פריסיליה מלכת ההיכל

אני חייב לפתוח בחפירות, רק כדי להכין את הקרקע לחוויית המחזמר, פחות או יותר בזמן שהסרט "פריסיליה מלכת המדבר" יצא אל האקרנים בשנת 1994, הזדמן לי במהלך ביקור בבריסל לבלות ערב במועדון לילה שהתמחה במופעי "ליפס סינק" במסגרתם גברים הלבושים, מאופרים ונראים "קופי פייסט" של כוכבות פופ בינלאומיות דוגמת טינה טרנר, דיאנה רוס, ברברה סטרייסנד ודולי פרטון עולים על הבמה במיטב מחלצותיהם הנוצצות ומבצעים "תזמורת בצורת" כפי שכיננו זאת בילדותינו למיטב הלהיטים, זה היה מוצלח עד כדי כך שברגע שעצמתי את עיני לשנייה ופקחתי אותן שוב נדמה היה לי כי אני רואה את הזמרות האמיתיות על הבמה…

שנים מאוחר יותר הזדמן לי לחבור ולתעד פעילות של חוג בנותים, טרנסג'נדרס ברמה כזו או אחרת של מהפך שאמצו את תרבות המופעים מהצד השני של המגדר, בנות המופיעות כבנים באחד המועדונים הקטנטנים בסמטה אחת מני רבות בשולי הכרך.

לקראת הגעתו של המחזמר "פריסיליה מלכת המדבר" לתל אביב הלכתי להכין שיעורי בית וצפיתי בסרט הנושא אותו שם שעל פיו בוים והופק המחזמר בדיוק לפני עשור באוסטרליה, הארץ בה העלילה מתרחשת, בינינו, אני חובב סרטי פעולה, וברגע שסצנה על המרקע הופכת לחילופי מילים במקום חילופי מהלומות, ריטוש גופות או נהיגה פרועה, אני נוטה להירדם, אלא אם מדובר במופע רוק אמיתי.

אז עם חווייה לא ממש מתלהבת הגעתי אמש למופע הפרמיירה של המחזמר בהיכל הספורט ביד אליהו.

מה היה לנו? בהיבט הטכני צומצם האולם הענקי לחציו, רק ארבעה יציעים ומתחם האורקסטרא נפתחו להושבת הקהל, יוצרים מעין אמפי תאטרון אל מול במה שהוצבה ממש באמצעו של האולם, מעוטרת בוילונות ורקע אדום כשני ושני מסכי ענק מצידיה, עם תחילת המופע בשעה תשע וקצת, למרות שבאתרים ובהזמנות מצויין שמונה וחצי, התווסף מסך נוסף אל מול פני הקהל, המקרין שורת תרגום בעברית מתחת לקו הבמה, ממש כאילו ואנו צופים בסרט קולנוע.

המסכים הצדדיים הקרינו בתחילה את הנעשה מאחורי הקלעים, שם ישבה התזמורת החייה שמלווה את המופע העשוי שירים שירים, אחרי דקות ספורות השידור החי הופסק וגם מסכים אלו הפכו למוניטורים להקרנת תרגום בעברית, טעות טקטית מדרגה ראשונה, הן כי במאה העשרים ואחת אתה מצפה ממי שבא למופע חו"ל להבין מילה או שתיים בשפה האנגלית, והן כי היה ניתן להקרין קלוז אפ לכוכבי המופע עבור הקהל היושב מרוחק יותר כפי שנהוג במופעי מוזיקה כאן ובפארקים.

כעת אני חייב להעיר לגבי הסאונד, אחרי חצי דקה מפתיחת המופע הבנתי שעשיתי טעות בכך שלא לקחתי עמי את אטמי האוזניים עימם אני מורגל לחוות מופעי מוזיקה על מנת לצמצם רעשים כדיסטורשן ובאסים. מן הסתם מערכת ההגברה הטמיעה את רמת השירה בתוך צלילי כלי הנגינה, עניין שלא אמור להתרחש במחזמר, שהרי השירה היא בעצם אחד העניינים החשובים, ועוד כזו שמבוצעת על אמת ולא כמו במופעי ליפס סינק של הקהילה, כי הרי עסקינן במחזמר אמיתי.

