פסטיבל הג'אז בים האדום התקיים השבוע באילת, אמנים אורחים לצד מקומיים הופיעו בפני קהל רב, רינה לדין ומוטי קמחי הדרימו בשליחות הבלוג כדי להביא את המראות, הקולות והדיווחים. מוטי צילם, רינה מדווחת ומשתפת חוויות.
אחרי שהביאו לקוראי הבלוג את רשמי פסטיבל הג'אז באילת בקיץ שעבר ובחורף האחרון חוזרים מוטי ורינה לדגום את הצלילים הייחודיים עבורכם, הנה הדיווח, המראות והקולות.
הערב הראשון
בתחילת שנות ה80 ראיתי בניו יורק במדיסון סקוויר גארדן הופעה שלא אשכח כל חיי של ההרכב המקורי של אדמה רוח ואש. האולם היה מפוצץ והקהל לא הפסיק לרקוד ולהשתולל. אתמול בפסטיבל הים האדום באילת שיחזרתי את החוויה.
אל מק'קיי שהיה האייקון של ההרכב- המפיק וכותב הלהיטים הגדולים שלה שזכה בעקבות כך בפרסים רבים, העמיד על הבמה באילת 13 מוזיקאים מוכשרים שהחזירו אותי לחוויית שנות ה 80.
המופע היה מוקפד. מוזיקה חיה במיטבה. חטיבת כלי נשיפה מהודקת, זמרים מעולים וקולות הרמוניים. האולם הגדול של הפסטיבל היה מלא עד אפס מקום והזכיר ימים טובים של פעם.
הקהל יצא מגדרו ולקראת סוף ההופעה לא היה אדם אחד שנשאר לשבת על כסאו. חוויית אדמה רוח ואש של אל מק'קיי הביאה לנו הישראלים את הפאנק הטוב של פעם. קצב נגינה ושירה יוצאים מהכלל.
הערב השני
בכל שנה בפסטיבל האווירה שבין ההופעות מוסיפה מימד נוסף להנאה. דוכני מזון, יין ומשקאות שונים וברקע הופעות של נגנים צעירים על הבמה המרכזית. לעיתים הופעות משובחות ביותר.
פתחנו את היום השני בהופעה של זמרת בלוז וסווינג מניו יורק – קטרין ראסל. בעלת קול קטיפתי מעולה ששרה שירים של זמרות כגון אלה פצ'ג'רלד. קטרין היא זמרת שחיה כל חייה על במות. אביה לואי ראסל היה פסנתרן ומנהל מוזיקאלי של לואי אמסטרונג ואמה היתה ג'זיסטית – גיטריסטית ובאסיסטית. קטרין שרה שנים כזמרת ליווי של כמה מהכוכבים הגדולים דוגמת דויד בואי וסינדי לאופר החלה בקריירת הסולו שלה רק בשנת 2006 בגיל 50. קולה קטיפתי ובעל גוונים רבים. האולם היה מלא ויכולתי לראות את ההנאה על פני האנשים.
אחת ההופעות המעולות באולם הגדול היתה של מתופף בשם בריאן בלייד. מתופף עסוק מאוד שניגן עם מוסיקאים מובילים כגון בוב דילן, ג'וני מיטשל, צ'יק קוריאה והיה חבר בהרכב של וויין שורטר. בשנים האחרונות מופיע בהרכב הנקרא Felowship band שאיתו הופיע בפסטיבל. 5 נגנים כל אחד וירטואוז בפני עצמו כשהבולט בין כולם הוא האלט סקסופון מיירון וולדן שנחשב לאחד בדורו על כלי זה.
בריאן מנצח על ההרכב וקובע את צבעו. על פניו חיוך כובש כאומר אני אוהב את מה שאני עושה. בריאן לא לקח אפילו סולו אחד למרות שנתן את הטון ואת הקצב למופע כולו שנע בין ג'אז מסורתי קלאסי לרוק אלטרנטיבי לג'אז פיוז'ון.
קובי אוז – הגיע לפסטיבל עם הרכב מעניין שנקרא "חולם בעקבותיך" שרובו קאברים לקלאסיקות של אריק איינשטיין. מי שזכתה לתשומת ליבי היתה זמרת הרקע של קובי, דניאל קריאף שקולה משך את תשומת ליבי מתחילת המופע. בשיר האחרון שרה סולו ואז נשמע קולה במלוא הדרו. בהחלט הייתי עוקבת אחריה. שילוב הכלים המיוחדים על הבמה יצרו אווירת מוזיקת עולם ובשילוב הכריזמה של קובי נוצר מופע מגוון ומהנה.
