דיווח מהשטח

בוקר וצהריים

קונצרט צהריים בבית היוצר בנמל תל אביב עם היוצרת והזמרת מיקה הרי לקראת השקת אלבומה הבינלאומי בצרפת, מראות, צלילים ודיבורים. יום שלישי, 12.06.2018. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

מיקה הרי. צילום: יובל אראל

כאשר המנג'ר המיתולוגי אשר ביטנסקי תפס אותי לשיחה הרבה לפני שהעיתונאים הגיעו לפתחו של בית היוצר לקראת המופע הצפוי של מיקה הרי הוא סיפר לי בהתרגשות רבה איך הוא חש את הויברציות של שנות השבעים והשמונים חוזרות אליו כאשר בשנה החולפת הוחתמה מיקה על ידי לייבל מוסיקה צרפתי חשוב BMG ובאמצעותו היא השיקה סינגל ואלבום EP קטנטן בצרפת,עניין שהוביל אותה בהמשך לנחות בניו יורק אצל המפיק החשוב מאט פירסון שהקליט והפיק את שיריה של מיקה באולפני Sear Sounds   בתפוח הגדול.

ההתרגשות לא פסקה גם כשהחלל של בית היוצר התמלא באנשי תקשורת שבאו במיוחד להאזין לשיריה החדשים של מיקה שהייתה מלווה בהרכב נגנים שכלל את הגיטריסט והמנהל המוסיקלי ערן ויץ שגם הצטרף בשירות, דניאל ספיר שמילא את הנפח עם גיטרת הבס וקרן טפרברג על התופים, כלי ההקשה וקולות.

החומרים החדשים נשזרו בכמה יצירות נוספות שכללו הן שירים מקוריים, שירים שנכתבו עבור מיקה, עיבודים ואינטרפטציות אישיות ליצירות שנחשבות לקלאסיקה בתחום הרוק, הפופ והג'אז, עיבוד בשלוש שפות לשיר של ברברה הצרפתיה, למיקה, למרות שלא הייתה לגמרי בקו הבריאות, יש קול פעמונים מעודן שעושה פשוט טוב למילים ולמנגינות, בלשון פשוטה אפשר לומר כי זה פשוט תענוג להאזין לשירתה הצלולה, הנקייה, המעודנת, שיודעת להגיע עד הנימים הקטנים ולפרק את הצלילים למרכיביהם האישיים ביותר. בעוד שבועיים בדיוק מיקה תחגוג את השקת האלבום הטרי – When Morning Comes במופע חגיגי שיתקיים בפריז, עיר האורות, כל שנותר לנו לעשות הוא לאחל לה הצלחה רבתי מכל הלב ולהמתין לגיחה הבאה שלה לארץ ולמופע שיהיה פתוח לקהל הרחב כי גם לישראלים מגיע!!

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close