דיווח מהשטח

הקטנים של טלוי

מופע השקת האלבום "שירים קטנים עלי ועלייך" של טל לוי, שני, 05.03.2018, תאטרון תמונע. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

טל "טלוי" לוי. צילום: יובל אראל

טל לוי, מוזיקאי ייחודי שהגיח לכרך הגדול לפני שנים לא מעטות מבירת הנגב מצוייד בגיטרת בס ענקית ויד שיודעת לכתוב טקסטים מאתגרים ומחודדים, והוא בגילוי נאות גם נמנה על ידידי, שחרר השבוע את אלבומו האישי השני, אלבום שאת מימונו השיג שלא דרך טייקוני גז ונשק אלא רחמנא ליצלן במעותיהם האחרונות של קהל חובבי המוזיקה שלחצו על הכפתור הנכון באפליקציית הדסטארט לגיוס הון מההמון.

ובינינו, האלבום החדש ששיריו עוסקים בענייני דיומא המעסיקים את מוחו של טל נשמעים חמודים (איזו מילה), מיוחדים (זו מילה), ובמיוחד חדים (מחודדים יותר מדויק) בראיה מפוכחת של מצבים ומשמעויות מכאן ומשם במסלול חייו. זו בעצם אסופת שנסונים עבריים על עכשיו והמצב והחיים בכלל כאשר אהבה ומחאה חיים בכפיפה אחת.

תריסר שירים אותם כתב הלחין ומבצע נכללים באלבום למעט אחד או יותר שבהם מצויות הידיים של חברים, אבל זאת תדעו במדויק אם תלחצו על האלבום המוטמע כאן.

אז טלוי חגג את השקתו של האלבום בתאטרון תמונע, קצת אחרי עשר וחצי בליל יום שני ומשום מה לא נתן לקהל את מנת הבשר היומית שלו מהסוג שהוא משחרר לטרף בענייני דיומא עם פוליטיקה לא קורקטית, אבל בעצם, היה זה לילו של האלבום ולא של הפוליטיקאים.

ולסיכום, היה זה ערב טוב עם מוזיקה טובה, טקסטים מעניינים ואווירה של חברים, בתכלס.

והנה שיר או שניים מהאלבום בהופעה.

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close