרכבו המפורסם, הקליט עוזי נבון "אז בשנות השבעים…" גם עם הרכב נוסף, הסטייל שאהבנו מקודם, גרוב סיקסטיז-סוונטיז השפיע גם על הרכב זה וההופעה באינדינגב היתה מתובלת בכל טוב, גירסאות כיסוי ושירים מקוריים לצד תרגומים ייחודים כגון Summertime בגירסת ג'ניס גופלין שעבר טיפול נוסף בידים של עוזי נבון וחבורתו.
Coolooloosh
לא הכרתי אבל כן הכנתי את עצמי מראש להופעה הזאת, האינדנגב אירגנו פלייליסט בספוטיפי עם כל האומנים וישר Coolooloosh קפצו לי באוזן. מתברר שההרכב הירושלמי הזה פעל עד לפני 5 שנים ובערב יום שישי באינדנגב זו היתה למעשה הופעת איחוד. הסולן של הלהקה מוכר לכולנו, רבל סאן שהוא גם הראפר של לוסיל קרו, כך שאנחנו כבר יודעים למה לצפות. בהחלט היה שמח, שילוב של ג'אז-פאנק עם היפ הופ ולא מעט גיטרות, בלי מעצורים ובלי רגע אחד של שקט, מוזיקה אנרגטית שנשמעה היטב בכל רחבי מתחם הפסטיבל.
רועי פרייליך והמתוקים רצח
מבחינתי זו היתה הופעה בהפתעה. את המוזיקה של רועי פרייליך אני מכיר כבר כמה שנים, פחות התחברתי, יש לו סגנון ייחודי שאפשר בקלות לאהוב אך גם להסתייג, אבל בטוח כשרון יש לו למכביר. באינדינגב יצא לי לראות אותו בפעם הראשונה ופתאום הדברים התחברו לי, זה מה שיפה בהופעות חיות, המפגש עם האומן שמנגן את המוזיקה בלייב מחבר לך אותה רגשית לחוויה הכללית של המקום והמעמד, אם האומן מצליח לעשות את זה טוב, מספיקה הופעה אחת בשביל לקנות אותך לתמיד. רועי, שיחקת אותה.
מלבי טרופיקל
בוקר שבת בבמת הפיל, פותחים אותה בסופר-שמח עם ההרכב הלטיני מלבי טרופיקל, שילוב של מוזיקה מקסיקנית וצוענית עם נגיעות בלקניות, ככה זה שהסולן שלהם עשה עליה ממקסיקו והם מציינים את Manu Chao כאומן משפיע.
ספרדית בעיקר עם קצת עברית, אתה מבין חלקית, או שפשוט זה מתגלגל יפה על האוזן. הרי זה ברור, בשביל מה באנו לפסטיבל אם לא להנות? כל האנשים שהתקבצו שם ברחבת הבמה קיבלו מנה יפה של אנרגיה מדבקת שגרמה לכל היום אחר כך להראות יותר טוב.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיבל, חלק א'
[…] לראשונה בשלהי הקיץ האחרון, אוקטובר יבש בדרום המאובק – פסטיבל אינדינגב 2018, יותר מ-30 הופעות צילמתי באותו סופ"ש, אבל טוניק קלוניק […]