יום שני, אוקטובר 26, 2026

המסע של דויד ברוזה למזרח ירושלים

הקרנת הסרט הדוקו מוזיקלי המלווה את יצירת אלבומו East Jerusalem West Jerusalem של דויד ברוזה בהצצה למחנה הפליטים שועפאט בירושלים, ומופע קצרצר, סינמטק תל אביב, שני, 22.12.2014, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

דויד ברוזה ומירה עוואד, סינמטק תל אביב. צילום: יובל אראל
דויד ברוזה ומירה עוואד, סינמטק תל אביב. צילום: יובל אראל

זמן קצר לאחר שיצא אלבומו האחרון של דויד ברוזה  – East Jerusalem west Jerusalem, הזדמנתי למופע "המיטב" שלו, על האלבום כתבתי אז כך – "כחלק מניסיונו להמשיך ולנסות להתחבר לקהל רחב יותר מעבר לים עם שירים הנוגעים בשלל סגנונות תוך שיתוף פעולה עם שאנן סטריט, מירה עוואד, וביצוע גרסאות לחומרים של רוג'ר ווטרס, ויוסוף איסלאם (קאט סטיבנס..), כן, מדובר באלבום שהוקלט באולפן פלשתיני במזרח ירושלים ויעודו סוג של קירוב לבבות או העלאת נושא העימות המקומי מזווית עין שונה".

אמש נפלה לידי הזדמנות נוספת לתהות על קנקנו של ברוזה, כאשר סרט הנושא את שם האלבום שהופק השנה בבימוים של ארז מילר והנריקה צימרמן הוקרן בערב חגיגי בסינמטק התל אביבי. הסרט מתעד 8 ימים ו-8 לילות של יצירה מוזיקלית משותפת, שיחות ומפגשים שנערכו בעיר העתיקה ובשכונת שועפאט במקביל לעבודה על האלבום East Jerusalem / West Jerusalem במהלך ינואר 2013 עת הגיע דויד ברוזה לאולפן הקלטות פלסטיני במזרח ירושלים יחד עם מוזיקאים ישראלים, פלסטינים ואמריקאיים – ביניהם סטיב ארל, מירה עווד ומוחמד מוגרבי – במטרה לממש חלום ישן ולחבר בין פלסטינים וישראלים באמצעות מוזיקה.

ברוזה, עוואד ויוצרי הסרט, סינמטק תל אביב. צילום: יובל אראל
ברוזה, עוואד ויוצרי הסרט, סינמטק תל אביב. צילום: יובל אראל

עלילת הסרט כאמור נעה במעגלים בין שאלות של דו קיום וניגודי תרבות לבין יצירה מוזיקלית ומציגה בנקודת השפל את העובדה ששכונה בתוך ירושלים רבתי מוגדרת כמחנה פליטים שאינו זוכה לשום יחס מהרשויות, העירייה והמדינה כאחת ומבלי הקשר פוליטי מעלה את השאלה הנדרשת – אבל למה?

את הנרטיב של הסרט ציין אחד המוזיקאים תושבי שועפאט במשפט אחד "אני רוצה שאמנים פלסטינאים יעבדו עם אמנים ישראלים". ולצד אמירה זו מתבלטת אמירתה של מירה עוואד הנמצאת לדבריה חצויה בין שני עולמות, הישראלי והפלסטינאי.

בגדול הייתי מגדיר את ברוזה, המצהיר במהלך הסרט כי הוא מבקש שלא להתייחס או לקחת בחשבון את הנושא הפוליטי ולהגיע לצד השני כאמן נטו כסוג של אוטופיסט, לצערנו הגורם הפוליטי, משני צידי המשוואה, הוא בעל משקל סגולי גבוה ועל כן חלומו, רעיונו של ברוזה ישאר די בשוליים, למרות שיש להעריכו מעבר לכשרונו כיוצר ומבצע אלא כאדם בעל יושרה המתמסר לרעיונותיו, ודי בכך.

להערכתי הסרט עצמו יגיע בשלב כלשהוא לאחד מערוצי הדוקו או הערוצים המסחריים, הנה הצצה לשירים שביצע ברוזה, לבד ועם מירה עוואד מיד לאחר ההקרנה בפני הצופים.

לחצו לצפייה בכמה תצלומים מהאירוע

וידאו

 

 

הצצה לרגעים בסרט

 

הכי חדשים

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

דורון בוטניק בשביל צדדי אל אלוהים

דורון בוטניק מעולם לא הלך בתלם. הכרתי אותו לפני יותר מעשור בסצנת האינדי של דרום תל אביב,...

נובמבר רוקד: אהבה, כאב וזהות

חודש נובמבר מביא לבמות המחול בישראל שורה של יצירות מסקרנות. אהבה ואובדן, זהות ושייכות, גוף ונפש עומדים...

אלכס ליבק: האיש שלימד אותי להתבונן

מהעיתון אל קירות המוזיאון בשנות השמונים זנחנו, כמו רבים אחרים, את "מעריב" ואת "ידיעות אחרונות". את מקומם תפס...

מי באמת אשם? פיטר גריימס מגיע לאופרה

מה קורה כאשר חברה שלמה מחליטה שאדם מסוים אשם, גם כשהעובדות מספרות סיפור אחר? האם חשד הופך...

בוי ג'ורג' שולף עוד הפתעה: עופר ניסים מצטרף לחגיגה

נראה שבוי ג'ורג' לא מתכוון להסתפק בנוסטלגיה ללהיטי האייטיז. כוכב הפופ הבריטי, שישוב לישראל בתחילת נובמבר לשתי...

הערה 1

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא