המופע של רג'ינה ספקטור, מוצ"ש, 19.08.2017, אמפי פארק רעננה. מבקר הבית אדר אבישר חווה את המופע ומעדכן ברשמיו. צילום: לאה אבישר, ליאור כתר.
מעטים הם הרגעים שאתה יוצא מהופעה ולוקח אוויר ישר לריאות ואמור לעצמך "וואו"…. זה ממש לא היה אמתי. וכשזה קורה במופע של מוסיקאי שלא ממש הכרת אותו אז ה"וואו" הזה מוכפל כמה פעמים.
גילוי נאות, את השם רג'ינה ספקטור שמעתי אך ממש לא התעמקתי בו. למרות כל שבעת האלבומים שהוציאה ולמרות פסי הקול הנפוצים לסדרות כ"כתום הוא השחור החדש", הגברת הייתה מבחינתי עוד אחד מהשמות המסתובבים ביקום המוסיקלי מבלי שממש לקחתי את הזמן לבדוק אותו.
ולכן, מה רבה הייתה הפתעתי כשימים לפני המופע של ספקטור באמפי ברעננה הודיעו מודעות שכל הכרטיסים למופע נמכרו…. בחייאת ? זה אמפי פארק לא מועדון הבארבי…. ואכן, כחצי שעה לפני שהאורות עומעמו יכולת להבחין שלא נותר מושב אחד פנוי או פיסת דשא לא תפוסה על ידי קהל מעריצים שידע לדקלם בעל פה כל פרט בביוגרפיה הפתלתלה של הכוכבת האמריקנית הזו.
והאמת ? בעידן כוכבי היוטיוב והבנ-אל תבורי, לראות פארק מפוצץ בשוחרי מוסיקה מסוגה עילית זה משהו שאולי נותן תקווה בים המסחור התעשייתי שבו אנו מצויים.
אתחיל דווקא ב"לחם והחמאה", מזמן לא ראיתי מופע מאורגן, מסודר ומתוקתק כזה כפי שחוותי אתמול ברעננה – מהסדרי התנועה והחנייה שפעלו באופן מופתי, דרך התורים בקופות, סידורי האבטחה וכניסת הקהל ועד לשירותי ההסעה.
אני מוכרח לציין שאיש אבטחה שמברך את הנכנסים ב"שיהיה לכם ערב מקסים", סדרנית שמגלה יוזמה ושמובילה אותך באופן אישי למקומות שלך ומוכר מזון שמגיש מנה מלאה מבלי להתקמצן הן תופעות לא שכיחות בעולם מופעי המוסיקה בארץ.
לידי ישבה חבורה נחמדה של סטודנטים זרים, אחד משכני הרגיש שהיו בדלי הפופקורן שלו יותר מדי גרעינים לא פתוחים, לא רק שהמוכר החליף לו את הדלי אלא גם דאג "לפצות אותו" בדלי נוסף….
תוסיפו על כך סאונד משובח מארץ המשובחים (בכל קנה מידה במיוחד כשמדובר בהופעה בפארק) ותאורה מרשימה והרי לכם רקע מדהים למופע שמשאיר תחושה של התעלות.
(אני יודע שזה לא כל כך אמור לעניין את קהל קוראי – אבל גם היחס למעט אנשי התקשורת שכיסו את המופע היה מקצועי ברמות על, כניסה מסודרת לצלמים, מקומות מצוינים לסיקור ושליחת אינפורמציה למכשירים הסלולאריים).
רג'ינה ספקטור, לא מסתירה את יהדותה, את העובדה שהיא באה ממשפחה בעלת ערכי מסורת יהודית ואת העובדה שאהבתה לארץ החלה עוד כשהגיע לכאן לראשונה במסגרת תנועה המביאה לארץ צעירים יהודיים להתנסות.
היא גם סיפרה בגאווה שרק בעקבות אותו מסע ראשוני לישראל שבו הופיעה בפני עמיתיה לקבוצה גילתה את יכולותיה כיוצרת מבצעת והעיזה להופיע בפני קהל.
ההופעה ברעננה הייתה ההופעה השלישית שלה בארץ והתקיימה במסגרת סיבוב הופעות העולמי לרגל צאת אלבומה השביעי. המעריצים הכבדים שבסביבותיי עסקו כל העת בלספר חוויות מהופעתה הראשונה של ספקטור במועדון הבארבי ב-2007 והופעתה המונומנטאלית לפני ארבע שנים בקיסריה. (במילים אחרות – ספקטור עשתה את המסלול הרגיל שעוברים כל אומני ישראל – מהופעה בבארבי דרך קיסריה למופע פארק… טוב, היא משלנו לא ? ) והאמת ? הגברת הצנומה באה אתמול לעבוד, "לתת בראש", היא פשוט פצצת אנרגיה שמתמסרת לחלוטין לקהל, פשוט בגלל שהקהל המצוין התמסר אליה.
כבר בפתח הדברים אציין שמבחינה מוסיקלית צריך הרבה אומץ, כישרון ויכולת לבחור להופיע ברכב של מתופף, צ'לן ונגן קלידים. וכל זאת ללא שימוש בסמפולים מיותרים ומחשב. העיבודים המדהימים, נגינת הפסנתר הווירטואוזית והשילוב עם יתר חברי הלהקה (במיוחד ראוי לאזכור מיוחד הצ'לן הישראלי הווירטואוז יועד ניר) ייחד את ההופעה והביא אותה למקומות מדהימים ומרגשים מבחינה מוסיקלית.
ספקטור, היא מוסיקאית ניו יורקית טיפוסית, יש בה המון מיוצרים כג'ו ג'סון, ריקי לי ולורי אנדרסון…. השירים שלה מספרים סיפור – על השכן ש"דופק מישהי" לצלילי "השיר שלי", על הבדידות בעיר האפשרויות הבלתי מוגבלות וכמובן על שאלות של מתח בין גזעי, אהבות נכזבות ותקוות שלעולם לא יתגשמו.
ספקטור נולדה בברית המועצות לשעבר, שם רכשה את השכלתה המוזיקלית והיא גם משלבת בשיריה לפעמים משפטים ברוסית. שלוש שנים מאוחר יותר היגרה עם משפחתה לארצות הברית, שם המשיכה המוזיקאית הצעירה בנגינה קלאסית. ואכן, הרבה פעמים לחאטייאר כמוני, נשמעו שיריה ונגינתה כאילו לקוחים מהאלבומים הראשונים של להקת רנסאנס עם הזמרת אנני האסלם.
את ההופעה היא החליטה לפתוח בשירת א-קאפלה לפיוט מלאכי השלום. שלאחריו רצף בלתי נגמר מלהיטיה. שאת חלקם היא מבצעת ליד פסנתר הכנף, חלקם עם גיטרת לס פאול, "אני ממש גיטריסטית גרועה וזה מה שקורה כשנותנים לנגנית פסנתר לנגן על גיטרה" התנצלה, ואת חלקם בעמידה פרונטאלית מול הקהל המשולהב.
ספקטור מרגישה מספיק בטוחה בעצמה לעצור את ההופעה ולהתחיל מחדש, כך קרה מספר פעמים במיוחד כשניסתה מספר פעמים לבצע בגיטרה את "That Time". היא פלרטטה עם הקהל, אך לא באופן דביק. ה"תודה רבה" שלה, והמילים הספורות בעברית שהשמיעה לא נשמעו כצעד מתחנף לקהל אלא כדרך ביטוי אוטנטית שלמי שבהחלט מרגישה כאן בבית.
מבחינתי רגע השיא בהופעה היה בביצוע מדהים של Après Moi , מאוחר יותר, כשהקשבתי בהקשבה מאוחרת לאלבומיה של ספקטור גיליתי שזה כנראה השיר האהוב עליי ביותר בכל שבעת אלבומיה, לא מעט בזכות הביצוע המדהים שהגישה הגברת ברעננה. מדובר בשיר אפל ודכאוני שמעובד ביד אומן גם באלבום וגם בהופעה ונותן ביוטי ליועד ניר וליכולת נגינת הפסנתר של ספקטור.
בחלק המרכזי עוברת היוצרת לשיר ברוסית קטע שלקוח משירו של בוריס פאסטרנק. כשהמילים מתארות את התהליך של הזדקנות הגוף והשפעתו על הנשמה ומידת המוסריות ל"רשת" את מה שלא באמת שייך לך.
ספקטור גם לא ויתרה על השמעת דעותיה הנחרצות נגד ממשל טראמפ ולגבי הפלגנות בחברה האמריקנית, "מי היה מאמין", צחקה במרירות, "הנאצים חזרו ובגדול", אני אומנם משתזפת כאן על חוף הים ונוח וחמים לי אבל אני נחרדת ממה שאני קוראת בעיתונים על מה שהולך אצלי בבית, אלה חדשות נוראיות". היא ציינה לפני ביצוע מדהים ללהיט Ballad for a Politician, "מי היה מאמין שזה יקרה כל כך מוקדם?".
גדולתה של האומנית הזו התבטאה כאשר ידעה למזג בין חדש לישן, בין המוכר לבלתי מוכר, השירים החדשים כדוגמת The Light ו-Grand Hotel Remember Us to Life, מרתקים לא פחות מהחומר הישן, במיוחד לאדם שמודה שלא הכיר לפני כן את השירים הללו.
הקהל החל ממש להיכנס לטראנס כשהגברת ביצעה באופן מושלם את You've Got Time, שיר הנושא של סדרת הטלוויזיה "כתום זה השחור החדש".
ספקטור ידעה לכוון היטב את השיא להדרנים שביצעה, בניהם Fiedlity ו-Hotel Song, אך מבחינתי רגע קסום היה דווקא בשיר שסיכם את הערב – "שמשון". ספקטור מנתחת את דמותה של דלילה שמקובל לראות כדמות תנ"כית מרושעת, ספקטור מציבה אלטרנטיבה לסיפור התנ"כי ומציבה אותו כסיפור אהבה כואב ורגיש עם טקסטים על אובדן התקווה והאהבה.: "And history books forgot about us and the bible didn't mention us And the bible didn't mention us, not even once".
כשיצאתי מהפארק הדהדו באוזני המשפטים הלקוחים מאחד משירה של ספקטור : "פרקים בדויים בקורות החיים שלך נהפכו עם השנים לאמת, וכולם בטוחים ששקרים שסיפרת אכן קרו במציאות"……וכך כשאני צועד לתומי למכוניתי יד ביעד עם זוגתי, לאה, שתחייה, סרקתי במוחי את כל מכרי, חברי, ידידי ועמיתי לאורך השנים, וחשבתי כמה שהמשפט הזה נכון לגבי כמה מהם.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום – לאה אבישר
וידאו
תגובה אחת