חברי הרכב הפאנק הישראלי "הפוסי של לוסי" חוגגים את השקת אלבומם החדש "מסיתים למרד". חמישי, 27.10.2017, מועדון בארבי. כתבנו טל קמפליס חווה את המופע ומדווח. צילום באדיבות הצלם ליאור אבל.
"הפוסי של לוסי", להקת הפאנק משנת 98 מחליטה לחזור אל החיים שלנו בסערה, ועושה זאת על ידי פרוייקט הד סטארט קלאסי כמו שרוב האומנים עושים היום, רק שפה התרחש לו איזה קסם באוויר, והפרוייקט מתחיל לרוץ ולרוץ, כל המעריצים מפעם, שבזמנו הושפעו כל כך מהמסרים של הלהקה, שומרים אמונים ללהקה שבנתה אותם בנעורים, וחוזרים לתמוך בה למימון האלבום החדש.
אני את האלבום החדש שמעתי לא מזמן, וידעתי שקיימים מעריצים פה ושם שהלהקה ליוותה אותם בחלק מהנעורים שלהם, אז הייתי בטוח שההופעה תהייה מורכבת בעיקר מתיכוניסטים מתלהבים בני 16 שפעם ראשונה שומעים דיסטורשן בלייב עם טקסטים שמדברים על קיצוניות, בעיות חברתיות, מהפכות וכו', וגם כמה כאלה קצת יותר גדולים שזוכרים להם חסד נעורים קל.
תקשיבו אני אכלתי שם כאפה רצינית, איך שהגענו לבארבי, רק בכניסה לבארבי לפני שנכנסים לאיזור ההופעות, זה היה נראה ככה: מישהי עם לטאה על הכתף, עכשיו לא לטאה קטנה, לטאה לטאה ענקית, דרקון בקטן ממש. קיבוץ גלויות של פריקים שכמוהו לא ראיתי בחיים, היו שם פאנקיסטים ודת' מטאליסטים, תיכוניסטים מתלהבים שבאותו בוקר ברחו פעם ראשונה מהשיעור לים, אנשים קצת יותר מבוגרים באיזור גיל ה50, ובעיקר כל האלה שלא חשבתי שיהיו, כל הבני 30+ שלא חשבתי שיבואו….. איזה לא יבואו ואיזה נעליים?! מה שהלך אתמול, לא משנה באיזה דרך אני אגדיר, איזה סיבובים אני אעשה אני אגיע למילה אחת "צבא".
הפוסי עולים על הבמה, וכל השפיות הזמנית שהייתה לקהל (שדיברתי איתו קצת, דודה רכלנית נהייתי מכל זה) מתפוגגת לה ברגע שאנשים רואים מול העיניים להקה שבין השורות באה להגיד להם "תשכחו את היום שהיה לכם, תתנתקו מהכל, אנחנו מזמינים אתכם להיכנס לעולם שמותר בו הכל, תתחברו למחאה ותעשו בלאגן".
חבורת הממרידים על הבמה הייתה מורכבת, איך לא?!, מהאנשים שאם תשאלו את הקהל הם יגידו לכם, הם לוסי!, גופן, עמית וארז, מהצד זה היה נראה כמו נילס הולגרסון, דרדסבא והופניק על טריפ רע. הם מכירים את העבודה, את הקהל שלהם ויודעים טוב מאוד איך לגרום להם, להתחרפן, לזוז, להשתולל, למרוד!.
השיטה שלהם הייתה קצת צפויה, הגבירו את הדיסטורשן מגרסאות האלבום וכתוצאה מכך הגבירו את ה"מכות" מצד הקהל. שהייתי בחטיבה, אז שהיה פוגו בהפסקות של ילדים מתלהבים המנהלת הייתה אומרת "בואנה מה זה הם הולכים מכות שם", כבר בשיר השלישי התחיל לו מה שנקרא "פוגו", פעם גיטריסט הגדיר את הפוגו בצורה הזו: "פוגו זה בעצם הזדמנות של בן אדם להתחבר למוסיקה ולתת לה להשפיע עליו איך שרק היא רוצה, ואת כל העצבים שיש לו מאותן המחשבות שעוטפות אותו במהלך חייו לשחרר החוצה", לדעתי המשפט הזה הגדיר הכי טוב את מה שהלך שם, אנשים שמשתמשים בכל דרך בשביל להתחבר למציאות אחרת, מציאות שמורדת בלי פחד.
