המופע של להקת take That בהיכל מנורה מבטחים, יום שני, 27.11.2017. חימום – הראל סקעת, נעדר – רובי וויליאמס. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
שלב התודות – תודה רבה לאודי אפלבוים שעשה הכל כדי לקלוע בול למטרה ולמלא את היכל מנורה מבטחים בקהל החוגג עם גיבורי נעוריו. טייק דאת לוקחים את הערב כאילו ושנות התשעים לא תמו. חגיגה.
שלב התהייה – מה לעזאזל מביא שבע וחצי אלף נשים ונערות למלא את ההיכל הענקי הזה כאשר להקת בנים שהייתה בשיאה בדיוק שש שנים בשנות התשעים חוזרת לקמבק ומגיעה לכאן במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלה לקידום האלבום האחרון עמוס הביט העכשווי שיצא בחודש מארס השנה "Wonderland". אולם בלי אחד הכוכבים הכי גדולים שצמחו מתוכה?
שלב התובנות – מסתבר שדי אנ אי, זכרונות ורגשות הם המובילים שהופכים מצידם את הערב שהתקיים אמש בהיכל הספורט של יד אליהו לחגיגה מוזיקלית אמיתית מלאת אושר ושמחה, ניצבתי מעל הכסא באחת השורות האחוריות במתחם האורקסטרה, צופה קדימה לעבר הבמה עליה שלושה גברים בשנות הארבעים המוקדמות של חייהם, המלווים בהרכב נגנים, השרים בקולות מצוינים ונעימים להיטים משנות התשעים, שלהם ושל אחרים (נו הגרסאות מחווה שהאפילו על המקור…). מלפני מאחורי ומצדדי אלפי בנות שרות בגרון ניחר, מנופפות בבלונים כחולים ולבנים, מותחות את זרועותיהן עם הסמארטפונים באוויר כדי לתעד או פשוט להאיר באור יהלומים לבן את חלל ההיכל כאילו והן בעצם לא צריכות להיות מחר בשמונה בבוקר בשיעור בחטיבת הביניים, כי הן כבר לא, זה היה פעם, במאה שעברה, כעת הן קצת יותר בוגרות אך התשוקה הזו להמשיך ולהעריץ את אלילי ילדותן חייה ופועמת בליבותיהן. וואלה, היה טירוף אמיתי מלא שמחה.
תודה לאודי, בעצם אמרתי זאת בהתחלה. חבל רק שרובי לא כאן, בעצם רובי היה כאן באינסטלציה אחרת, מתחת לכיפת השמיים, לפני שנתיים, בפארק, מישהו צריך לחבר אותם שוב, את רובי, גארי, מארק והווארד.
האלבום
חוכמת ההמון – וידאו, יוטיוב, אינסטוש…