הערב השלישי
היינו בהופעה של דורי בן זאב ששר והקריא משירי מאיר אריאל כשברקע מוזיקת ג'אז.
ליוו אותו נגנים מעולים: יוריי אורון על הבס, ניצן עין הבר שהפליא בנגינתו על הסקסופון, אלונה טוראל על הפסנתר ואיתן איצקוביץ על התופים. ליוותה את דורי גם זמרת/גיטריסטית אורחת תמר אייזנמן שהיתה מצויינת.
היום האחרון של הפסטיבל.
כבר מהכניסה לחניה הורגשה תנועה ערה ונוצרו פקקים. כולם מיהרו למופע של אלי דג'יברי. האולם הגדול היה גדוש עד אפס מקום ובאיזה שלב הפסיקו להכניס אנשים כך שחלק נאלצו להשאר בחוץ.
אלי דג'יברי הקים ביג בנד כמיטב המסורת האמריקאית הקלאסית הרכב שהופיע כבר במספר מקומות קטנים בעיר. לקראת הפסטיבל הוסיף אלי להרכב 3 דיוות: מרינה מקסימיליאן, מירי מסיקה ודקלה והפיק מופע מחווה לזמרות הגדולות של הג'אז.
כבר מהתו הראשון ניתן היה לשמוע כי זאת היתה הפקה מוקפדת ביותר- הנשפנים 8 במספר נגנו ביוניסון הדוק. הפסנתן יונתן ריקליס והבסיסט אלון ניר היו מעולים והמתופף אביב כהן המוכשר נתן את הקצב והפליא במכותיו.
הבחירה של הזמרות היתה מוצלחת ביותר. שלושתן הגיעו בשמלות ערב – לבנה שחורה ואדומה וגם נתנו כל אחת את הצבע שלה בהתאם. לדקלה היה קצת קשה עם הז'אנר אבל כששרה את I put a spell on you בסגנון נטשה אטלס הבנתי למה נבחרה להרכב. מירי מסיקה שלטענתה זו לה הפעם הראשונה לשיר ג'אז – התאימה לג'אנר ככפפה על היד. כששרה cry me a river זה היה מושלם.
על מרינה מכסימיליאן קשה לתאר במילים את כשרונה, הטבעיות שלה על הבמה ואת קולה. פשוט נולדה לשיר בדיוק את השירים ששרה. היא שרה בילי הולידיי ואלה פיצ'ג'רלד- קטע שלקח לה לדבריה חודשים ללמוד.
בקיצור כל המופע שערך שעה וחצי היה חוויה מתמשכת
אחרי כל האנרגיות של הביג בנד של אלי דג'יברי הלכנו להירגע קצת באולם הקטן שבו ג'וני אוניל ניגן על הפסנתר מוזיקת אווירה נעימה. ג'וני אוניל אומרים שעושה חזרות לא בכדי לתכנן מופע אלא כדי להכיר את הנגנים. ג'וני הופיע בעבר עם ריי בראו, שליחי הגאז של ארט בלייקי, דיזי גילספי, שרה וורן ועוד הרבה אחרים. יש לו נגינה סווינגית מלודית.
המופע האחרון של הפסטיבל שראינו היה "גשם". למרבית האירוניה ברגע שנכנסנו לאולם החלה נושבת רוח חזקה ולרגע היה נדמה שיתחיל לרדת גשם…ואכן ירד גשם -לא פיזי, גשם של צלילים אלקטרונים. המופע היה רימייק לפורגי ובס..
לדעתי אחת ההופעות הטובות של הפסטיבל. חברי ההרכב שלישיית ישראלים צעירים- יונתן אלבלק מלך הגיטרה והאפקטים, אביב כהן שהגיע הישר מההופעה של אלי דג'יברי שכתב גם חלק מהחומרים ושוזין על הקלידים שגם שר. השלישיה הצליחה בגאונות רבה להתיך שירים, ביטים אלקטרוניים וקטעים כליים עם לחנים מודרניים.
המופע הרגיש עירוב של השפעות מג'אז מודרני לרוק ואלקטרוני. חברו אליהם 2 זמרים אלון לוטרינגר וקרן מלכה המוכשרת וכן גם נועה איילי על הצ'לו. לדאבוני לא כל הקהל התחבר למוזיקה וחלקם עזב באמצע ההופעה..
נשארו חובבי הז'אנר שהריעו ואף רקדו…
הקולות והמראות בהיעף מצלמה
