שבת, אוקטובר 31, 2026

שקשוקה בנמל

עידן אלתרמן מוסיף את תל אביב לרשימת הנצחונות שלו. פצ'ה קוצ'ה 17, האנגר 11 נמל תל אביב, אמש. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. (וידאו – אדוה אראל)

פצ'ה קוצ'ה, שקשוקת תרבות בתל אביב. צילום: יובל אראל
פצ'ה קוצ'ה, שקשוקת תרבות בתל אביב. צילום: יובל אראל

כבר אמרו חכמים כי באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה, והיו שהוסיפו גם את החוכמה הקונפוציוסית אמנות או נמות, אבל אני, איש קטן, בקושי סיים ג' שנים במגמת אמנות שימושית, לא תמיד מתחבר עם מיצגי, מיצבי ותרחישי אמנות בני זמננו, הם באמת צריכים לקרוץ לי כדי שאהנה מהם.

את מנת התרעלה שלי טפטפתי לפני שנה באירוע פצ'ה קוצה מס' 16 שהתקיים בהאנגר בנמל תל אביב עם הטקסט הזה – "אז כן, גם הוגי המינוח הבסיסי וגם אני לא טעינו – בלה בלה, או בלגן, בוקה ומבולקה, שעטנז, ערבוביה, מקח וממכר, אנדרלמוסיה וקרחנת הייפ תרבותי למכורים, מתמכרים, דורשי החפצה ומחפשי עניין תל אביבים מהנגזרת מר"ץ, עבודה, גג מצביעי לפיד (שלא יודו בכך אך הם זוהו וסומנו על ידי בלייזר סמוי…), סוג של קהל העומד בתור בתערוכת אמנות בחסות קרטל שוקן לטעימת מרק קרופניק במסווה מיצג ומיצב דלפונים וחסרי בית לרגע, הקיצור, ולבטח אוצרי המפעל התרבותי הזה יחנקו אותי מהרגע – לא כצעקתה (ואולי בגלל שנטשתי את שיעורי תולדות האומנות ואת הספר העבה של גומבריך בכיתה ט' לטובת פינת העישון והבנות המתפתחות בתיכון) והמושג – "אמנות או נמות" מתערבב כאן במושג "באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה", תאכלעס – אומנות איננה העלאת צחקוק לרגע, אמנות איננה סרקזם מוסווה מתוך עבודת גמר כלשהיא של מוסד לימודים גבוה במקצוע כלשהוא."

איתי מאוטנר וענת ספרן, מבשלים שקשוקה תרבותית. צילום: יובל אראל
איתי מאוטנר וענת ספרן, מבשלים שקשוקה תרבותית. צילום: יובל אראל

השנה הגעתי מעודן יותר, מבין יותר, נינוח יותר, מאולף יותר, מבין את כללי המשחק, בבחינת תנו לנערים או הנערות לשחק בפנינו, יכול להיות שהמתינות וההבנה להתרחשות הזו נבעה גם מאכילת סושי ואטריות אורז עם אצות במהלך השנה החולפת…

אז מה היה, מה יש, השנה? אותה מתכונת, תשעה מציגים\מציגות, 06.40 דקות לפרפורמנס ובליל מגוון של רעיונות ותחומים. מה היו הפיקים? לבטח ראיתם כבר פרסומים מקדימים, עידן אלתרמן וויקטוריה חנה.

פצ'ה קוצ'ה, קרקס בהאנגר 11. צילום: יובל אראל
פצ'ה קוצ'ה, קרקס בהאנגר 11. צילום: יובל אראל

אכן, כל המציגים הגישו רעיונות וחזיונות מוזרים ומרתקים, עידן תפס את הקהל באקט פשוט למדי אולם היה מלא באינטראקציה עם הקהל שהתמלא באדרנלין לרגע או שניים ובכך השיג את המטרה, להיות הכוכב. עידן סיים את המצגת שלו שעניינה תיעוד סלולארי אותו עומד על הראש באתרי תיירות מפורסמים בעולם, ממגדל אייפל ועד החומה הסינית, האדרנלין הגיע בדמות שולחן שהוצב צמוד ליושבי השורה הראשונה באולם, לכידת קורבן שיאחוז בסמארטפון והופה עידן עומד על הראש גם בתל אביב, אז אנחנו על המפה!

ויקטוריה חנה, אלף בית, להיט. צילום: יובל אראל
ויקטוריה חנה, אלף בית, להיט. צילום: יובל אראל

את אקט הסיום הגישה בתו של רב ספרדי מירושלים, המוגדרת בתקשורת כאומנית קול הסובלת מגמגום, ומוכרת לציבור כמוזיקאית העולה לאחרונה ויקטוריה חנה, שהקליפ "אלף בית" בביצוע סחף מעל רבע מיליון צפיות ביוטיוב, הובילה לאייטם בטמבלויזיה ואפילו לגרסאות פארודיה.

ומה? אלף בית כמובן, ואיך? מול הקהל, ומה שוב? מסתבר שזו תפילה להורדת גשם, כי בחוץ חם באמצע החורף, ואנשים לובשים חולצות קצרות…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע. צילום – יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות של ויקטוריה חנה מהאירוע. צילום – יובל אראל

וידאו. צילום – אדוה אראל

 

קליפ רשמי אלף בית ויקטוריה חנה

הכי חדשים

בוי ג'ורג' בדרך לישראל: הכוכב הבריטי כבר באוויר

יותר משלוש שנים חלפו מאז שברונו מארס נאלץ לעזוב את ישראל בחופזה. מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר 2023...

הבלט הרוסי, מרתון על קצות האצבעות

במקום שולחן שבת, צ'ייקובסקי יש אנשים שמקדישים את ערב שישי למפגש משפחתי סביב שולחן האוכל. אחרים יוצאים למסעדה,...

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

4 הערות

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...