יום שלישי, אוקטובר 27, 2026

ג'ינג'יות זה אופי

מופע האיחוד של הצמד ג'ינג'יות עם הרבה חברים, רביעי, 15.03.2017, מועדון בארבי תל אביב, היה דיסקו. נכח, שוטט ומדווח – יובל אראל. וידאו – אדוה אראל.

צורף ואלברט, ג'ינג'יות. צילום: יובל אראל
צורף ואלברט, ג'ינג'יות. צילום: יובל אראל

עם סיגריה דלוקה בידו והצהרה אישית כי בשנה האחרונה הוא עבר ניתוח מעקפים פתח תמיר אלברט את מופע האיחוד הכל כך מצופה של הצמד הדקדנסי של שנות התשעים "ג'ינג'יות" מעל בימת מועדון בארבי לעיני ואוזני 950 מעריצים שבאו כדי להחיות מחדש את אווירת מועדון רוקסן ואולי גם את ימי נעורים.

בימים ההם, אז, הייתי מבלה יותר בגבעת הרוחות של פארק הירקון מול הופעות של להקות כמטאליקה, רובים ושושנים (היה הם חוזרים לכאן הקיץ) או כוכבי פופ דוגמת מייקל ג'קסון ומדונה, החלק שלי בתחום מועדון רוקסן התבטא בסיורי לילה בעקבות פורצים וגנבים באזור התעשייתי של השטח הגדול בין אצטדיון רמת גן לשיכון דן.

כך שלדידי, למעט מלהיט או שניים שמצאו את מקומם ברשימות ההשמעה (זה היה כבר אז?…) בתחנות הרדיו, לא ממש הכרתי את פעילות הג'ינג'יות שאם שמעתי את שמען סברתי כי אכן מדובר בלהקת מנומשות ואדומות שיער…

 

את האלבום השלם, היחידי, שהג'ינג'יות, תמיר אלברט ואמיר צורף, הוציאו, שמעתי לפני ימים ספורים וחשבתי בליבי כי מדובר במוסיקת דאנס אלקטרונית לא רעה בכלל, שירים לריקודים, וטקסטים שובבים עד חודרניים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אמש ראיתי לראשונה את הצמד, שהיה מגובה בשלל מוסיקאים, רם אוריון בגיטרה חשמלית, דני עבר הדני בקלידים ואורגנים, אורי קוטנר בבס וטל כהן בתופים, מבצעים בזה אחר זה את שירי האלבום ההוא כשהם פותחים עם השיר על הזונה מאלנבי, בכלל אלנבי זה רחוב של אמת צדק ורוח רעות, החל ממועדוני פריצות הנעים על הגבול הפלילי וכלה בסמרטוטי אנוש המונחים על פיסות קרטון מתחת לפנסי הרחוב. אבל לא זה העניין, לי דווקא הפריעה העובדה הנוראה בעיני שתמיר אלברט שהצהיר את אותה הצהרה בפתיחת המופע, אודות החוויה שלו על שולחן המנתחים שם זין על עצמו ועל חייו וממשיך לעשן.

אבל האמת, המופע היה מצוין, הן מבחינת הקהל שידע כל מילה ויצר מעין שירה בציבור המלווה בידיים המתנופפות אל על והן מבחינת המוסיקאים שהתארחו על הבמה והעשירוהו, החל מערן צור וכלה באסף אמדורסקי שנטל על עצמו בחלקו הראשון של המופע את תפקיד הסאונדמן מעל הקונסולה הראשית ליד הבר. ואם כבר מדברים על הבר, ראוי לציין שסביבתו הייתה שוקקת במוסיקאים רבים טובים ומוכרים שבאו כדי לחוות את האיחוד המדובר.

פיסה קטנה של תקווה לאותם גלי נוסטלגיה לעולם שהיה וחלף נמצאה בדמות חומרים חדשים שתמיר אלברט ואמיר צורף חיברו ובצעו מעל הבמה, האם הם יבשילו לכדי אלבום חדש, ככל הנראה בהפקתו של אמדורסקי להערכתי, לאלוהי הדיסטורשן הפתרונים.

את כל השאר תמצאו לבטח כאן בגלריית התמונות ובקטעי הווידאו שדאגנו לתעד עבורכם, הקוראים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

הכי חדשים

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

דורון בוטניק בשביל צדדי אל אלוהים

דורון בוטניק מעולם לא הלך בתלם. הכרתי אותו לפני יותר מעשור בסצנת האינדי של דרום תל אביב,...

נובמבר רוקד: אהבה, כאב וזהות

חודש נובמבר מביא לבמות המחול בישראל שורה של יצירות מסקרנות. אהבה ואובדן, זהות ושייכות, גוף ונפש עומדים...

אלכס ליבק: האיש שלימד אותי להתבונן

מהעיתון אל קירות המוזיאון בשנות השמונים זנחנו, כמו רבים אחרים, את "מעריב" ואת "ידיעות אחרונות". את מקומם תפס...

מי באמת אשם? פיטר גריימס מגיע לאופרה

מה קורה כאשר חברה שלמה מחליטה שאדם מסוים אשם, גם כשהעובדות מספרות סיפור אחר? האם חשד הופך...

בוי ג'ורג' שולף עוד הפתעה: עופר ניסים מצטרף לחגיגה

נראה שבוי ג'ורג' לא מתכוון להסתפק בנוסטלגיה ללהיטי האייטיז. כוכב הפופ הבריטי, שישוב לישראל בתחילת נובמבר לשתי...

3 הערות

  1. תמיר שר על הפנים
    ומזל שצור עלה לכמה שירים והזכיר מה זה רוקנרול כי הכל היה מופק אלקטרוני (אמדורסקי) מצעמם.
    אה גם הרגו את השירים של המגבעת.. חילול הקודש.
    עדיין.. חתכת נוסטלגיה ולא הפסקתי לשיר

  2. יובל , מכיוון שבעצמך אתה מעיד שהג'ינגיות לא היו ברפטואר שלך בגיל העשרים ובזמן פעילותם ורק עכשיו האזנת לאלבום המלא והתוודעת אליהם קשה יהיה לך להבין ולהתרגש כמו מי שחווה אותם בזמן אמת . היה כדאי לך לשלוח מישהו אחר שמכיר את הסצנה וחי אותה במקום לתעד ולדווח בעצמך . תקרא את הביקורת בוואלה זוהי דוגמא למה שנקרא חווית משתמש ….של מי שהסתובב באלנבי באמצע שנות ה 90 וחי את הרגע .

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא