הפרחח הכי וותיק ברוקנ'רול כבר לא ילד, ולבטח לא מתרוצץ על הבמה עם תחתוני בוקסר, את החוויה ממסיבת יום ההולדת של מאור כהן שהתקיימה במוצ"ש 30.04.2016 במועדון בארבי, מביאה למבקרי הבלוג דפנה טלמון, במלל ובתמונות
הוא עולה לבמה ולא מפסיק לזוז. ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה, למעלה, למטה, מסביב. עם זר, עם כובע, עם כתר, עם גיטרה, עם גלבייה, עם חיוכים. התאורה, זזה איתו, לכי תעשי פוקוס ככה. אבל הוא שכח, או לא ידע, שגם אני פצצת אנרגיה טהורה. וככה היינו באותו ווייב כל הערב. הוא קופץ אני קופצת, הוא עולה, אני מטפסת על הרמקול, הוא יורד אני נעזרת במישהו בקהל שיוריד אותי מהרמקול. אחלה יומולדת. מזל טוב מאור
זה כייף להגיע להופעה של אמן ששמח להופיע, שכל ההופעה הוא מחייך, מכל הלב. ומצחיק. מאד. מאור כהן הוא ספיד מלא חיוכים, שרץ על הבמה, וגם שר, מלא בהומור וגם הומור עצמי, סרקזם ומוזיקה מעולה. אה, כן, וגם רעמה בדיוק כמו של אבא שלי (אבל זה לא קשור). הקהל התמוגג. אחרי כל כך הרבה ימים בבית, עם הילדים ועם מצות, לא עלינו, מאור כהן הימר על יום הולדת בתאריך שהוא ממש בקצה גבול היכולת של הקהל שלו, בני הארבעים העייפים, והבארבי היה מלא. מלא אדם ומלא אושר.
יש בו במאור כהן, קסם אנושי לא מתרברב, יחד עם הומור נשכני, שירי שטות ושירים נפלאים אחרים. ויש גם כמה קאברים. ״יום חולין״: ״זה שיר של אילנית, ועכשיו הוא שלי״. או הקאבר הרענן שביצע יחד עם גבע אלון ״שביר״. אחריו הוא הודיע לקהל, ״ועכשיו נשיר שיר קצת פחות טוב״. אחרי גבע אלון, עלו ובאו ״בום פם״, ולסיום הגיע ערן זרחוביץ. שהצחיק את הקהל ובעיקר את מאור, שהיה נדמה, שלמרות שהוא מכיר את הדמות, הוא לא היה מוכן לכל מה שיצא לה מהפה. ״השארת אותי לסוף, שתיתי מלא״ אמר זרחוביץ חצי מתנצל. הקהל מצידו נחנק. וכולם העבירו את הסלולרי למצב וידאו, ואם תחפשו טוב, בטח כבר מצאתם.
נדמה שלא משנה באיזה סגנון מאור יחליט לשיר, אם זה סרף עם בום פם, קרול, ריקייי ררר, יום חולין, הבליין או בלדות עמוקות עם גבע אלון, הוא יעשה את זה באותו אופן מושלם ומרתק. מלבד לנענע את הגולגולת עד חשש לזעזוע מוח גם הקשבתי, קראתי את שפת הגוף והחיוכים, והשירה, והחיבור המדויק עם הלהקה הנהדרת.
אבל עזבו מילים, לכו לתמונות.
אסיים באנקדוטה משעשעת, פעם ב-1995, חזרתי מהטיול הגדול וחברי הטוב עומר שכר דירה, בקומת קרקע, אליה הצטרפתי אני כשותפה. מתחם שנקין המגניב, רגע לפני שאלנבי זלג לתוכו. ובבניין ממולי, בקומת הקרקע גרו שני שותפים (אולי הם היו שלושה.. צריכה לפשפש באין-זיכרון שלי), היו אלה, מאור כהן ושותפו אורן בן-נון.
מי מכם שמכירים אותי יודעים כמה אני ישנה #נוט. ובכן אתם כבר מבינים. ההופעה הסתיימה עם השכייין שלא יושיין, חייכתי. את הבוקר פתחתי בפסטיבל היפי בתוך מטע פקאנים באודים, וחסר לי שלא ארדם הלילה, הקהל התפזר ויצאנו החוצה. ברחבת הכניסה עמד אורן. השותף השני. צחקנו. אנחנו כבר בגיל שנתפסים על כל פיסת נוסטלגיה, רגע לפני שהיא מתאדה עם עננת הסקלרוזה.
מזל טוב.
