בריטניה שולטת

מופעו של המוזיקאי הבריטי ג'יימס בלאנט בפני רבבת צופים בהיכל הספורט ביד אליהו, על להיטים מזדמזמים, תאורה סלולארית ומהותו של הבידור להמונים. מוצ"ש, 07.02.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" מגזין ישראלי עצמאי.

בא נעמיד דברים במקומם כנקודת מוצא – ג'יימס בלאנט, מוזיקאי בריטי בן 40, צאצא לאילן יוחסין חוצה דורות למשפחת לוחמים סקסונית, הכותב, מלחין ומבצע יותר מעשור, שולף משרוולו להיטים בזה אחר זה בסגנון המשלב בין רוק, פולק ופופ, קליל, קליט, מתנגן ומזדמזם, כבש אמש את היכל הכדורסל התל אביבי שהפך למשך שעה וחצי לארנת מופע מוזיקלי של איש אחד טעון באנרגיות חיוביות ומלווה בהרכב נגנים מקצועי.

לפני עשר שנים פרץ בלאנט לתודעת המאזינים עם שיר שהפך ללהיט הכי נדוש ובנאלי אך יחד עם זאת מתנגן הלוך והלוך והלוך – "You're Beautiful", אשר כבש את  מצעדי הפזמונים באירופה, ארה"ב ואוסטרליה, העפיל למקום הראשון ברשימת 100 השירים המושמעים ביותר בארצות הברית ובכך הפך את ג'יימס בלאנט למוזיקאי הבריטי הראשון שמגיע להישג זה מאז אלטון ג'ון בשנת 1997. אלבומו הראשון שכלל את הלהיט ההיסטרי עבר את רף המכירות עם למעלה מ-11 מיליון עותקים ברחבי העולם וקיבל את התואר אלבום זהב או פלטינה ב-25 מדינות.

מאז אותו אלבום ולהיט הסטרי, הספיק בלאנט להשיק בסך הכל ארבעה אלבומי אולפן אשר דומים להפליא איש לרעהו במלודיות, הנגינה והנרטיב בשירים, אהבה, שמחה, נטישה, עצוב לי, טוב לי, העולם מחייך אלי, העולם לא אוהב אותי, תבחרו לבד את הרעיון המרכזי…

כדור הארץ אוהב אותו, את ג'יימס, הוא לוחץ על הנקודות הנכונות להפעלת בלוטות הרגש, סכרין מהול באופוריה הם התבלינים המשלימים כל מתכון להצלחה בעלת מכנה משותף רחב, קוראים לתופעה הזו מוזיקת פופ, מלשון פופולארי, כי רוק, פולק ושאר סוגות הם רק תיוגים שבני אדם יצרו.

אז מה היה לנו אמש? אכן, רק בחנוכה ופסח ההיכל מלא עד אפס מקום, טוב, גם בפיינל פור למיניהם, אלא שהפעם במקום ילדים מלקקי חטיפים או גברים מנפנפי זרועות וצווחי צעקות עידוד או קללות היה ההיכל מאוכלס בהרבה נשים, כאלו שהביאו עימן את הגברים שלהן, לא באמת קהל של מועדוני רוק, לא ממש קהל של חפלה ועינטוזים ולבטח גם לא קהל של שירה בציבור, אנשים ששילמו 400 וגם 800 שקלים עבור מושב פלסטיק אחד, לא הכי נוח, רק על מנת לחזות בבריטי הזה, לבוש בג'ינס שמוט מותניים וטי שירט פשוטה לוקח אותם למעמקי המיינסטרים עם אסופת שירי להיט שהזכירו לי הרבה זמרי להיטים מהעבר ולא מההווה, בתחילה לא זכרתי את שמותיהם, דהו עם השנים, מאוחר יותר כשניסיתי לזמזם לעצמי את האסוציאציות המוזיקליות הם עלו לי מתוך האוב, אל סטיוארט עם שנת החתול, ג'ילברט או'סוליבאן עם קלייר, זו הסוגה של ג'יימס בלאנט, פופ סבנטיז שמאלצי וקליט, רומנטי ודרמטי קמעה, גונב לבבות ונשמות של מחפשי מוזיקה קלילה וקליטה.

הברנש החייכן, האנרגטי הזה, הקופצני, הקצת קשקשן, גנב את ההצגה מעצמו ולעצמו, הוא הרבה להתלוצץ עם הקהל, זורק סוג של בדיחת קרש אודות קהל צרפתי ש"חירב" לו הופעה, שואל אם יש צרפתים בקהל ונענה בחיוב מהשורות הראשונות באורקסטרא (אלו של ה- 800 ₪ לכרטיס…) ואומר אופס, התכוונתי לגרמנים, סוחט קריאות משער שמונה בהיכל, בכלל הוא מנסה כל הזמן להיות "חבר'מן" עם הקהל הענקי, הוא מומחה בכך, כל מופע שלו ברחבי העולם עומד בסדרי קהל שכאלו, מגה אמן.

