סיקור הופעות

ביתא הבימה

פסטיבל סיגדיאדה החמישי חוזר למשכן התאטרון הלאומי הבימה, מופע הפתיחה מגיש טעימות מגוונת מתרבות בני העדה האתיופית, חמישי 10.11.2016, נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אבבה דסה בסיגדיאדה. צילום: שילי אראל
אבבה דסה בסיגדיאדה. צילום: שילי אראל

פעם חמישית לקיומו של הפסטיבל מיסודו ויוזמתו של שי פרדו, פעם שלישית שלנו באירוע שכזה, צלילים, צבעים, קולות וטעמים. בשל ריבוי אירועי המוזיקה בעיר העברית הראשונה נגענו ממש בקצה קצהו של הפסטיבל, מותיר רגשות קנאה באלו שחוו את שלל המופעים בהמשך…

אחרי שבעבר התפרש הפסטיבל בקומפלקס הסינמטק הוא חזר השנה להתכנס בין כותלי התאטרון הלאומי הבימה שמנהליו מחבקים בחום את הפעילות התרבותית במטרה למוסס גבולות ולחבר קצוות.

שי פרדו, האוצר והיוזם של הפסטיבל. צילום: יובל אראל
שי פרדו, האוצר והיוזם של הפסטיבל. צילום: יובל אראל

ליל חמישי אנחנו עושים את צעדינו לעבר הקומה השלישית במשכן התאטרון לעבר האולם על שם מסקין, כדי ליטול חלק כצופים באירועי ערב הגאלה של הפסטיבל, בפואיה הרחב מוצבות עמדות כיבוד הכולל מטעמים מהמטבח האתיופי, ערימות של אנג'ירה בצבע חום סגלגל, מעין לחוח תימני מלא נקבוביות אך בטעם חמצמץ לצד קערות רטבים שונים העשויים ברובם ממרקחות של קטניות שונות לצד תפוחי אדמה וירקות שורש, מכת החריפות מכה בך ברגע אחד, לא מדובר בטעמים של הסחוג התימני המצוי בחיכנו כבדרך קבע, זו חריפות אחרת, קצרה, חדה ונשארת בחיך כמה רגעים לא מבוטלים, גם לחם המזכיר במרקמו וטעמו את הקובנה התימני, סוג של קרבה גיאוגרפית ותבלינים העושים דרכם מהמזרח הרחוק אל ארצות אלו קבע את הדמיון, כמה דוכנים של מוצרי מלאכת יד בסגנון אתיופי הוצבו במתחם, מציגים על קצה הכפית עושר אמנותי תמים ומיוחד.

אושרת אינגדשט, מחאה. צילום: יובל אראל
אושרת אינגדשט, מחאה. צילום: יובל אראל

אחרי קבלת הפנים שמלאה את כרסי ועקצה את חיכי הגענו לשלב המופעים, ששולבו מן הסתם כחלק מערב פתיחה בנאומים, שלזכות נושאיהם יאמר כי היו קצרים ועניינים, בקצרה – משי פרדו האיש הנושא את לפיד התרבות והמורשת, דרך  מנכ"ל משרד התרבות יוסי שרעבי, מנכ"ל תאגיד המורשת האתיופית דני אדמסו, המנהל האמנותי של הבימה משה קסטן ועד מנהל תאטרון הנפש שעמד בפן הארגוני והכלכלי של הפסטיבל (שהיה פתוח לקהל הרחב על שלל אירועיו ללא תשלום!!!) הווארד ריפ.

להקת הרקדניות, ביתא. צילום: יובל אראל
להקת הרקדניות, ביתא. צילום: יובל אראל

ולחלק האמנותי, טעימות קטנות על קצה הכפית, אבבה דסה שביום המחרת, צהרי שישי חגגה את השקת אלבום הבכורה שלה וארחה את אביהו מלסה הכוכב האתיופי העולה, הגישה טעימה כמחווה לבני העדה בביצוע שיר בשפה האמהרית, אושרת אינגדשט, שחקנית התאטרון וכוכבת הטלויזיה  שהגישה שיר מחאה על האפלייה, בנות להקת המחול האתיופית ביתא שבצעו סדרת ריקודים המתבססים על מוסיקה ותנועות מחול אתיופיות בכוריאוגרפיה עכשווית של דנה פרדר ולקינוח שעה עם הרכב הנגנים "אתיוביט אורקסטרא" תזמורת המונה חמישה עשר נגנים ומשלבת בין חברי ההודנא אורקסטרא, עד-יבוא, הסולן טספייה נגטו ומחול של הרקדנית אביב יוסף שקנחו את הערב בביצוע לשיר האתיופי הקלאסי שהיה להיט בשנות השישים וחודש בשנים האחרונות בביצועה של אסתר רדא – Nanu Ney.

הודנא אורקסטרא, חלק מאפרוביט. צילום: שילי אראל
הודנא אורקסטרא, חלק מאפרוביט. צילום: שילי אראל

בסופו של הערב, בדרך מחוץ לתאטרון הרגשתי קצת תחושת החמצה ביודעי שנבצר יהיה מבחינתנו לשוב למחרת לאירועי הפסטיבל בשל לוח זמנים עמוס אולם תקוותי החזקה שבשנה הבאה, באירוע השישי לפסטיבל נוכל להקדיש לו את כל הזמן שבעולם.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

וידאו

 

 

 

 

זכרונות מהעבר

סיגדיאדה 2013

סיגדיאדה 2014

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: