מופע השקת האלבום Even If של קווינטט הג'אז של אייל תלמודי, שלישי, 23.01.2018, לבונטין 7, נכח תיעד חפר ומדווח – יובל אראל.
כמעט עשור חלף מאז שפגשתי לראשונה את אייל תלמודי והסקסופון, זה היה מפגש חוויתי ביותר, עשרות אלפי צופים נלהבים מכסים את המרצפות המחוספסות של כיכר רבין מול בית העירייה בתל אביב, האירוע – שעת כדור הארץ, בהפקה מלאה, חברי להקת בלקן ביט בוקס מתוגברים בנגנים עולים להופיע ומרימים את הקהל באוויר במשך שעה ארוכה, אני עומד לצד צלמי תקשורת על פודיום מול הבמה משקיף לסירוגין אל עבר הנגנים מחד ולעבר הקהל המקפץ מאידך, חגיגה אמיתית.
מאז חלפו צלילים רבים בין האצבעות שלחצו על כפתורי הסקסופון, הקלרינט, החליל וחמת החלילים עימם מתרוצץ תלמודי בין הבמות להתגודדויות הקהל בשלל ההרכבים שהוא יוצר או חובר אליהם והופך לאחת הדמויות החשובות, הצבעוניות והמשפיעות בסצנת המוזיקה המקומית והעולמית בשלל סגנונות כשהמכנה המשותף הוא גרוב וביט קופצני שמכריח אותך במלא תשוקתך לקפוץ ולרקוד ללא הפסקה.
באחת ההזדמנויות, לפני כשש שנים, תלמודי מספר לי שעומדת להתקיים "הופעת חברים" במועדון בארבי, סתם כי בא להם לעלות מעל הבמה ולנגן במעין ג'אם סשן ענקי, אני מגיע וזוכה לחוויה יוצאת דופן המחזירה אותי באחת לשנות השבעים, מועדון בר-ברים המיתולוגי בדרומה של תל אביב, מעוז סצנת הג'אז המתהווה בתל אביב, שורה ארוכה של מוזיקאים חוברת לעמידה על הבמה ונגינה של מעל כשעה וחצי רק בשביל הפאן האישי שלהם, בלי להתחייב למשהו, לא עבודה, לא פרנסה, רק אהבה גדולה למוזיקה.
שנה לאחר מכן אני מגיע לאחד מחדרי החזרות במתחם התעשייתי מאחורי מערכת עיתון הארץ, חגיגת השקה לאלבום Toast של ההרכב Buttering trio בלייבל Raw Tapes, אין במה ואין מחיצות, כולם עומדים אחד על אחד במרחק נשימה איש מרעהו, כאשר בנו הנדלר, קרן "דאן" דוניץ, יובל " Rejoicer" חבקין, מזמינים את האורחים שלהם, ביניהם אייל תלמודי, מאיה דוניץ ורביד כחלני להצטרף לחגיגה מטריפת חושים של ביטים וגרוב אלקטרוני ואתני, אני מסמן על הקיר הדמיוני עוד מפגש עשיר בצלילי סקסופון פראיים…
שנתיים קדימה אני מוצא את עצמי באחד המרתפים הכי חשובים בתל אביב, רדיו EPGB, תלמודי חוגג את אלבומו החדש במסגרת הדואו MALOX יחד עם המתופף רוי חן בחגיגת צלילים וריקודים שטובי הסקוטים והאיריים הכי פרועים והכי שתויים שמסתובבים בין האי הירוק בממלכה הבריטית וסמטאות גורדי השחקים בניו יורק לא חשבו עליהם כאופציה.
לא מוותר על החיבור של תלמודי עם אחיו אסף בהרכב המזרח אירופאי מקומי אוי דיוויז'ן, כלי נשיפה ונגינה אקוסטים בלבד, אך השמחה מרקיעה שחקים, רק כוסיות וודקה ונתחי דג מלוח חסרים במרתף של לבונטין 7,
מפגש נוסף אני חווה לפני מספר חורפים בסמטאות שוק מחנה יהודה במסגרת אירועי "שאון חורף", אחרי בילוי לילי בסטודיו לריקודי עמוד שם מתאמנים מן הסתם בני ישיבה לצד בחורות חטובות אני צועד בסמטאות ושומע מרחוק את צליליו של סקסופון הטנור שלא ניתן לטעות בזהותו, חוצה את הקהל הרב ומגיע לבמה הנראית כזירת אגרוף ניו יורקית עליה ניצבים אייל ורוי – Malox מעיפה את הירושלמים באוויר.
שיא תלמודי ירושלמי נוסף אני זוכה לחוות במסגרת אירועי פסטיבל הג'אז במוזיאון ישראל כאשר הדואו Malox חובר להרכב הרכבת התחתית הניו יורקי TOO MANY ZOOZ למארש במסדרונות המוזיאון המסתיים בשעה ארוכה של גרוב סקסופונים ומקצבים פרוע לשמחת ומצהלות הקהל הרב שהגיע למוזיאון.
