דיווח מהשטח

אנגה דינגו בספייס גראונד

ערב חגיגות משולב – השקת אלבום חדש לאנגה דינגו ורקוויאם לריהאב ריאליטי ספייס גראונד אגף ההופעות (לבנדה 2), חימום: ויתרתי, קירור: לטאות הענק מכוכב הניבירו, 18.04.2013. נכח, צילם, תיעד, ומדווח – יובל אראל (סטילס ווידיאו בסיוע נעמה גולד).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אמש נכחתי בשילוב מעניין, מופע לרגל השקת אלבומם השלישי של חברי הרכב האוונגרד הפסיכדלי שמוצאו אי שם בהררי הכרמל הירוקים "אנגה דינגו" (כן, כן, סוג של קרוב רחוק לטייני פינגרז בעברו..) – Hate & Blood, אשר כלל ארוח (שהרי מדובר בהשקה, ארוח זה חלק מהמסורת) של שורת מוסיקאים מעניינים במיוחד, או שלא – נועם ענבר (הבילויים), אייל שוורצמן (The Bootsman), נוה שפרוני (I Was A Bastard), איתן רדושינסקי (Midnight Peacocks) ושאול לוריה (קין והבל 90210).

את הערב פתחו חברי להקת ויתרתי, התצוגה הפעם כללה בגדי לייקרה שבטח נלקחו בלי רשות מאיזו מתעמלת במכון כושר שביקשו להידמות לחליפות גלישה, השטויות הרגילות של ה_יין שכללו פריצה ושיטוט בין הקהל, קפיצה על דלפק הבר ושחיה שכללה גם צלילה במי בקבוקי המים שכמה מהאורחים דאגו להעביר את תכולתם על גבו, פאנק שטותי שהסתיים עם מוטי, 31, כללי.

מסמר הערב היו חברי אנגה דינגו – עמוס צימרמן בגיטרה חשמלית, נמרוד גורביץ על התופים ונביא הזעם יוצא הדופן – דורון בוטניק בשירה וקלידים, הוא גם האחראי על המוסיקה בכללותה, סוג של סולן ויוצר מרכזי בטריו, שממש עשר דקות לאחר חצות מצא עצמו (ביוזמתו) מופיע כאשר רק גרביים לגופו הכלל לא אתלטי (את הגרביים הוא הסיר אחרי עשר דקות נוספות), רק על הקטע הזה אפשר לאמר שמדובר בגבר גבר, או פשוט במטורף ששם את האות השביעית (זו שבית המשפט השבוע התמקד בה…) על כולם.

המוסיקה עצמה של אינגה דינגו היא סוג של חפירות עומק המפרקות את הניוטרונים במעטפת הגולגולת של האדם המצוי, כל "שיר" הוא חריש באדמה הנמשך כעשר דקות ומעלה, נזכרתי באותם רגעים בחקלאים דומים כהרכב Tree המהנדס אף הוא פסיכדליה עם חקלאות ארוכת זמן…

אין ספק שמדובר במשהו מוטרף, גם בהאזנה לאלבומים הקודמים – Dig Another Brain שהוקלט בשנת 2009 באולפן תחנת הרדיו קולה קמפוס ו- This Life Is Your Last שיצא לפני שנה וקצת, ובטח ובטח במופע חי בועט ומשתולל כפי שנתנו אמש שלושת האינגה דינגואים.

לפני שאגע בפינאלה המטורפת עוד יותר (מיד, מיד) מן הראוי לציין כי את הדקות שחלפו בין הרכב להרכב, בין נפילת חשמל אחת לשניה (כמה מכשירים אפשר לחבר על שקע אחד?…) דאג לאון נפולאון פלדמן למלא במיטב שירי האינדי שמינדי, בחצר המתחם, היכן שהצלילים נשמעים פחות רעים ודופקי מוחות ישבה מורן ניומן, המתמחה בציורי פנים וגוף, עטרה את באי המקום בציורים על פניהם, אחד המרשימים, לאו דווקא בקטע הציורי אלא באפקט הוויקינגי שיצר, היה הציור על פניו של עומר חביב, גיטריסט של הלטאות מכוכב ניבירו, של גרייט משין ואחיו של אבירן, יחדיו הם האנשים מאחורי אולם ההופעות בריאליטי ריהאב סנטר  בכרם והספייס גראונד כאן בלבנדה, אבל לכך נגיע בהמשך.

למה בעצם החגיגה הייתה מהולה ברקוויאם? מעין ערב הופעות אחרון במתחם? המקום עצמו המנוהל על ידי חמי משבק ס' והאחים חביב היווה שילוב של חדר חזרות ומתחם הופעות וערבי נושא מוסיקליים בסצנת השוליים, משיקולים מקצועיים, עסקיים ואמנותיים הוחלט על פיתוח המקום לנושא החזרות בלבד ואילו המופעים ימוקדו מעתה והלאה במרתף שבכרם, ריהאב סנטר.

את תפילת הקדיש ופרקי התהילים על מתחם ההופעות שבדרך אגב היה אחד המקומות החמים (תרתי משמע) במהלך העונה האחרונה, נשאו חברי "לטאות הענק מכוכב הניבירו" במופע הכמעט מסיים את האירוע שכלל בין היתר התפרקות טוטאלית של הירח שזרח מעל ישבנה של ג'קי אמאממת (סוג של קונטרה מוסיקלית להתערטלות של בוטניק קודם לכן) ודואו מוסיקלי של האחים חביב במרכז האולם שהיה כבר רווי באלכוהול ועשן סיגריות עד קצה יכולת הקליטה של משטחי הבטון.

אז, זהו, נפרדים מלבנדה, בעתיד, מי שרוצה לחוש, להאזין ולהיות בסצנה המוטרפת הזו יעשה את צעדיו לכיוון הריהאב ריאליטי סנטר בכרם.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע.

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151529392014654.1073741860.721654653&type=1

וידיאו

אלבומי ההרכבים שהופיעו (לא כולל את האלבום החדש של אנגה…) להאזנה והורדה חופשית

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close