יום שישי, אוקטובר 30, 2026

במשימה אלוהית…

" We're on a mission from God" אלו היו מילותיהם של ג'ייק ואלווד בלוז בעת שהגיעו לדיינר בשיקאגו על מנת לאסוף את חברי ההרכב עימו נגנו בטרם נכנס ג'ייק לבית הסוהר, סצנה המסתיימת כאשר ארת'ה פרנקלין נותנת את הביצוע הכי מפורסם אבר לשיר "Think" המוכר גם על פי הפזמון שלו "Freedom, Freedom!". הסרט "The Blues Brothers" שיצא לבתי הקולנוע בארצות הברית ואגב די מהר הגיע גם לישראל בקיץ 1980 הפך לאחד מסרטי הפולחן הכי חזקים, הסרט "האחים בלוז" מספר את סיפורם של שני האסירים ג'ייק ואחיו אלווד שלוקחים על עצמם משימה להציל מעיקול את בית היתומים בו גדלו.

באופן אישי כאשר צפיתי בו לראשונה די שפשפתי את העיניים כשראיתי את ארת'ה פרנקלין, ריי צ'רלס, ג'ון לי הוקר וג'יימס בראון בשר ודם על המסך מככבים בעצמם את התפקידים.

כי למעשה, עצם העובדה שגיבורי ארנ'בי וסול אמיתיים ודי מפורסמים בזמנו נטלו חלק בסרט הייתה לה חלק בהצלחה הכבירה שלו, עצם העובדה שאתה יכול לראות בסרט כוכבים אמיתים היא היא הסיבה, לדעתי, להצלחתו. עובדה היא כי פסקול הסרט היה אחד הנמכרים בעולם כולו, והוא נחשב לאחד המושמעים ביותר עד היום. ההצלחה ההיא הובילה להפקת סרט המשך בכיכובו של דן אקרויד לאחר שבלושי עצמו עזב אותנו לעולם שכולו טוב, תחת הטייטל "Blues Brothers 2000" אבל זה כבר סיפור אחר…

ההזדמנות לחוות את המחזמר שדן אקרויד (אלווד בלוז) וג'ודית בלושי כתבו, ביימו והפיקו תחת הטייטל Blues Brothers Approved המביא את סיפורו של הסרט מעל במת התאטרון, נפלה לידי כאשר משרד לאן וחברת אגו איסט חברו כדי להביא את ההפקה העשירה הזו לארץ, ואכן אמש עם המזל המיוחד שיש לי בהופעות להתיישב במקומות זהב (שורה רביעית בגוש המרכזי מול הבמה…) זכיתי לחוות במשך שעתיים (כולל הפסקה…) את אחת מתצוגות המחזמר האיכותיות כמו שרק בארצם של הגיבורים יודעים להרים, החל מהתפאורה, ההרכב המוסיקלי המלווה בסגנון ההרכב שכיכב בסרט –  גיטרה, בס, תופים, קלידים וכלי נשיפה, צמד השחקנים זמרים לוליינים בדרנים מצוינים בתפקידים הראשיים, בראד הנשו בתפקיד ג'ייק ומארק לאוסון בתפקיד אלווד, לבושים בחליפות השחורות וחובשים את משקפי הריי-באן מדגם WAYFARER הקלאסיות שהאחים בלוז נתנו להם עדנה מחודשת ולמעשה בעקבות הסרט הפכו לדגם מוביל ומודל לחיקוי אצל טובי יצרני משקפי השמש. לצדם שתי זמרות וזמר המבצעים את תפקידי האורחים הרבים לפי הסרט.

שעתיים תמימות שבמהלכן הספקתי לשחרר מתוך הדי,אן,אי האישי שלי את הזיכרונות והריגושים של הסרט, כעת על בימת ההיכל, ולא, אסור לעשות השוואות בין הסרט לבין המחזמר, זה יהיה לא הוגן, לא צודק ולא בכלל, רוב רובו של הקהל היה מעל גיל חמישים, אני בטוח שתשעים ותשעה אחוז מהצופים ראו במהלך חייהם את הסרט, מכירים את השירים וזו גם הסיבה שהם מלאו את ההיכל, שרו, רקדו ונופפו בידיהם ונהנו לאורך כל המופע, גם אני.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

קטע אחד מהמחזמר, צילום: יובל אראל

 

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

הערה 1

  1. איפה, איפה הגאון השמן הזה, שעזב אותנו לאנחות לפני 33 שנים והשאיר אותנו רק עם החיקויים האינסופיים ביוניברסלים למיניהם…..זה לא כוחות….כל להקת הנגנים היתה ערימת כשרונות מוכרת וידועה כשחלקם הגדול פעילים עד היום, קב קאלוויי הגדול,ריי צ'רלס,ארת'ה פרנקלין, ג'ון לי הוקר וג'יימס בראון….אח……טין יותר דברים כאלה.

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...