הריגוש שבנפילה, טעמה של הצלחה…

רועי פרייליך והמתוקים רצח חוגגים את השקת האלבום "הריגוש שבנפילה" במועדון בסקולה, מוצ"ש, 24.2.2018. אורחים – אמילי קרפל, ניצן חורש, גדי רונן. שיר "ארנבת" אלוני יצאה בשליחות הבלוג כדי להביא את הרשמים, המראות וקולות. 

אני זוכרת את עצמי הולכת בשדרות רוטשילד ורואה מדבקה של "נערות ריינס", ויותר מאוחר כמה הייתי מופתעת כשהבנתי שמדובר בכלל בלהקה שכולה גברים. זה הזיכרון הראשון שלי ממפעלותיו של רועי פרייליך, שמאז ימי אותה להקה יצא לפרויקטים עצמאיים וכעת לאחר קמפיין הדסטארט מצליח עבור אלבומו "הריגוש שבנפילה" חגג עם התומכים במועדון הבסקולה בתל אביב.

הודיתי בפניו אחרי ההופעה, שזו הייתה ההופעה הראשונה למעשה שבאמת יצא לי לשמוע אותו. כמובן, שמעתי עליו ועל עשייתו הרבה, אבל משום מה פספסתי את הזמן להקשיב. ובכן, שמחה לגלות אותו.

אוהבת מאוד את הסגנון הדיסקואידי-גרובי-פ'אנקי, הפקה מלוטשת ואיכותית של אביחי טוכמן (שגם ניגן על הבס), מהסוג ששמענו כשהדורבנים עשו את אלבומם עם להיטים כמו "שוב הדיסקו כאן" והשנה גם אצל אור אדרי בשיר "שמועות", רק שכאן אצל פרייליך הסאונד גם הזכיר לי להקות בריט פופ, קצת פרינס, קצת הקולוסיאום 1982, קצת ניצן חורש והקאט אאוט קלאב.

אבל הרושם העיקרי שקיבלתי מהמוזיקה ומהקול של רועי זה שהוא מאוד דיוויד בואי ישראלי, מאלבומי Golden Years ו/או Let's Dance, גרסת 2018.
לא לחינם מוזכר כאן ניצן חורש שגם הגיע להתארח בהופעה ותרם להפקת האלבום (גם את בנות הקאט אאוט שהשתתפו בקולותיהן), אני זוכרת שנערות ריינס חיממו את אלקטרה אי-שם באיזה תא של המוח שלי, נראה לי זה היה בבארבי. משהו בי מעט ציפה ליותר מניירות בימתיות כמו אלה שניצן בדרך כלל מפגין בהופעות, כריזמתיות רוקנרול נוטפת זיעה סטייל עטיפת האלבום ההיא של הקלאש, אבל יש גם משהו מאוד קול, אצילי ואסוף (כן, דיוויד בואי שוב) בהתנהלות הבימתית של פרייליך. מניירות עדינות יותר. ואולי זה דווקא לטובה.

על הבמה אתו- "המתוקים רצח"- כאמור אביחי טוכמן על הבס, גדי פטר על התופים (שנתן עבודה- מצד אחד מדויקת מאוד ומצד שני נשמעת חסרת מאמץ באופן מפתיע), דני עבר הדני על הקלידים, שכמו שציין פרייליך- היא אחת הקלידניות העסוקות בתעשייה (אצל "אוזו בזוקה" של אורי בראונר כנרות בין היתר), ניר שלמה על חשמלית סולו- שמסתבר שמלבד קריירת הסולו העולה שלו הוא מנגן גם כאן, עם ריפים מבריקים, גרוב מעולה ורמה גבוהה מאוד של נגינה.
האורחים: ניצן חורש, אמילי קרפל הנפלאה- חלוצת פופ עברי בפני עצמה שהתגעגעתי לראות ולשמוע מאז להיטי אלבומה "נמשים" (היו לה מאז גם אלבום נוסף בשם II ושיתופי פעולה עם מפיקה ניר אוורבוך בפסטיבל הפסנתר), גדי רונן מלהקות "החצר האחורית", "דבק" ו- "1:1" שכולם ידעו בקהל את מילות שירו "חם ביפו".

באופן כללי נראה שבקהל מאוד נהנו, רקדו, שרו את המילים המוכרות, התלהבו גם משירי נערות ריינס שהוכנסו לסט ליסט והזוגות התחממו להם בצדי חלל הבסקולה. רוקד אחד ליד הבמה אף הרהיב בתנועות הכי חופשיות ובכיף. נכחו כמה וכמה אושיות תקשורת/תעשיית המוזיקה שניכר שלא באו בהכרח לעבוד (כמוני) אלא בעיקר ליהנות מההופעה.

נהניתי, שמחתי על עוד מוזיקה טובה ומרקידה שנעשית בעברית ומצליחה להיות קולית גם כשזה לא באנגלית. עוד אלבום מצטרף בכבוד רב לאוסף תקלוטי הפ'אנק שלי.

 

 

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו, פליי ליסט מהמופע

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s