המופע של Lucky Peterson במועדון זאפה תל אביב, ראשון מסדרה משולשת, חמישי, 23.03.2017, הרכב מלווה – The Blues Rebels. רשמים וביקורת – אדר אבישר, מראות וקולות – יובל אראל.
לאקי פיטרסון הוא בהחלט תופעה בנוף העצום של נגני בלוז. בעיקר בגלל היכולות שלו לשלב בין סגנון בי.בי.קינגי עם מעט נגיעות של הנדריקס ונגינת אורגן המזכירה את סגנונו של ג'ימי סמית' האגדי.
הוא יודע היטב ללהטט בקהל במחוות מעט ילדותיות אך בהחלט שוברות דיסטנס. אמש הוא חזר על התרגיל שביצע בהופעותיו לפני כשנה כשירד לקהל שמילא את מועדון הזאפה בתל אביב, הסתובב בין האנשים ובשלב מסוים התיישב ליד שולחן בסמוך לאמצע האולם והמשיך את הופעתו משם כשהוא שר ללא מיקרופון לאוזנם של יושבי השולחן.
פיטרסון שר בלוז בסיסי, לא מתוחכם אם כי יכולותיו כגיטריסט בהחלט מציבות אותו במקום גבוה בטבלה. באופן אישי התרשמתי יותר דווקא מנגינת האורגן שלו. בתחום הזה הוא בהחלט מזכיר את המאסטרים הגדולים (רק חבל שאורגן ההאמונד מהדגם היפאני לא היה מחובר ללסלי עובדה שהשפיעה על הסאונד של האורגן השפעה אנושה).
הערב נפתח בחלק ארוך מדי שיועד לחברי להקתו של פיטרסון (שדאג לאחר שעלה לבמה להזכיר להם את האקורדים) נגן מפוחית הפה נטל את ההובלה כשהוא מזכיר במשהו דמויות מלהקות "דרומיות" כאחים אולמן ולינארד סקינארד. מי שהציל את המצב הוא דווקא הגיטריסט של ההרכב שהגיש סולואים מדויקים ומעניינים.
כשפיטרסון עלה לבמה זה כבר היה סיפור אחר. האיש מלא חיוניות על אף שעות הטיסה ממנה ירד ישר להופעה (ובכנות ובישירות הודה שכל מה שבא לו לעשות זה לישון). הסאונד שלו ייחודי שכן למרות ההשפעה הניכרת של בי.בי.קינג, באדי גאי ואלברט קינג על סגנון וצליל הנגינה שלו, הוא השכיל "לעדכן" את ההבעה המוסיקלית שלו בטכניקות עכשוויות כשלפעמים הוא קורץ קריצה משמעותית לעבר "ריפים" של הנדריקס.
גם סגנון השירה של פטרסון מאד מזכיר את זה של בי.בי.קינג, הוא יותר מגיש את השיר מאשר שר אותו ומספר סיפור שלם בנוסח "הבלוז" על איך שהאשה שלצידו עזבה אותו, זעזעה אותו, ריגשה אותו כמיטב המסורת של הבלוז.
וכשמדברים על "האשה שאתו", הרי שהיא הייתה נקודת האור המרכזית של הקונצרט. באותו הזמן שלאקי ישב נינוח ושר באוזנם של יושבי השולחנות הוא שר שיר על כיצד האשה שאיתו מרגשת אותו והחל לקרוא בשמה, "טאמי"…. כשהוא בעצם מתכוון לטאמרה טראמל פטרסון, זמרת בעלת שם בזכות עצמה שהוציאה מספר תקליטים מצליחים. "טאמי" ענתה לו מאיזשהו מקום באולם ואז עלתה לבמה לשיר. זה הרגע שבו הערב קיבל דחיפה עצומה קדימה.
הגברת פטרסון פשוט יודעת לשיר, ושווה ללכת להופעה של מר פטרסון לא מעט בזכותה. היא מסוג הזמרות שבהחלט הייתי קונה כרטיס כדי לראות אותה מבצעת קטעים פרי עטה או גרסאות כיסוי מוצלחות. היא לא רק זמרת ברמה של טינה טרנר (כן כן לא פחות) אלא פרפורמרית ברמות הגבוהות ביותר שיודעת להגיע לקהל, להפעיל אותו ולרגש .
בצדק פואטי היא הצליחה "לגנוב" את הפוקוס ולמקד את תשומת הלב בה (קצת הזכיר לי ימים נשכחים של ההרכב "אייק וטינה טרנר", כשהגברת טרנר הצעירה הצליחה לגנוב בהופעותיה את תשומת הלב מבעלה שהיה בעצם "הכוכב" הרשמי של הלהקה). ואולי היה זה יותר ממתאים שבני הזוג פטרסון ביצוע גירסת כיסוי מושלמת ל – PROUD MARRY, גירסה שעשתה המון כבוד לג'אנר. אם כי לשיא הגיע הערב בביצוע מדהים ווירטואוזי של הגברת פטרסון ל – TAKE CHARGE, שיר פמיניסטי שמדבר על כך שכל אשה בעולם, זו החובשת כובעים רבים של "אם", "רעיה", "אשתו של", "מחנכת הילדים" בסופו של יום "מתמרדת" ותופסת פיקוד.
למעשה, השיר תיאר במדויק את הערב. שלא תבינו לא נכון לאקי פטרסון הוא בהחלט מוסיקאי מחונן אבל…. וכאן, נכנסת לתמונה העזר שכנגדו שהצליחה להעלות את הערב לרמה יותר גבוהה.
אם כי נשאלת השאלה מדוע אדם עם כל כך הרבה הקלטות ורקורד עשייה עשיר כפטרסון נזקק לבצע כל כך הרבה גרסאות כיסוי. זה פרט שאינו מובן לי שכן באנו לשמוע יצירות שלו.
ולסיום, אי אפשר שלא להתייחס לסוגיית הסאונד שהיה אתמול מתחת לכל ביקורת ודמה יותר לחלטורה. סאונד שנשמע כמו מתוך אקווריום עם מי ים דלוחים. סאונד חלש כאילו שהושמע מטרנזיסטור של שנות ה -60. ציפצופים ורעשים מחיבורים לא מסוככים של גיטרת הבאס.
הדבר נראה היטב על פניהם של המוסיקאים שעל הבמה שהיו עסוקים רוב הזמן בסימונים לאנשי הסאונד להגביר מוניטור כזה או אחר, עובדה שנטלה מהם הרבה מהריכוז הדרוש לנגינה. הפעם לא היה מדובר בכשל נקודתי אלא בפיאסקו שהעיב קשות על ההנאה. לתשומת ליבם של המפיקים להופעות שעוד נותרו.
הצלילים והאלבומים
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
ווידאו FaceBook Go Live
וידאו YouTube