אבל עזבו את כל הטרוניות וההערות הביקורתיות שלי, נתייחס תכלס למופע, הי, צבעים, צבעים צבעים, זהו סוד הקסם של המחזמר, תלבושות ססגוניות, משאת נפשם של בכירי הדראג קווינס בארץ ובעולם הרחב. המחזמר, שבניגוד לסרט הרצוף הררי דיבורים מתמקד מן הסתם בשירים והעמדות על הבמה, עם קאסט מיומן שנותן את האנטרטיינמנט הבידורי האמיתי, סוג של חגיגה עם ריקודים, שירים ושלל פעלולים.

והכי חשוב, הליין אפ, שמח ועולץ עם שלל שירים ממיטב ימי הדיסקו, האייטיז, הסבנטיז ומה לא, כל מה שרקיד וכל מה שאומץ ומאומץ בידי הקהילה כדי להרים, שירים שכאילו נולדו עבור הסצנה הזו.

ומה הסיפור? שלוש מלכות, האחת כבר עשתה את הצעד המצופה ומתהדרת בשני שתלי סיליקון בקדמת החזה (במחזה), השניים הנוספים הם בבחינת גאים מהזן של הדראג קווינס, מאלו הנחשבים צווחניים ומוחצנים, עושים את דרכם\ן באוטובוס המתגאה בשם פריסיליה וצבוע מן הסתם בצבע לילך המהווה חלק בלתי נפרד מהבמה בהיכל, עושות את כל הדרך מסידני שלחוף הים ועד עיירה שכוחת אל בשם אליס ספרינגס המצוייה בלב ליבו של המדבר האוסטרלי, פריפריה שכוחת אל. את הדרך הם\ן עושים\ות בלווייתו של המכונאי בוב שנשוי לצעירה מזרח אסיאתית שתחביבה לפלרטט עם גברברי העיירות בבארים תוך הצגת מיומנות מופלאה בהטלת כדורי טניס מערוותה לאוויר העולם, אין ספק שהמחזמר שוקק פיקים חמודים וצבעוניים עם אינטריגות וסצנות אופייניות לבנות המין הבלתי מוגדר לצד עימותים עם בורים, שמרניים וחרמנים מקרב האוכלוסיה המקומית, כך מסע התלאות או נפלאות של השלושה או השלוש מסתיים כאשר מסתבר שאחת מהן, טיק, או בשמו האמיתי ג'ייסון דונובן, כן ההוא מהדואט עם קיילי מינו וקריירת זמר פופ משנות התשעים שנכחדה לה היכן שהוא, הוא גבר נשוי ואב לילד צעיר, סצנת הסיום כאשר טיק יושב על מיטת בנו הצעיר ומבצע עבורו את השיר  Always On My Mind של הגדול מכולם המלך אלביס פרסלי, אני כעסתי על ג'ייסון במידת מה, הן על התעוזה לביצוע השיר האדיר הזה, ביצוע שאיננו מגיע לקרסוליו של המלך או לעשרות חקייניו הסובבים בעולם, ותוך כדי הוא פונה לקהל ומבקש מחיאות כפיים, אז סליחה ג'ייסון, עם כל הכבוד שהיית אלילן של מיליוני נערות לפני עשרים שנה, אז לא הפעם, הביצוע החטיא.

אבל שוב, עזבו אתכם מכל הביקורות הקטנות והמעצבנות שלי, לכו למחזמר, שעתיים של חגיגה מוזיקלית משחררת ומשוחררת עם מיטב להיטי הדיסקו, בלי החום והלחות של מצעדי הגאווה, עם תלבושות פי אלף יותר ססגוניות מכל חבורת אריסה ודומותיה על בימת החגיגות, עם אתם או אתן נמנים על הקהילה זו חובה אמיתית ללכת ולצפות ולחוות את המופע המעמיד את ההארד קור המיגדרי על השולחן, וכן, הגיע הזמן לחגוג כאן, החבורה הענקית הזו הכוללת שחקנים, רקדנים, נגנים ואנשי צוות עשתה את כל הדרך לישראל כדי לעשות לנו פאן אז קדימה, בנות הרי רוצות לעשות רק פאן…

המחזמר ירוץ במהלך השבוע הנוכחי מידי ערב, ביום שישי שתי הופעות, גם במוצ"ש שתי הופעות אך בלי ג'ייסון שיעזוב אותנו באותו יום בבוקר. לכו!!!

בקטנה: עם תחילת המופע הכרוז דרש וכן בהתראה מראש שקיבלתי נאסר על צילומים במהלך המופע, התמונות המלוות בכתבה הינן מטעם ההפקה הבריטית, הוידאו שצירפתי הינו מטעם צופה במהלך אחת ההצגות בלונדון, שתדעו…

מנקודת ראות של הצופים