דיווח מהשטחהופעות בינלאומיות

א-האאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!

המופע של להקת א-הא באמפי פארק רעננה, חימום – אדם והחברים של נטאשה, יובל אראל הגיע מגוש דן לשרון כדי לחוות את המופע ולתעד, מצלמה שניה – טוני פיין.

להקת A-ha ברעננה. צילום: יובל אראל

לעניות דעתי הרגעים הכי חשובים והכי משמחים אמש באמפי פארק של רעננה היו אלו שבמהלכם עלה לבמה חיים כהן המוכר לכולם בשם הבימה – אדם. עם צבע בלחיים וכרס קטנטנה, ממש לא אותה דמות שברירית וחיוורת עימה הוא יצא מבית החולים איכילוב לפני מספר שבועות לאחר תקופת אשפוז ממושכת ולא קלה שעבר. אני חושב שכל מי שהיה באמפי באותם רגעים, ממש שעות הערביים המאוחרות בטרם שקעה השמש וכבר החלו מופעי החימום לקראת עלייתה של להקת א-הא לבמה, שמח, כל מי שראה את אדם אמש על הבמה חייך מאושר, לא בשבילו, בשביל אדם, שחזר ועלה על הגל מחדש כשכוחו במותניו שוב והוא מבצע את שלל להיטיו האהובים, במיוחד את "סוד" ו"אין מוצא", כשהוא נטען מיידית בגלי האהבה ויורד מהבמה ממש עד קו הגדר, רגעים כאלו שווים את כל הנסיעה מגוש דן ועד הפרבר בשרון הקרוי רעננה. זו גם ההזדמנות שלי לחשוף אתכם לפרויקט גיוס ההון מההמון של אדם לקראת הפקת אלבומו החדש, לחצו כאן והכניסו יד לכיס, היו שותפים ליצירה. תודה.

מה עוד היה לנו אמש? כאשר השמש כבר שקעה עלו על הבמה חברי להקת "החברים של נטאשה" ובראשם מיכה שטרית בגיטרה ושירה וארקדי דוכין בקלידים ושירה, ההרכב הוותיק הזה הגיש לקהל שכבר החל למלא אט אט את מתחם הגולדן רינג, מושבי הוי.אי.פי ומתחם הדשא שעה ויותר עם מיטב הלהיטים, רווח נקי מבחינתי אחרי שהחמצתי מספר הזדמנויות להופעה שלהם.

פרסומת

שעה ויותר לאחר מכן, כבר השעון מורה תשע ועשרים, אט אט עולים הנגנים המלווים את הלהקה הנורווגית, רביעיית כלי מיתר לצד קלידן, נשפנים ומתופף מעל מרפסת הצופה מאחורי הבמה, והנה הם עולים, השלושה…

לא מדובר בעניין של מה בכך, ההרכב הנורווגי הזה שפרץ בשנות השמונים של המאה שעברה במיוחד עם צמד להיטי ענק ש"שברו" את הטלוויזיה וערוץ MTV במיוחד – Take On Me המאוייר ואחיו The Sun Always Shine on Tv, התפרק לחלוטין לפני עשור ושב והתאחד מחדש לפני מספר שנים כשהוא יוצא לסבב הופעות ברחבי העולם בעקבות האלבום האחרון, העשירי במספר שלהם שיצא בשנת 2015 – Cast in Steel  ממנו אגב, לא בצעו אמש אף שיר מכיוון שביקשו להתחבר לקהל הוותיק שגדל על להיטי הענק שלהם משנות השמונים, עובדה שהאפילה קמעה על המופע.

המופע עצמו לא היה חף מתקלות טכניות שהתבטאו בעיקר בהחלפת המיקרופון האלחוטי של הסולן מורטן הארקט מספר פעמים לאורך המופע ותוך כדי שחבריו הוותיקים להרכב המשולש – מאגנה פיורהלמן הקלידן ופול וואקטר סבוי הגיטריסט מותחים את הצלילים עוד כמה שניות עד שהעניינים מסתדרים, לרוב הקהל הקטעים הללו לא הפריעו ממש באשר הם היו שקועים בהצטרפות לשירה או תיעוד בסמארטפונים במיוחד לברי המזל שעמדו שעות קודם לכן מראש על הגדר בקדמת רחבת הגולדן רינג.

פרסומת

מורטן שענד לצווארו שרשרת גדולה עם חמסה, ביקש להיות "סבבה" עם הקהל הרב שמילא את האמפי הפרברי הזה של עיר השמנת בשרון ושלף כמה משפטים בשפה העברית אותם למד במהלך היומיים שהם כבר שוהים כאן – "שלום ישראל" ו"ערב טוב תל אביב" שלבטח הרתיח את פרנסי העיר רעננה…

בתכלס, מזג האוויר הנוח של תחילת הקיץ, כיפת השמיים, המושבים שהתמלאו בקהל שהספיק למתוח את רגליו במתחם הוי.אי.פי עד שהגיעו הלהיטים הבאמת מוכרים וגדולים, הפך את הערב לחוויית קיץ נעימה ומנומנמת עם הרבה פחות זיעה מהמורגל (אלא אם את\ה מעריצה שרופה שעומדת שעות בקדמת הבמה…), אחד הרגעים המרגשים מבחינת הקהל היה ממש בסופו של המופע, ברגעי ההדרן לפני השיר האחרון כאשר מורטן בהחלטה של רגע ירד מהבמה ונצמד אל גדר ההפרדה דבוק לפניהם וידיהם של המעריצים, מעניק להם את התחושה האישית.

את יופיו של הערב האפילה רק העובדה שכוחות הביטחון שאבטחו את האירוע לא דאגו להזרמה מהירה וחלקה של אלפי כלי הרכב בסיומו של האירוע, עניין שלחלק לא מבוטל נמשך ונמתח קרוב לשעה נוספת.

וידאו

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: