מופע השקת אלבום הדואטים של רמי קליינשטיין וקרן פלס, רביעי, 10.02.2016, היכל התרבות בתל אביב, סולד אאוט. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
אתחיל מהסוף, כאשר במשך למעלה מעשרים דקות רצופות הפך היכל התרבות למעין מסיבת חפלה בסגנון עדות אשכנז, לא פחות אם לא יותר צוהל ושמח מכל מופע חפלאי ימתיכוני, אלפיים ארבע מאות ושמונים הצופים שבאולם קמו ממקום מושבם, חלק גדול מאוד מקהל המעריצות ואף המעריצים נהר למטה לעבר קדמת הבמה, רמי וקרן שבצעו מחרוזת קצבית עם שישה משיריהם הלוהטים והמרימים ביותר לא פסחו על לחיצות ידיים לאורכה של הבמה עליה פזזו, רקדו והרימו את היכל התרבות למסיבת ריקודים אחת גדולה המחוזקת בתקליטנית במרכז הבמה, מי שלא ראה שמחה שכזו, לא ראה שמחה מעולם…
את רמי קליינשטיין לא פגשתי הרבה, פעם אחת לפני עשרות שנים באשר התארח במופע של, אז אשתו הראשונה, ריטה, באירוע קיצי מלווה בקייטרינג עשיר לעובדי בנק דיסקונט או לאומי (מי זוכר…) באמפי קיסריה, פעם נוספת כאשר התארח במופע השקה של תלמידתו בבית הספר רימון, חברתה הטובה של שותפתו הנוכחית לאלבום החדש, מירי מסיקה. לא ממש מופע שלם שלו, אמש חוויתי מופע של רמי קליינשטיין במלואו, לא רק, אלא יחדיו עם השותפה החדשה כעת, תלמידה ישנה פעם.
וכמו שהיטיב להגדיר זאת ידידי ברק בן חמו, גיטריסט הלהקה הירושלמית "גן הפעמון" בכתבה שלו באתר NRG – "בתקופת הלימודים בבית הספר "רימון", עוד לפני שקרן פלס הייתה "קרן פלס", פנתה אליה חברה ללימודים, אחת בשם מירי מסיקה, וביקשה ממנה לכתוב לה שירים. מה קרן עשתה? הלכה לחנות, קנתה ספר שירים של רמי קלינשטיין שכבר היה רמי קלינשטיין, הביטה טוב טוב באקורדים – והתחילה ללמוד את הנוסחה. איזו נוסחה? הנוסחה לשיר מצליח, לשיר קליט, לשיר שמדבר אל כולם, ובקיצור: לשיר "גלגלצי". כזה שייכנס לפלייליסט המקודש, ואם אפשר שגם יישאר שם כמה שיותר זמן, כי זמן שווה כסף – במיוחד כשמדובר בתמלוגים."
כן, גם אני מנסה לפצח את הנוסחה הזו, מה גורם ומה מוביל אלפי מעריצות, ומעריצים כמובן לעקוב, לאהוד ולהגיע להופעות של אמנים, מוסיקאים, יוצרים מבצעים כרמי קליינשטיין וקרן פלס למשל?
כי את קרן עצמה כבר הספקתי ללוות בשנים האחרונות לא פעם, אם זה היה במופע ההשקה החגיגי לאלבומה האחרון "איך שהשמש תזרח", בבניין הסמוך, תאטרון הבימה, אליו הגיעה אחרי שלושה אלבומי זהב, תארים לרוב כ"זמרת השנה", "תגלית השנה", פרס שר המדע והתרבות ליוצר בתחילתה של הדרך על השפעת שיריה בזרם המרכזי של המוזיקה הפופלארית החדשה (מה שנקרא מיינסטרים במחוזותינו…), או אם זה היה במופע בתאטרון גשר היפואי במסגרת סבב הופעות באולמות הגדולים ברחבי הארץ במסגרת "לבד על הפסנתר" שהיה למעשה קונצרט אישי שלה בו התארח בחור בשם מתי כספי..
כי על מה מדובר בעצם? רמי קלינשטיין וקרן פלס חברו הפעם יחדיו לכדי מפגש המאחד שני אמנים, כל אחד מהם הוא הר געש היורק זיקוקי רגש בעצמו, על במה אחת, עם הרכב נגנים, כשהם מבצעים אל מול הקהל האוהד שבא להתפנן את מיטב הלהיטים שהם כתבו, הלחינו ובצעו במהלך השנים, וכדי להצדיק את ההגדרה, הכתרה כ"מופע השקה" בצעו גם שלושה !!! שירים מתוך האלבום החדש שלדעתי יעשה חייל במצעדי המכירות ברשת ובחנויות, את ההוכחה לכך קיבלתי דקות ספורות לאחר המופע כאשר באכסדרת הלובי הרחב של היכל התרבות התגודדו עשרות מהצופים מסביב לדוכן שהעמיד הסניף המקומי של רשת חנויות המוסיקה "התו השמיני" כדי להניח יד ולרכוש עותק מהאלבום.
המופע החל למעשה עוד בטרם כבו האורחות באולם כסוג של מסיבת דיסקו כאשר במרכז הבמה עומדת תקליטנית המשמיעה מוסיקה, האמת, לא ממש קשורה למופע הצפוי, ובנסיבות הללו לא הבנתי למה תקליטנית על הבמה של היכל התרבות ולא השמעה ברקע מתוך דיסק און קי המחובר לקונסולה של טכנאי הסאונד במופע..
אך משכבו האורות באולם ונדלקו אלו שעל הבמה בתפאורה סמי רומנטית עם עמודי חשמל המפוזרים לרוחבה ושני פסנתרי כנף הצמודים האחד לשני, ומאחוריהם הרכב נגנים חשמלי כפול, גיטרות, מתופפים, שלושה מכאן ושלושה משם, עלו ונעמדו בקדמת הבמה רמי קליינשטיין וקרן פלס, מחובקים וקדים לעבר הקהל הרב, מנופפים בידיהם וניגשים איש ואישה למושבי הפסנתרים, ההצגה הגדולה מתחילה.
הפתיח לקונצרט באופן טבעי, נכון, מדוייק וברור היה עם השיר הפותח את האלבום הטרי, אלבום ללא שם, פשוט "רמי קליינשטיין וקרן פלס" ללא תוספות, השיר "תודה לך עולם" הבנוי ככל הנראה על פי אותה נוסחה שברק בן חמו ניסה לפצח אותה, מה יש בה, בנוסחה? מעבר לידע והניסיון, מקצב נכון, מלודיה דרמטית וטקסט שלוקח אותך צעד אחר צעד למעין שיר המנוני עשיר בפאתוס דרמטי, מרשם מוצלח שעושה לך את זה, גורם לך לזוע במושבך, למלמל את הפזמון ולהיכנס לחוויה, הנה, רמי וקרן עשו זאת, נתנו את המנחה המתבקשת לאלבום החדש באקט הפתיחה, מכאן, ללא הפוגה, מעצור או עיכוב, המופע, המועשר בתאורה מתוחכמת, בקצב מהיר, הנותן אמנם את הזמן לבלדות פה ושם, לטוס קדימה אל הפסגה הדמיונית של בלוטות הרגש, השמחה, האהבה, הגעגוע, עוד ועוד ועוד, מיטב הלהיטים רשמתי כאן? מתפוחים ותמרים, דרך רצה אליך, מתנות קטנות ומבול, השניים, רמי וקרן, מפציצים אותנו ללא הרף, במופע מתוזמן ומתוקתק עד לפרט האחרון בעבודה מצויינת של בקליינרים זריזים כשד, לרמי יש את הרגעים שלו כאשר הוא קם ממושב הפסנתר, משחק אותה דרמטי כשאוחז באקורדיון ומלווה את קרן או סתם נותן חצי סיבוב ריקודי וחוזר בתזמון מדוייק למהדרין לקלידי הפסנתר, קרן, חטובה (אוי, היא