טעימות של מראות וצלילים מהמופע של הזמרת דיקלה באמפיתאטרון בקיסריה, מוצ"ש 16.09.2017. חגיגה של מוזיקה ואהבה. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל. צילום: יובל אראל, שילי אראל.
בדיוק לפני שנה המלצתי על אלבומה האחרון של הזמרת והיוצרת דיקלה "סיפור אופטימי" במילים מעטות, ממש בתמצית שבתמצית, לא נראה לי שפספסתי או החסרתי דבר – "דיקלה עם "סיפור אופטימי" שהוא יצירת מופת אמיתית".
בחורף האחרון חוויתי את מופע השקתו של האלבום בהיכל התרבות בתל אביב, הוספתי עוד כמה שורות מפרגנות שהן בתכלס, האמת הצרופה, דיקלה היא אמנית, מוזיקאית, יוצרת ומבצעת בכל רמ"ח אבריה ובכל נימי נשמתה.
אמש הגעתי לקיסריה יחד עם עוד כמה אלפי מעריצים ומעריצות כדי לחגוג עם דיקלה את סיומה של השנה העברית ולסמן וי במסלול האמנותי, בקטע של "ערב טוב קיסריה". אפשר לומר שדרכה של דיקלה נסללה ממחשכי המרתף של מועדון לבונטין 7, סוג של סצנת אלטרנטיב בשוליים של הכרך הגדול אל הארנה הרומאית העתיקה בקיסריה, משכנו של המיינסטרים הישראלי, בזכות כשרונה ושירתה שכבר הפכו לאמנות צרופה.
עם הרכב של שישה נגנים, הגישה דיקלה לקהל רשימת שירים וביצועים מהפנטים משירי האלבום החדש לצד ביצועים חדשים לשיריה הגדולים. ביניהם – הוא כותב לי מאמי, מסקרה שחורה, ואם פרידה, שבע בערב, אל תלך, Here Comes The Rain Again, ועוד…
אני לא סבור שיש צורך להרחיב ולתאר, להלל ולקלס על המופע והזמרת, משפט אחד קצר וקטן שקטפתי מתוך שלל התגובות של הקהל בעקבות המופע בעמוד הפייסבוק של דיקלה מעביר את התחושה, את הביקורת, ואת החוויה כולה – "הייתי בהופעה שלך הערב בקיסריה. היה אדיר! דקלה, את דיווה אמיתית!".
ועכשיו רק תמונות וקטעי וידאו מתוך המופע
