רגעים של הזדקקות אמנותית בזמן שאסף אמדורסקי ויונתן דסקל מגישים צלילים המונחים על גבי מצע אלקטרוני עשיר בביטים ופרשנויות חשמליות צבעוניות, מהירות, תזזיתיות המשאירות חלון רחב לפרצי גיטרה ושירה ואפילו פסנתר, מוזיקה חדשה ומהודקת כמיטב המסורת האיכותית והלא קלה לפענוח של אמדורסקי.
כך, במילים אלו, הצלחתי אמש ממרומי השורה השמינית באולם הדחוס על שם קאופמן במוזיאון תל אביב לאמנות, להגדיר לעצמי את ההוויה והחוויה שנטלתי בה חלק כצופה ומאזין במופע המיוחד של אסף אמדורסקי במסגרת פסטיבל הפסנתר.
אסף, לדידי סוג של אמן פרפקציוניסט, המוגדר ומתוייג כזמר, מוזיקאי, פזמונאי, מלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי ישראלי. זוכה "פרס אופיר" בקטגוריית "המלחין הטוב ביותר". תמיד בנו של הזמר בני אמדורסקי כחלק מתפיסה בתודעה.
המפגש הראשון שלי עם אסף התרחש אי אז באחד מימי פסטיבל רוטשילד 12, עת עמד להופיע למשך כמחצית השעה עם חומריו המוזיקליים, אך משום מה בשל עיכוב בין מופע למופע והכנת הציוד המופע עצמו הסתכם בשני שירים בלבד, סוג של אכזבה, אך מאוחר יותר הבנתי והפנמתי כי ההתנגשות בין הפרפקציוניזם של אמדורסקי והזמן המתגמש גרמו לכך.
חיפשתי לי הזדמנויות נוספות לחוות אותו במופעים, בין אירוח לצידה של רונה קינן ב"המראות ונחיתות" לבין מופע חורפי קפוא לחלוטין באחד מההאנגרים של נמל יפו, יחד עם קרני פוסטל, את החוויה המלאה של הופעה נקייה, מהודקת ואיכותית מבית היוצר של אמדורסקי חוויתי אמש במוזיאון תל אביב.
אין ספק כי הקריירה של אסף אמדורסקי בה שולבו גם רגעים ומסלול של תקליטן, במיוחד בקו המוזיקלי האלקטרוני כסצנת ה"האוס" היו מעין מצע יצירה שקיבל עתה פרשנות חדשה בחומרים האמורים להשתבץ בתוך האלבום החדש, צליל מהודק, נקי ובלתי מתפשר, הקורץ בדרך לא דרך אל מיטב היוצרים שהניפו אל על את הסגנון האלקטרוני הרקיד של שנות השבעים דוגמת האומן האיטלקי ג'יורג'יו מורודר במיוחד, סרון הצרפתי, גל מקצבי ההיי אנרג'י, לצד יכולות יצירה והלחנה אינסטרומנטליות מצויינות, והשפעות עכשוויות דוגמת דאף Fאנק, הובילו את אמדורסקי ליצור ולהגיש לקהל במוזיאון מנה עשירה, איכותית ובשלה של חומרים חדשים שהם במפורש מתכון מצויין לחבילת להיטים בלתי מתפשרים.
החדשנות של אמדורסקי אמש הוגשה בחלקו הראשון של המופע שנחתך במתכונת הצגת תאטרון לשני חלקים ולאחר הפסקה קצרצרה היווה חלקו השני זמן איכות לטעימה משלל יצירותיו המבוזרות לאורך הקריירה בלי לשכוח להגיש מחווה לשירה של אביו בני ועם חתימה מצויינת ללהיטו המיתולוגי כמעט – 15 דקות, תוך שהוא מקדיש זמן איכות על קלידי הפסנתר לצד הליווי האלקטרוני של יונתן דסקל ומגדיר מחדש איך מופע בפסטיבל הפסנתר אמור להיראות ולהישמע.
אמדורסקי הצליח לגרום לי לצאת בסיום המופע עם תחושת רווייה והנאה צרופה.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
