בחזרה הביתה

אחרי 10 שנים ארוכות של נתק – אלי לולאי וחברי רוקפור מתאחדים, ויוצאים בדרך לאלבום חדש, חמישי, 15.01.2015, מועדון בארבי. נכח תיעד ומדווח  – יובל אראל.

בשנות התשעים, כאשר חברי להקת רוקפור פרצו לתודעה המוזיקלית המקומית הייתי מחוץ לפוקוס, התמקדתי בענקי הרוק של שנות השבעים באירופה, פינק פלויד הייתה אחת מהם, עם ההשתתפות בפעילות מועדון הרוק הישראלי מיסודו של שאול גרוסברג ליוויתי כמה ערבי מחווה כאלו ואחרים לפלוידנים, באחד מהם הופיעו חברי רוקפור בביצוע גרסאות מחווה לפינק פלויד, ביניהן גם ביצוע לשיר "Arnold Lane", אשר זיכה את חברי להקת רוקפורבמקום הראשון בתחרות עולמית של גרסאות כיסוי לשירי "פינק פלויד" אותה יזם בשנת 2007 דויד גילמור יחד עם דויד בואי וריק רייט.

כאן החל הסיפור שלי עם רוקפור כאחת מלהקות הפסיכדליה המקומיות, הסאונד ההוא, שאב אותי לבחון ולה אזין לחומרים המוקדמים שלהם בעברית ובאנגלית ולהמשיך לעקוב אחר פעילות הלהקה.

מעת לעת פגשתי בהם במסגרת אירועי "לכלוך באוזן" או במסגרות אחרות, וותיקים, משופשפים, עד אותו ערב בלתי נשכח בעשירי למאי 2013, כאשר ערכו מופע לציון השקת אלבומם האחרון, שיצא גם במתכונת ויניל, – Too Many Organs במועדון בארבי, על אותה הופעה כתבתי בזמנו בין היתר – " והנה עולה על הבמה אדם, מכסה את פניו במעין מגבת, הוא מתחיל לשיר עם ההרכב, אט אט המגבת נשמטת מפניו והקהל פותח בקריאות שמחה אדירות, אלי לולאי, מי שהיה סולנה של רוקפור עד שנת 2004, או אז החליט לפרוש בעיצומו של סבב הופעות בארצות הברית, אלי לולאי, האיש והאנרגיות המתפרצות, כעת על הבמה, כעת הם חמישה, אני נזכר משפט הידוע And Then There Were Three, שמו של אלבומה התשיעי של להקת ג'נסיס, 1978, לאחר פרישתו של הגיטריסט סטיב האקט, ואני מאמץ מתוכו את המוטו, רק בהיפוכו – ואז הם היו חמישה. יותר מאוחר במהלך המופע אומר לי מקור בכיר בסצנה כי הייתה זו סוג של ירייה ברגליים, להקת רוקפור הוכיחה הערב כי אם לולאי לא היה עוזב את ההרכב אז, הם היו יכולים להיות בעוד כעשור מה שלהקת כוורת היא כיום, סוג של אתוס פנתאוני בפס קול המוסיקה המקומית." 

אז אכן, הסיפור המחודש לקח כשנה וחצי על מנת לקרום עוד וצלילים חדשים, אמש, מעל בימת אותו מועדון בארבי, נטלתי חלק יחד עם כאלף צופים מאושרים שהצליחו להניח יד על כרטיס במופע סולד אאוט, לחוות את האיחוד המחודש עם אלי לולאי והיציאה לדרך חדשה עם עבודה מתמשכת על חומרים חדשים בדרך לאלבום הבא…

עשרה לעשר בערב אני חוצה את קו הכניסה למועדון בארבי וממהר לאחורי הקלעים, לשלוף את המצלמה ולתפוס מקום טוב מול הבמה, עשרה סנטימטר רווח ממרכזה… הפעם, בדיוק בלתי אופייני בשעה עשר עלו ברוך בן יצחק והגיטרה החשמלית, מרק לזר וגיטרת הבס, איסר טננבאום והתופים, יקי גני ומכונת הקלידים עמוסת הצעצועים כדי ללוות את אלי לולאי, האיש בעל השרוולים הזמניים שלקח את כל הערב על כתפיו ומיתרי קולו.

אין ספק כי הנוכחות הבימתית של אלי לולאי לוקחת את רוקפור, עם כל הכבוד לברוך בן יצחק, האיש שנשא את נס הלהקה ביצירה, הפקה ושירה בשנים האחרונות, למקום אחר, לסצנת הרוקנ'רול האמיתי, הפרוע, המתפרע, המתחבר אל הקהל ללא מתווכים, כפסע היה בין לולאי וחיבור פיזי לקהל אם בקראוד סרפינג או בירידה מהבמה אל תוך ההמון המדקלם את מילות השירים, החיבור ההדדי נחשף במיוחד כאשר ממש ברגעי ההדרן הראשון, יצר לולאי מחווה כאשר הושיט את המיקרופון על עמודו לבחור שעמד לידי בקהל סמוך לבמה כדי שימשיך עבור כל הקהל והמופע את השירה ב " Wild Animalas" מתוך אלבומם הרביעי " Supermarket" והראשון בשפה האנגלית, כשהוא עצמו מלווה את אותו מעריץ אחוז אדרנלין והתרגשות בשירה מהבמה, בכלל המחוות שלו, התזזתיות, התנועות, מציגים חיית רוקנ'רול אמיתית שלוקחת את המעטפת הפסיכדלית האופיינית לרוקפור והופכת אותה ליצור חי נושם ואמיתי.

בקטנה – במהלך המופע בוצעו שני שירים חדשים, אחד מהם "חלקיקי אבק" אשר כבר שוחרר להאזנה לפני מספר חודשים, השני "נמר של נייר" טרם שוחרר להאזנה בתחנות הרדיו וברשת, אלי הצהיר מעל הבמה כי במופעים הנוספים הצפויים בסבב יבוצעו עוד חומרים חדשים (הפתעות הוא אמר), אז כן, יש כבר אפשרות לפתח ציפיה ודריכות לאלבום אולפן הבא המגיע אחרי תשעה המונחים על המדף הישראלי…

רוקפור חוזרת למועדון בארבי בתאריך 31 לינואר (סולד אאוט…) ובתאריך 21 לפברואר, אז כדאי למהר בקטע של הכרטיסים…

ליין אפ: מכונת הזמן, האיש שראה כל, Oranges, חלקיקי אבן, כל כיוון, סוף הדרך, Nationwide, Flowers, שוב לא שקט, אבשלום, קח לך אישה, נמר של נייר, קטיפה שחורה, Goverment, Seatbelts, חור בלבנה הדרן: Wild Animalas, הכעס.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו