כלניות של נייר

מופע השקת אלבומה האמריקאי של נינט, רביעי, 12.04.2017 מועדון בארבי, תל אביב. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

ריטואל שאינו נגמר, אינו מעייף ואינו משעמם, כל מפגש עם המופע המקומי של נינט הוא סוג של שכרון חושים ובמיוחד לאותו קהל אדוק, אוהד ומעריץ ההולך אחריה כבר שנים רבות. נינט טייב, שבבלוג זה תועדה, דווחה, צולמה וסוקרה פעמים רבות, מנצלת את הביקור המשפחתי מהגלות בניכר של החוף המערבי לא רק לארוחת ליל הסדר, אלא כדי לחגוג את השקת אלבומה – Paper Parachute שמבקש לשדר, למרות שהוקלט בארץ (אולפני העוגן) תוצרת ארצות הברית או באנגלית made in USA.

האלבום, החמישי במספר אלבומי השירים שנינט הוציאה לאור, כולל תשעה שירים בשפה האנגלית שנכתבו והולחנו בידי נינט עצמה, למעט השיר Child שבכתיבתו השתתף עידן רבינוביץ, עמיתו של בן זוגה יוסי מזרחי להרכב הקולקטיב, גם יוסי עצמו נטל חלק כיוצר באלבום כאשר השיר Vague נכתב, הולחן והופק בידיו עבור זוגתו נינט. בכלל יוסי הוא המפיק המוסיקלי של כל האלבום, מה שנקרא משפחה יוצרת במשותף.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לא רק זאת, האלבום שבמקור מכוןן ומקוון אל הזירה הבינלאומית שם מנסה נינט את מזלה לפריצה והכרה בעצם הרי לוקיישן שלה ושל כל התא המשפחתי הקטן ללוס אנג'לס, מגיע לאחר שכבר התנסתה ביצירה הקורצת אל העולם הרחב עם אלבומה השלישי Sympathetic Nervous System עניין שהוקפא לרגע באלבומה הרביעי המושר בעברית – כל החיות ידעו.

אפשר לומר שהדרך של נינט, שבארץ כבר מזמן זכתה בהכרה מקצועית כיוצרת מוערכת ואפילו שנויה במחלוקת (עניין שבעצמו הוא טוב) נמצאת על המדרכה המקבילה של המיינסטרים, אחרי קריירה של שחקנית וזמרת פופ מקומי, היא זזה הצידה אל נישת הרוקנ'רול הפרוע והמחוספס והצליחה באמצעות עבודה סיזיפית להעתיק את עצמה עם הסצנה בחזרה למרכז, כזכור המופעים עם היוצר החשוב והנחשב בסצנת הפרוגרסיב סטיבן ווילסון שאף הטיל עליה את ביצוע שירתו הוא כשגרונו כשל בשל הצטננות באחד המופעים החשובים, בעצם מה שאני מנסה ללומר כאן הוא עניין הברור וידוע לכל, נינט היא אחת הנציגות היותר משובחות של היצירה המוסיקלית הישראלית, כאן וגם מעבר לים.

כל ערימות המילים והתובנות הללו מהוות את המצע עליו יושב אותו מופע שהתקיים אמש, באווירה מאוד ביתית ומשפחתית, ולא רק בשל העובדה שמשפחתה המורחבת נכחה במועדון, אלא כי הקהל בעצמו כבר מהווה חלק מהמשפחה הזו, מתחילת הערב בעוד הקהל מתחיל להתקבץ באולם אני עובר ביניהם ומזהה פנים רבות מוכרות מהופעות קודמות ומהסצנה בכלל, אין ספק, המופע שהתקיים אמש היה המופע הכי חשוב באותה שעה ובאותו שבוע בכלל, כאן, בגדה המזרחית של הים התיכון.

אז מה היה לנו אמש?

קרוב לשעה ומחצה הגישה נינט אסופת שירים הכוללת ייצוג מכובד לאלבום החדש ומדגם ממיטב היצירה שלה מהאלבומים הקודמים, הזמן שהוקצה למופע היה למעשה קצר מידי כדי לספק את רצונם של המעריצים בשירים רבים נוספים אך מן הסתם אלו הכללים המקובלים, היינו יכולים להישאר עוד כמה שעות ולספוג עוד ועוד. מהסיבה הפשוטה שנינט הייתה פשוט ברגע הנכון הזה במקבץ היקום, נתנה את התצוגה הכי נכונה, הכי מתוזמנת והכי מלאת אמוציות. מה שנקרא בשפה פשוטה – אחלה הופעה!!!

ההפתעה של נינט הגיעה ממש בסוף, סוג של חזרה ליסודות, ברגעים הללו הקרויים הדרן, לא, לא היה זה ים של דמעות, כאשר אל הבמה הצטרפו ארבעה נגני כלי מיתר קלאסיים, מוכרים וחביבים  – נעה אילי, יוליה קליין, מאיה רומנו ואבנר קלמר לליווי מרגש לשיר הנושא של אלבום הבכורה שלה שנכתב בידי אביב גפן – יחפה ולקינוח מצויין כאשר אל כלי המיתר מצטרפת שלישית נגני הרוקנ'רול החשמלי של נינט – יוסי מזרחי, עדי הרצבי ויותם וייס הם מבצעים את השיר שנינט כתבה בזמנו עם עילי בוטנר לאותו אלבום בכורה – היא יודעת, אווו חלומות מתוקים על לד זפלין….

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו