דיווח מהשטח

שוב הדיסקו כאן

המופע של להקת ג'מירוקאווי עם הסולן ג'יי קיי באמפי לייב פארק בראשל"צ, רביעי, 02.05.2018. נכח תיעד ורקד – יובל אראל.

נתן בFאנקי, ג'יי קיי. צילום: יובל אראל
נתן בFאנקי, ג'יי קיי. צילום: יובל אראל

בקו התפר בין שנות השבעים והשמונים נהגתי לשרוץ לא מעט במועדוני דיסקו, כך קראו לעסק הזה פעם, כשהמציאו את הצליל הFאנקי שהתבסס על מקצבי ההי אנרג'י דוגמת שורת להיטי הרחבות של הרכב האפרו אמריקאי Chic שהתמחה בסגנונות הדיסקו והFאנקי, קלאסיקה שלא נס ליחה, התאהבתי במירוץ המגרגר של צלילי הבס שמלאו את המלודיה שנעה במהירות קדימה והפכה לסימן מסחרי ממש של כל יצירת Fאנקי המכבדת את עצמה.

כך גם ג'יי קיי, הלא הוא הסולן ולמעשה הדמות הממשית העומדת מאחורי שם ההרכב ג'מירוקאווי, שלקח את הסגנון הזה עוד צעד אחד קדימה והוסיף טאצ' חיוור פנים מהאי הבריטי לצליל הרחבות השחור והמרקיד.

כבר יותר מרבע מאה שהוא נותן בראש לכל חובבי ההרקדה למיניהם ומפציץ בלהיטים שלוו בוידאו קליפים שנוצקו בתודעה הרחבה למשהו אחר, נינוח אך יחד עם זאת לא מכופתר ומלא ברצון להזיז את הגוף.

אמש הדבר הזה התרחש באמפי לייב פארק במערב ראשון לציון, כאשר קרוב לחמישה עשר אלף חובבי מוזיקה וגרוב מלאו את האמפי כדי לחוות ולרקוד את עצמם יחד עם הבחור הבריטי הזה שהגיח מעל הבמה בלבוש בסגנון הבחור ההוא מהגטו בניו יורק, מכנסי ג'ינס שאינם מחמיאים לאיש, לא באגי ולא סקיני, לא סלים ולא אול אמריקן, סתם ג'ינס שנראה כאילו ונמכר בשלושים שקל בתחנה המרכזית הישנה בשנת 1988 או לפני כן, אימונית עליונה בצבע כהה עם פסים זוהרים כאילו ומדובר בראפר שנפל עלינו מאותו שנתון וגולת הכותרת הייתה הקסדה המעוצבת עם שלל אורות מהבהבים ומנצנצים על ראשו ואם לא שכחנו כלום אז צמד נעלי אדידס בגזרת אולדסקול נינוחה לכפות רגליו, כן, היו גם כפפות.

ואנחנו מדברים על אחד הימים הכי חמים בשנה, בין שרב שהיה לשרב שמתגבש, 35 מעלות בצל נרשמו בשעות הצהריים והערב לא ממש מבשר טובות, אבל ג'יי קיי לא נראה כמי שחושש להתמודד במשך קרוב לשעתיים על הבמה עם הרבה אנרגיות, הבנאדם הזה לא נח לחלקיק שניה, גם כשפנה לקהל והחווה את דעתו על תופעת הBDS בצחוק מתגלגל ומלגלג כאילו ואומר "וואט דה פאק, מה זה הקטע הזה בכלל…"

אבל עזבו את כל המסביב, מה שחשוב שג'יי קיי נתן לקהל תמורה מלאה בעד כל שקל ששולם, קרוב לשעתיים (אמרתי כבר) של גרוב מתגלגל עם שלל הלהיטים המרקידים של ההרכב, תפסתי לי מקום סמוך לקדמת הבמה בצד ליד חלק גדול מחברי ההרכבים שפתחו את הערב במופעי חימום (זה סיפור בפני עצמו…) ואחר כמה רגעים של קפיצות תחת קלאסית לא עמדתי בפיתוי והצטרפתי בשמחה רבה לנענועי הגרוב יחד עם כל העומדים מסביב, זה מדבק, הFאנקי ביט הזה.

וידאו גולשים

 

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close