והשירים, הכי חשוב, השירים, כולם קליטים, אלו שבהאזנה דיגיטלית נשמעים תאומי סיאם בשרשרת, נראים כעת בביצוע חי על הבמה כיחידות נפרדות בעלות קווי מתאר שונים, עצב, שמחה ואהבה מהולים בהן, הקהל, מכיר את חלקן הארי, כך לפחות אני למד מהשירה בציבור ומחיאות כפיים קצובות לצד עמידה על הרגליים מפעם לפעם תוך ריקוד של משבצת וירטואלית אחת מסביבי.

בכלל, מקצועית הוא טוב, מצויין הייתי אומר, קלידים, מיתרים, יודע לדלג מכלי נגינה אחד למשנהו, מחליף סוגי גיטרות אקוסטיות שונות מימדים וצבעים, שולח ידו ליוקלילי ומתלוצץ על המימדים, של הכלי, שלו ושל הבמה הענקית, בבחינת "אתם מאוד קטנים, גם אני, הבמה היא הענקית" הקול שלו נעים בזמן השירה אך מאוד בריטי מאנפף שאני לא מבין מילה מדבריו ונאלץ להיעזר במתורגמנית הצמודה שהבאתי עימי, אך הנעימות השירתית עושה את הכל ולעזאזל כל הביקורות של "מביני עניין אמנותיים", ג'יימס בלאנט הוא אלוהים להמונים, לכל הפחות בשעה וחצי הללו, היה כיף, היה פופ, היה ספקטקל מלא צבע וצלילים.

אפילו יש בו פרץ של משובת נעורים שדווקא הזכירה לי את הרוקרים המקומיים, אלו שעדיין נותנים בקראוד סרפינג או סתם יורדים אל הקהל ומחלקים סלפי תוך כדי שירה, כאשר באחד מהשירים, שהוא בדרך אגב לא שלו, שריד משנות השבעים המוקדמות של הפושטקים הבריטים מלהקת סלייד "Coz I Love You " והנה הוא נוטש את הקלידים, מדלג ופותח בריצה מטורפת במעבר הצדדי, סובב את הארנה ומגיע לחלק המערבי, מדלג שוב בין הסדרנים ועולה לקהל בשער 4, סדרן אחד המום מנסה לאחוז בו (למה, מה הקטע?…) והוא שוב נחלץ, מדלג מעל המעקה וחותך בתוך הקהל שקם על רגליו, חוזר לבמה מצידה השני וממשיך לשיר, אח אח קוזי פאוול היה גאה בך עכשיו בחור!

חלקה האחרון של ההופעה מרים הילוך כשכעת הוא דוחס להיטים חזקים שלו, מרים את הקהל פעם נוספת מהמושבים (כמה טוב שאני בשורה הראשונה בשער ואף אחד לא מסתיר לי…), הוא נעלם לרגע מהבמה רק על מנת לחזור לסט הדרן הכולל להיטים עוד יותר קליטים קלילים מתפזמנים.

בקטנה א' – היה ספקטקל, מוזיקה, צבע, חגיגה, כי פופ שולטתת!1.

בקטנה ב' – למה שילמתם 400 ₪ למושב אם אתם ממהרים לצאת בהדרן? עכשיו הלהיטים החזקים, טמבלים.

בקטנה ג' – אמרתי לפני יומיים שמיינסטרים זה טוב, במיוחד עם כסאות מרופדים, אז מסתבר שזה אפשרי גם עם סתם מושבי פלסטיק.

בקטנה ד' – סלולאר זה האור החדש, הנר, המצית, הלפיד.

בקטנה ה' – כשבאיוונט יש 33 אטנדינג ובאולם יש 10,000 צופים…

בקטנה ו' – כפי שהגדירה במשפט מינימליסטי אחד מוזיקאית הנמנית על "חברותי" בפייסבוק – היתה הופעה כייפית!

ליין אפ: Face The Sun , I'll Take Evertthing , Blue on Blue , Billy , Wisemen , Carry You Home , Smoke Signals , Satellites , These Are The Words , Postcards , Goodbye My Lover , I Realy Want You , Coz I Love You , Heart To Heart , Same Mistake , You're Beautiful , So Long Jimmy , Stay the Night . הדרן: Bonfire Heart , 1973.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות

וידאו

פליי ליסט – ג'יימס בלאנט בתל אביב, צילום: Gull Kozlov

פליי ליסט – ג'יימס בלאנט בתל אביב, צילום: Liran Noymark