יום שישי, אוקטובר 30, 2026

להישאר עם רוסו וויינברג

מופע השקת אלבום הבכורה "STAY" לצמד של ארז רוסו ועדי ווינברג, שלישי, 11.08.2015. בארבי תל אביב. אורח – גבע אלון. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

רוסו ווינברג, בארבי, השקה. צילום: יובל אראל
רוסו ווינברג, בארבי, השקה. צילום: יובל אראל

ביום בהיר אחד הם נפלו עלינו ממש משום מקום, זה התחיל כפס קול לפרסומת של מותג הלבוש אופנת קאסטרו, נדבק כזמזום חוזר ונשנה של צלילים ומילים הנחזים כסאונד המגיע מאי שם מעבר לים, ואז אתה מקבל את ההלם לפנים, מדובר בכלל בשיר מתוצרת מקומית, חומר שנכתב, עובד, בוצע והופק בידי ארז רוסו, איש הגיטרות של להקת הג'ירפות הנונסנסית שבראשה עומד גלעד כהנא, המגייס את הווקליסטית יפת המראה והקול עדי ווינברג והשאר הסטוריה. הכתובה באחד הפוסטים כאן בבלוג – "…ארז רוסו, הגיטריסט האדמוני של להקת ג'ירפות, אלו עם גלעד כהנא צדק, חותך כאן לכיוון אחר ושונה לחלוטין, רוסו מתאחד עם עדי ויינברג, זמרת בהירת שיער, לכדי צמד יוצר, כותב, מלחין ומבצע לשירים רומנטים, בגוון פולק, מאוד ליריים שעושה את דרכו לאט ובבטחה לכיוון ההצלחה, השיר הראשון שהשיקו All This Love שנחשף כפס הקול המוסיקלי בקליפ פרסומת למותג קאסטרו נחנך אף בקליפ אישי שלהם במהלך השבוע החולף…"

הצבע המאוד חוץ לארצי מוביל את הצמד לחשיפה בפני קניינים ומובילי דעה בעולם המוזיקה.

ארז רוסו, הולך על פולק חולמני. צילום: יובל אראל
ארז רוסו, הולך על פולק חולמני. צילום: יובל אראל

השיר לא נשאר לבד, ארז, במקביל להופעות עם הג'ירפות ממשיך לכתוב, לעבד ולהפיק והצמד משחרר סינגלים נוספים ואט אט תופס תאוצה והתודעה אודות הפעילות הפולק דרים פופ המתקתקה עד ענוגה הזו מתפשטת הלאה, בשלב מאוחר יותר אני תופס את השניים אצל רועי פרייליך (נערות ריינס) בקמילה בר ממש מטרים ספורים מגשר הנמרים AKA גשר מעריב שגורלו נגזר באחד מהמיני פסטיבלים שהוא מארגן, הצמד מתחבר לחווית השוליים התל אביבית בלי בעיות וממשיכים לפמפם עצמם במופעים ונקבעים בתודעה, מפגש נוסף, ממש לאחרונה בהפקת אינדי נסיונית במועדון בארבי – שלושה הרכבי פולק מעודנים בערב אחד.

 

לבסוף זה מגיע, אלבום שלם, אלבום בכורה, לאחר שהצליחו לגייס את יתרת הכסף הנדרש להפקתו באמצעות קמפיין מימון בהדסטארט והובילו לסיום הקלטות האלבום באופן עצמאי לפני חודש, האלבום כולל תשעה שירים המבוססים על חומרים שארז רוסו כתב לאורך השנים האחרונות ועל חומרים שהשניים, ארז ועדי, יצרו יחדיו. בנוסף, רוסו מנגן על גיטרות (ובכלים נוספים) ומפיק מוזיקלית, עדי וויינברג תורמת את קולה הקטיפתי והייחודי. התוצאה היא אלבום חולמני המעניק שעה קלה של שירי פולק קאונטרי מתקתקים לכדי דרים פופ  טיפה מלנכולי המסב תחושה וצורך להישען על הכתף הכי קרובה שבנמצא…

ווינברג, נוכחות ושירה מערסלת. צילום: יובל אראל
ווינברג, נוכחות ושירה מערסלת. צילום: יובל אראל

אמש הם חגגו את הלידה הזו, בעיניים מצועפות, מול קהל ביתי, משפחתי ואוהד, יחד עם אנשים שנפלו שבי אחר הצלילים ותרמו באמצעות הקמפיין להפקת האלבום, מועדון בארבי, מגיעים בכוחות משולבים, עם הרכב חשמלי ואקוסטי עשיר, אדם בן אמיתי המופלא בגיטרה חשמלית, ניצן אייזנברג נגן הבס, איתי שטרית הקלידן ולצידם נעה איילי בצ'לו, אורי בינשטוק בסלייד גיטר וקרן טפרברג על התופים, קדמה למופע אתנחתא על כוס יין יחד עם הקהל שסייע להפוך את החלום למציאות.

ואז זה הגיע, שעה וחצי של צלילים קסומים, פולק מעודן הנוגע לא נוגע במחוזות הדרים פופ, עם מבחר משירי האלבום, כולל ביצוע לשיר חדש המלווה בהצהרה כי הוא מיועד לאלבום הבא, ידיעה המחזקת את התחושה כי הצמד רוסו וויינברג הם אתנו להרבה זמן. באחד מרגעי השיא של המופע מצטרף להרכב גבע אלון שבין היתר מתכבד לבצע יחד עימם בנגינה ובשירה את שיר הנושא של האלבום ומקנח בביצוע מעולה לשיר מאלבומו החדש – אבא, אותו הוא מסיים בפרצי גיטרה החופרים את הנשמה ומזכירים שגבע הוא אחד האיכותיים שיש לפולק הישראלי.

רוסו, ווינברג וגבע. צילום: יובל אראל
רוסו, ווינברג וגבע. צילום: יובל אראל

ברור שנקודת הקליימקס של הערב התרחשה כשהלהיט שעימו פרצו לתודעה הפאשניסטית והמוזיקלית בוצע – All This Love. אולם, לאחר שורת התודות הארוכה והמרגשת, כנהוג במופעי השקה בתוליים שכאלו, הם פשוט לקחו את החגיגה הזו לפשטות הטהורה והתמימה של הגדול מכולם אללה ירחמו – אלביס פרסלי, כשגבע אלון מצטרף שוב לחגיגה בביצוע מחווה לשיר – Suspicious Minds כשאפילו אני ממלמל את המילים ומניע את הגוף בזהירות כשאף אחד לא רואה ולעזאזל התיעוד…

We're caught in a trap, I can't walk out, Because I love you too much, baby, Why can't you see, What you're doin' to me, When you don't believe a word I say

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...