תאהב זאת מאוד) מלאת אנרגיות, מעבר לרגעים בהם היא פונה עם פניה לקהל, ישנם גם הזמנים הללו שהיא פושטת את הבלייזר הקצרצר ונותרת בגופיה, טייטס מחמיא ונעלי ספורט מדוגמות, מזנקת על הפסנתר, פשוטו כמשמעו, נעמדת עליו כאילו ואין כאן חרדת קודש לכלי הנהדר והקדוש הזה, הופכת אותו באחת לרחבת ריקודים, וקרן יודעת את זה, שהקהל מת על הקטעים הללו, היא יודעת מתי לרקוד ומתי להשתרע עליו כאילו ונגמרה, מתי לנתר ולהתקרב לקהל בצעדי ריקוד קלילים ורכינה קדימה, היא גונבת את ההצגה בדואו, רמי הוא המבוגר האחראי, גם שובב אך יותר מיושב, קרן היא הילדה הפרועה, כמה שזה נראה ונשמע מוצלח, אפילו גדולי האנטרטיינמנט של לאס ווגאס, ניו יורק ולונדון לא היו מתכננים ומבצעים זאת יותר טוב.
מילה טובה לבמאי המופע, מי שהחליט כי בשלב מסויים השניים ינטשו את הבמה וכל אחד מהם יבחר במעבר מקביל באולם בין שלושת הגושים המרכזיים שלבטח סדר הושבת האורחים הרבים, סלבס במחוזותינו, נקבע מראש ובמחשבה תחילה, עם מקרופונים אלחוטיים הם עוברים במקביל בין השורות, שרים ולוחצים ידיים או סתם מחבקים, תנו לקהל אהבה, זהו חלק מהמשחק, זהו חלק מהמחזה.
והנה בעיצומו של המופע כשלהיט רודף להיט, הם נותנים כבוד נוסף לאלבום החדש בביצוע לשני שירים נוספים, הפעם אלו שירים שהקהל כבר מכיר, הסינגלים ששוחררו בחודשים האחרונים מתוכו "עד אשר ישוב" ו"לחיות", בכך הם נתנו את המנחה לאלבום, ממשיכים בשטף קצב עם להיטיהם הרבים ומגיעים לפינאלה כשהם מסמנים לקהל להתקרב, לא היה צריך יותר מכך, וכעצת גבירותי ורבותי, אחרי שורת קרדיטים ותודות ל"עושים במלאכה" הם מגישים מחרוזת של שירים מלהיטיהם הקצביים, רוקדים, מקפצים, מלטפים ונוגעים בקהל, עושים כאן מה שנקרא בשפה המקצועית חפלה, אלא שהפעם אין זו חפלה ימתיכונית, הפעם זו חפלת מיינסטרים מהזן האשכנזי (קראו לי גזען אך לא היה אפילו מאעוול אחד לרפואה במחרוזת, למעט קטע תיפוף של קרן טפרברג).
אז מה עם הנוסחה? וואלה, לא יודע, נוסחה או לא, העובדות מדברות בעד עצמן, הקהל מצביע ברגליים, בכרטיסים ובאלבומים, המיינסטרים מעולם לא נראה שמח יותר, ואם זה משמח לבב אנוש, אני מצטרף לחגיגה.
ליין אפ: תודה לך עולם, תפוחים ותמרים , ואת, על הגשר הישן, רצה הביתה, קרוב אל לבך, לייק וואנאקה, אהביני, לשם, מתנות קטנות , אם אלה החיים, אהובת הספן, עד אשר ישוב, לחיות, מבול, בגידה, רק אלוהים ישפוט אותי, עניין של זמן, מחרוזת קצביים: כל הציפורים, כמו אש, נובמבר, בוא, פיז'ו 92, עטוף ברחמים הדרן: צעיר לנצח.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – שילי אראל
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – יובל אראל
וידאו