אני יכול להמשיך כך ולנסות לשחזר ולאזכר אין ספור מפגשים בלתי אמצעיים עם תלמודי, הסקסופון או חמת החלילים טעוני הגרוב. אולם אני פונה כעת לליל אמש, כשאני נוטל בידי החלטה, מעמיס את ציוד הצילום ויוצא את כל הדרך עד לבונטין 7 שם אמורה להתקיים הופעת ההשקה לאלבומו החדש של אייל תלמודי – Even If במסגרת הרכב החמישייה – קוינטט שלו בו חברים שמות מוערכים בסצנת המוזיקה המקומית, כולם בוגרי בתי ספר למוסיקה מהחשובים שיש בארץ – ספי "רמירז" ציסלינג בחצוצרה, עוזי "רמירז" פיינרמן בגיטרה חשמלית, גלעד "גילי" אברו בקונטרבס, אביב כהן על התופים ואליהם מצטרף אחיו של אייל, אסף תלמודי, בפסנתר ואקורדיון.
המרתף מסודר בשורות כסאות למופע האזנה רגוע, האמת שצלילי האלבום החדש לוקחים את המאזין למקום אחר ורחוק מהגרוב. באלבום מביא תלמודי את כל ההשפעות המוסיקליות שאסף במסלול חייו מהפולק, פאנק וג'אז. על הנתיב של סוגת מוזיקת הג'אז מנתבים תלמודי וחבריו המאוד מוכשרים ומקצועיים בין הג'אז הקלאסי הבסיסי לבין הג'אז הפסיכדלי בואכה הביט האפריקאי או האפרוביט בעגה המקצועית. האלבום עצמו כולל תשע רצועות שחלקן הן יצירות מקוריות, חדשות עשירות בהשפעות ורפרנסים וחלקן הן מה שקרוי סטנדרטים או מחוות וביצועים עם אינטרפרטציה של תלמודי לחומרים שכבר הפכו לקלאסיקה ולאו דווקא מתחום עולם הג'אז, דוגמת שירו של מאיר אריאל For Smoking או היצירות עם השם הדחקאי Stam Lo ואחותה Lo Stam, תלמודי מאפשר ביד רחבה והרבה נשמה אמונה לשחרר את הפרקים לחופש ההתבטאות (כי אנחנו בסוגת הג'אז…) לחבריו ושותפיו ליצירה שהם מצידם אינם מנסים לנתר אל קדמת הבמה בנגינה ושומרים (בזכות נסיון ונגינה משותפת של שנים רבות יחדיו בסיטואציות רבות…) על הצבע המוסיקלי הנכון לכדי שלמות (עד כמה שניתן להגדיר קטעי ג'אז כמושלמים שהרי זו מוזיקה שנעה וחגה על הספקטרום (קריצה קריצה).
ומהגלישה החופרנית הזו על הכלול באלבום, שבדרך אגב נכון לרגעים אלו עדיין איננו מצוי בפורמט הניתן למישוש למעט הגרסה הדיגיטלית בבנדקמפ שלהלן, אגש להופעה עצמה.
הי, הייתה זו אחת השעות הליליות היותר יפות, הקטע היחידי שמבחינתי פגם בתחושת השלמות של הכאוס הג'אזיסטי היה העניין שהמושבים היו מסודרים בשורות שורות של מתנ"ס פריפריאלי ולא למשל סביב שולחנות עגולים עם עששיות לצד עשן סיגריות וניחוח חריפות של וויסקי מעושן ומיושן כיאות למועדון ג'אז הנוהג על פי כל הכללים, וואו זה היה יכול להוסיף לאווירה הכללית…
בתכלס, שעה ועוד קצת של ביצוע קומפלט לרצועות האלבום, שבהערת אגב הוקלט בידי אורי MOMO ברק המיתולוגי (מנערי מועדון הרוק הישראלי של בית לסין בשנות השבעים) בטייק אחד רצוף כסשן חי ואמיתי ואם זאת מושלם ובתוספת של מספר רצועות נוספות כולל מחוות מצוינות בבחינת קחו את הטראק הזה והפכו אותו למהדורת הדה-לוקס של האלבום המקורי.
היציאה לאוויר הקריר מחוץ למועדון לוותה בחשש מהמצאות דו"ח מודבק על שמשת הרכב בחניה הפיראטית שמצאתי בתחילת הערב אבל הי, גדודי הפקחים שכחו הפעם את דרומה של תל אביב, וטוב שכך…
בקטנה – את כל האזכורים בקטע החפירתי היסטורי שעלה כאן תמצאו בין עמודי הבלוג, תחפשו בעצמכם, הנה המופע בשלמותו…
