קליפים חדשים

משינה – החומר החדש

חפירה – הבוקר דפדפתי בגיליון מהדורה מיוחדת של היומון ידיעות אחרונות, בעמוד האחורי מצאתי אייטם על משינה, שעניינו קליפ חדש, שלפתי את הסמארטפון והפעלתי את האפליקציה של משפחת מוזס, תשמעו, אני, באופן אישי, למרות שאני בעצם משוחד, אהבתי את מה שראיתי ושמעתי, אם פעם הם דיברו על שנות האלפיים, כעת יובל ושלומי ובעצם כל החבורה, מדברים על העכשיו, שהוא בעצם העתיד של פעם, דרך האוזניים פשוט פירקתי את ההפקה המוזיקלית לגורמים, שלפתי את המחווה המוסתרת, מוצנעת או מתכוונת לדיוויד גילמור ולריפי הגיטרה האולטימטיביים, קדושים לא פחות מהספר של העם היהודי, אהבתי את הגימור המיוחד בסופו של השיר שלקח אותי היישר לאולפן הכל כך איכותי של אלן פרסונס, לא יודע אם מדובר בקונוטציות, בהקשרי מחשבות או באמת ובתמים בכוונות ובהשפעות, אך בסיכומה של החפירה אני יכול לומר, הי, להקת משינה משחררת שיר חדש, שמונה שנים אחרי האלבום האחרון שלהם "יהלומים בשמיים", הסנונית הזו מבשרת את האלבום הבא שלבטח נשמע ממנו עוד בדרך עד שייחשף כל כולו.

בקטנה – נרטיב, אישית, עזבו אותי ממילים, אני ניזון ממלודיות וצלילים, אבל הי, יש כאן מלל של בריחה, אסקפיזם עתידני, רומנטי. גם רעננות שכזו עם הקול של נגנית הוויולה גליה חי והגיטרות הנוספות של עומר ג'ו נווה ושל טל רום, משינה מתגברים כוחות.

כרטיסיה – אה, יש גם מופע קרוב, בתאריך 4 בינואר 2018, היכל התרבות של תל אביב, יארחו את אביתר בנאי, למי שלא הספיק להניח יד על כרטיס לאירוח האיכותי הזה ברעננה, זה מגיע לתל אביב, קל"ב. כאן כרטיסים.

מוסיקה – עוד, לגבי השיר החדש, החומר החדש, הנה הקליפ, בבימויו של אסף ספקטור.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: