אחרי היעדרות ארוכה מהבמות, החללית הפסיכדלית של דורון בוטניק מגייסת קוסמונאוטים חדשים ומגיחה לצלילה פסיכדלית לכבוד קליפ חדש במועדון הגגארין בתל אביב, כפיר ריפשטוס יוצא בלילה סוער כדי לאסוף את המראות, הקולות והחוויה, חמישי, 25.01.2018.
את אינגה דינגו ראיתי לפני כמה שנים באחד מערבי ההופעות שאירגנו האחים עומר ואבירן חביב, ה-Vintage Turbo Festival שהתרחש באפריל 2014 בבארבי. אינגה דינגו כבר כמה שנים טובות מסתובבים בסצינת האינדי בין המועדונים השונים. קשה להכניס אותם לאיזה שהיא הגדרה מוסיקלית מחייבת, הם "שופכים" על הבמה רוק שמכיל הרבה פאנק, סאונד של מקלדת מוגזמת בכוונה, השפעות רוק ספייס בסטייל גונג, שירה כבדה ומוחצנית של דורון בוטניק אחד שעומד במרכז ההרכב, עם שיער ארוך וקול גבוה וצרוד שנראה שיצא מאיזה קומיקס. גם העטיפות של האלבומים שלהם מזכירות קומיקס פארודי וניתן להניח בוודאות שהיוצרים שלהן, בוטניק ועמוס צימרמן (הגיטריסט הקודם של ההרכב) קיבלו השראה מהעטיפה של האלבום Disraeli Gears של להקת Cream.
אינגה דינגו גם לא מנסים לקחת את עצמם ברצינות יתרה, ויעיד הקליפ החדש שלהם לשיר הוותיק Don't You Wonder שמראה חבר'ה צעירים שעושים תנועות של משגל ברחבי ת"א, בין השאר גם בחנות האוזן השלישית. אחרי הפסקה מסויימת מהופעות ההרכב הנוכחי שכולל את בוטניק בליווי שני נגנים חדשים, חוזר להופיע במועדון הגגארין בת"א ולשם הגעתי בשליחות של הבלוג. מה חדש אצל בוטניק וחבורתו ?
מגיע לגגארין, שם לב שמאז הפעם האחרונה שהייתי שם הבר זז לצד השני של הקיר, הכורסאות שהיו בצד הבמה נעלמו (וחבל), לוקח זמן עד שהלהקה עולה לבמה המוגבהת ובינתיים אני משלים 2 אלבומים שלהם שחסרים לי משולחן המרצ'נדייס בכניסה, This Life Is Your Last מ-2012 ואת Hate & Blood מ-2013. בוטניק, האיש המרכזי של ההרכב עדיין נמצא בהרכב (שהרי אם הוא לא יהיה בהרכב אז לא יהיה הרכב), אבל הגיטריסט והמתופף השתנו מאז ההופעות הקודמות של ההרכב מלפני כ-4 שנים כשראיתי אותם, כשעל התופים נמצא הפעם גיא דקל ועל הגיטרה אחראי בחור בשם אלון רנצר. לוקח הרבה זמן עד שהקהל מתאסף ועד שהופעה מתחילה בסביבות עשר וחצי. החבר'ה עולים על הבמה, בוטניק לבוש בחולצת טוגה מקסיקנית צבעונית ונראה כמו טיפוס שיצא מהציורים של הפרעונים במצריים, הוא זורק "אהלן" יבש לקהל ונראה משעשע משהו כשמישהו מהקהל צועק הערה על הרגליים שלו, והחברה פותחים ב-Braindead. בוטניק לא מבזבז זמן וצורח עם הקול הבאסי והצרוד שלו למיקרופון "I'm gonna show you how to recognize faces". אני מתרשם לחיוב מהמתופף שכל ההופעה מפציץ חופשי על התופים ומהגיטריסט שנותן סאונד גיטרה "צרוד" פאנקי להופעה. היום, כנראה בהשפעה של החורף בוטניק בחר לחרוג מהרגלו בהופעות קודמות של להתפשט על הבמה והפעם החולצה נשארה על הגוף כל ההופעה, למרות צעקות של "תתפשט" מהקהל. "אנחנו כאן לחגוג קליפ חדש, סינגל ראשון מ-On Off האלבום שלנו" (שצפוי לצאת עוד כמה חודשים) והחבר'ה עוברים להילוך מהיר יותר ועושים ביצוע מכוסח ומושלם של Don't You Wonder. האמת, אחרי הקליפ המושקע ומה שרואים בו היה רק חסר לי שם על הבמה ניצבות שתעלנה לצד הלהקה על הבמה ותעשנה את מה שרואים בקליפ, זה היה יכול להיות מה זה משעשע. הם יכלו לפחות להקרין את הקליפ מאחוריהם על רקע ההופעה. Anyway, הקהל מבסוט ומריע.
ההופעה ממשיכה והרבה עשן יוצא על הבמה, סה"כ אפשר להגיד שמהשוואה להופעות קודמות שראיתי, ההרכב החדש נשמע רענן עם סאונד כוחני, סמיך ומלא יותר מאי פעם כשהגיטרה והתופים נותנים לבוטניק את המסגרת הפאנק – רוקיסטית לצעוק בקולי קולות בקול הצרוד שלו ולאלתר על המיקלדת עם הסאונד המצועצע שלה. החבר'ה עוברים לבצע את On & Off, שמהשם מבינים שהוא יצא באלבום הבא, השירה של בוטניק מרחפת על רקע הסאונד "המרושע" של הגיטרה. החבר'ה עוברים לאחד השירים שהכי מזוהים עם ההרכב Hare Rama, שמאפשר לבוטניק להפגין הרבה משחק עם המקלדת ולתת קצת סאונד יותר ספייסי, ולגיטריסט לדפוק סולואים על הגיטרה, לא ברור מה בוטניק שהוא שר אבל לא נראה שזה הפריע למישהו מהקהל. איכשהו אני מרגיש שדווקא הרבע שעה האחרונה של ההופעה החבר'ה עוברים להילוך שלישי וממש ממריאים למעלה וקדימה, וקצת חבל לי שההופעה נגמרת (אחרי הדרן אחד, Mr Zaltzman) ממש אחרי השיא רק אחרי שעה וקצת. אם זה היה תלוי בקהל זה הייתה יכולה להיות הופעה של 3 שעות ויותר. יש בהחלט למה לחכות באלבום הבא של אינגה דינגו.
האזנה לאלבומים הקודמים של הלהקה
