יום שישי, אוקטובר 30, 2026

צעיר או זקן, זאב כבר לא ימות

מופע השקת אלבומו החדש של זאב טנא "צעיר אני כבר לא אמות" במועדון בארבי, שני, 26.06.2017. חימום – אנטיגונה רקס. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

זאב טנא, בארבי. צילום: יובל אראל
זאב טנא, בארבי. צילום: יובל אראל

זיגמונד טננבאום בפולין או זאב טנא בתל אביב הוא בראש ובראשונה איש מחאה, את המחאה שלו הוא מוציא החוצה באמצעות הכישרון שבו הוא ניחן – לכתוב, להלחין ולשיר, אם כי שירתו היא בדרך כלל בקול צרוד וניחר מהתרגשות. כבר שלושים שנה שהוא מוחא באמצעות שירים ואלבומים.

בזאב נתקלתי לראשונה לפני שנים רבות באינטרנט, בשיטוטי המרובים הגעתי לאתר שהציג את האלבום "חתול שחור" כל כולו להאזנה והורדה ברשת, כולל מילים והתמונות. אז, זה לא היה חיזיון נפרץ כבימינו עתה. שמחתי מאוד על החינמיות הזו…ועצרתי כדי להאזין ולעיין במילים, תשמעו – נשבתי בקסם הפשטות, הישירות, והדבר נשלח לאחד מתאי זיכרון במוחי ונשמר שם. מספר שנים לאחר מכן, באחד מערבי "לכלוך באוזן" של לאון "נפולאון" פלדמן ראיתי את זאב לראשונה בשר ודם, הוא עלה לבמה, ביצע את אחד משיריו וגם שיתף פעולה עם אמנים אחרים שהיו באותו ערב.

מאז בדרך כלל באון ואוף אני נתקל בפעילותו, אלבומים, מופעים, מסעות, זאב טנא לא שוקט על שמריו ובין ההתעסקות היומיומית בניהול רשת דוכני הנקניקיות שלו "פרנק" ברחבי תל אביב (זאב הוא טכנולוג מזון במקצועו וככזה הוא הביא את העבודה הביתה ופתח את הרשת המוכרת  את נקניקיות הברטוורסט העשויות מבשר שלא גוייר כהלכה, הוא כותב שירים יותר מהר משעובדיו מספיקים להוסיף כרוב כבוש לנקניקיות.

אלבומו השניים עשר של זאב טנא כולל אחד עשר שירים שזאב כתב והלחין יחד עם קוסטה קפלן שגם הפיק מוסיקלית, השירים, שחלקם כבר בוצעו במהלך השנים האחרונות מהווים למעשה אסופת מחאות יומיומיות של אדם שאינו הולך בתלם וזועק את זעקת העם. זאב טנא הוא אמן ויוצר ייחודי בנוף המוסיקלי הישראלי, טוב שיש אותו, כי בלעדיו אנחנו כלום.

 

אמש הגעתי למועדון בארבי בתל אביב כדי לחוות את מופע ההשקה, ואכן, אל מול מועדון מלא מפה לפה, צעירים ומבוגרים, קשישים (למי קראתם זקן?) היושבים על כסאות, וצעירים היפראקטיבים המקפצים ללא הפסק, הגיש זאב טנא את שירי האלבום החדש כולם כשהוא מלווה בהרכב נגנים הכולל את קוסטה קפלן בגיטרה חשמלית ושירה, אודי בונן בקלידים וסינטי, יונתן יידוב בגיטרת בס ועדיאל גולדמן על התופים, מזמין להצטרף אליו כאורחים את נועה איילי והצ'לו שגם שרה ואת יהוא ירון היחף שמבצע עימו את השיר "ביום שתיגמר השכטה" מתוך אלבומו הקודם "חד באוזן".

אז רספקט כפול ומשולש ומרובע לזאב טנא, על ביצועו המלא של האלבום במהלך המופע, כבר לא עושים דברים כאלו, על העמידה האיתנה מלאת היאוש והזעקה בגרון ניחר כהרגלו והוא איננו ילד עוד, על הנטישה הלא פשוטה של מועדוני השוליים הקטנים והמצומקים, מסעות המחאה ברחבי ארץ ישראל שלפני גבולות 67, ומעמד "הר סיני" שכזה במועדון בארבי, היה הרבה רעש, הייתה הרבה מחאה, מילים נבחרו בקפידה עד כדי כך שנראה שלא נבחרו, בקפידה, היה רוקנ'רול!!!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

 

וידאו

 

 

 

 

 

צאו למסע מחאה אינטלקטואלי עם שיריו ואלבומיו של זאב טנא, מסע ארוך..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...