(יש להגיד שאפילו שזה היה מוגזם מדי, מי שלגמרי עבר את הגבול הורחק על ידי המאבטחים של הבארבי).
בין עוד משפטי שמן למדורה שנאמרו מגופן אל הקהל, ובין מעגלי הפוגו, משום מקום נכנסו אל הקהל דגלי ענק של הלהקה, עכשיו אתם מבינים לה הגדרתי את זה "צבא", אנשים עם דגלים, שמקבלים בהערצה את מה שהלהקה משדרת אליהם, יודעים את כל המילים בעל פה ממש כמו המנון.
ופתאום עולה אל הבמה עוד אחד שאפילו אני גדלתי עליו, חמי, שבק ס אימפריה מאדאפאקרס!!
מי שמכיר את חמי יודע שלידו החבורה הזו לא כזו משוגעת, הוא המציא את כל המשחקים האלה עם הקהל, ידע בדיוק מה להגיד לאנשים בכדי שפתאום יעלו על הבמה מהקהל, להשתולל קצת ולקפוץ חזרה לקהל, אז הפוסי של לוסי ידעו שהם צריכים לעשות משהו קצת קיצוני בשביל להמשיך לגנוב את ההצגה, אז הם הביאו חברה טובה שלהם בעלת שיער ירוק צפרדע, מקעקעת במקצועה, לקעקע את עמית באזור הישבן שהיה גלוי לקהל, ורק הדליק אותו יותר, חח אלוהים יודע איך הוא הצליח להתקעקע ולשיר תוך כדי, אבל זה עמית אז כלום לא מפתיע אותי כבר, לאחר מכן המקעקעת הצטרפה אליהם לשיר בצרחות, אתם יודעים, מה ששעובד על הקהל של הפוסי'ס.
אתמול היה גם צד אחר של קבלת כל הטירוף שהיה על הבמה, ברגע שהיה בן אדם עיוור בקהל, ורואים עליו שהוא נהנה כי הוא מחובר למילים של המחאה, של המרד, כי הוא מצליח לדמיין מהמוסיקה הזאת סוג של עולם אחר רק משמיעה ודמיון בלבד, זו הדוגמא הטובה ביותר, שמוסיקה יכולה לגרום לך לטירוף פנימי גם בלי כל הפרפורמנס על הבמה.
אז אם אתם אנשים שמחוברים לפאנק, למרד שביניכם ולא מפחדים מקיצוניות יש סיכוי גדול שתתחברו אבל אם יש לכם קצת סלידה מבלאגן, תפסו מרחק, ותשאירו לצבא של לוסי לעשות את הבלאגן בשבילכם.
לסיכום החוויה, תמיד רציתי להשתמש במשפט הזה שלדעתי ייסכם יותר טוב מכל מה שכתבתי פה כמו שאומר הזמר אבי סינוואני "שאכטה ועוד שאכטה לפתע מתגלה, מן עולם חדש בגלל הצינגלה".
אפילוג – דבר הבלוג – ראשית תודה רבה לשאול מזרחי מהבארבי שנתן אמון בבלוג ( כי גופן, אתה ישן בעמידה לפעמים…), תודה רבה לליאור אבל שתרם ממצלמתו לכתבה. והנה עוד רשמים – "הפוסי של לוסי חוגגים עשור לצב שמונה".
וידאו אינסטוש, קרדיט בגוף הסרטונים…
אני נהניתי באותה רמה, השתוללתי בפוגו כל ההופעה, וחוץ משתי בירות לא עישנתי כלום, היה טירוף וזה לא קשור לסמים שאתם צורכים, זה בנוסף ולא בגלל.