כל הג'אז ההוא…

רשמים מפסטיבל חשיפה בינלאומית למוזיקה בסוגות ג'אז ומוזיקת עולם, תל אביב – ירושלים, מילים, מראות וקולות – יובל אראל.

האחיות חיים, A-WA, רוצות לכבוש עולם. צילום: יובל אראל

האחיות חיים, A-WA, רוצות לכבוש עולם. צילום: יובל אראל

צוללת צהובה – כמה טוב שיש מוסד שכזה בירושלים, כמה חבל שהוא לא נטוע בתל אביב, אמש הבנתי כמה המקום הזה מיינדד כל כולו לטובת המוזיקאים הישראליים, חפירת עומק…

השבוע התקיים חלקו השני של פסטיבל החשיפה הבינלאומית למוזיקה, אשר הוקדש לסוגות הג'אז וקטגוריית מוזיקת עולם, מבחינתי הייתה זו הזדמנות להתנער קצת מהרוק'נרול האלמנטרי השוטף אותי מידי ערב ולטעום, לגעת, להקשיב ולחוות את הפנים הנוספים של עולם המוזיקה הישראלי, פנים שבמהותן פונות לעולם הרחב מעבר לשלולית המאוד קטנה אך צפופה כאן בחלקו המזרחי של אגן הים התיכון.

בסופשבוע אחד טעמתי שלל טעמים, גוונים וסגנונות מוזיקלים, פגשתי והכרתי מוזיקאים שבשגרה התל אביבית של מועדוני השוליים הם לא ממש בפוקוס הקבוע, מוזיקאים שחלקם כבר עבר וחצה עולם, כאלו שחזרו למולדת ואלו שמבקשים לפרוץ ממנה החוצה, ג'אז, פיוז'ן, קורטוב קלאסי (אתייחס בהמשך), לדינו, לטינו, תימן, שטעטעל ויידישקט, כולם בכולם משולבים בחגיגה אחת גדולה שעמותת הצוללת הצהובה בשיתוף פעולה עם משרד החוץ הישראלי ארגנו במטרה להפגיש בין "האנשים החשובים מאוד" בתעשיית המוזיקה העולמית לבין האמנים המקומיים.

אז מה היה לנו? יום שישי אחר הצהריים, מועדון האזור, ממשיך במסורת אירוח פסטיבל החשיפה בביקורו בתל אביב, האזור הוא אחד הבתים היותר מוצלחים למוזיקה הלא שגרתית, עשרות האורחים מחו"ל לצד ישראלים רבים, רובם מוזיקאים המשתתפים במופעים או כאלו שכבר הופיעו וביקשו לחזק קשרים ומגעים.

מור קרבסי, שגרירת הלדינו והאנדלוסיה. צילום: יובל אראל

מור קרבסי, שגרירת הלדינו והאנדלוסיה. צילום: יובל אראל

האירוע נפתח במופע של מור קרבסי מוזיקאית ישראלית, ירושלמית עם שורשים מרוקאים ואירנים המבצעת שירה ספרדית, לדינו, פיוטים וצלילים אנדלוסיים לצד הלחנת חומרים אישיים, שפעלה עד עתה מעבר לים ועתה חזרה לבסיסה הקבוע בירושלים. מור, מלווה בהרכב נגנים אקוסטי בצעה ליין אפ מגוון שכלל טעימות משלל הסגנונות אותם היא מבצעת, בדרך כלל אני לא נפתח לשירת הלדינו אולם קולה של מור וללא ספק חזותה היוו שער להאזנה טובה ביותר, מה גם שאת חלקו האחרון במופעה הקצר יחסית הקדישה ליצירה ברברית אשר צליליה הראשונים בגיטרה החשמלית זרק אותי לאחור למופע שחוויתי לפני כשנה עם המוזיקאי הניג'רי מהסהרה – בומבינו, יש בסגנון הזה מעין קווים אופיינים של שאנט רפטטיבי הנוסח תחושת טראנס חוויתית…

יובל כהן, ג'אז במיטבו. צילום: יובל אראל

יובל כהן, ג'אז במיטבו. צילום: יובל אראל

המשכו של האירוע הוביל היישר לליבת מוזיקת הג'אז עם ההרכב של יובל כהן, אחיו של אבישי, אלוף החצוצרות שנכח במקום אך כמאזין וצופה, יובל, עם קלרינט, מלווה בהרכב הכולל קונטרבס, בס, פסנתר ותופים הוביל במהלך מופעו קטעים נבחרים מיצירותיו אשר נושאיהן למרות פעילותו הרבה מעבר לים, נוגעות במישרין בהוויה הישראלית והיהודית, סגנון הג'אז של יובל הוא מהמאתגרים בסצנה, שבירות, יציאות סולו המלוות בכלי המיתר, דואטים מול הצ'לו ורגעים שכאלו הדורשים האזנה דרוכה על מנת לחוות את המיוחדות שבמנגינה, לא קל, אך כשאתה בפנים, ההיסחפות, ההשתאות וההערכה מגיעים מיד.

ליירז, מנגנים שכבות. צילום: יובל אראל

ליירז, מנגנים שכבות. צילום: יובל אראל

ההרכב הבא הוא אחד מהחביבים עלי, ראיתי אותם לראשונה בתחילת שנת 2012 במסגרת פסטיבל רוח דרומית בהודנא, סוג של בר המשלב הופעות מוזיקה קצת אחרות במעין שעטנז של שני חדרים החצויים בתוך סמטה במערב פלורנטין, ויומיים מאוחר יותר במסגרת פינוי בית ישן במתחם שוק הפשפשים ביפו, לפני כשנה הם השיקו את אלבום הבכורה, אז כתבתי עליהם כי מדובר בשלושה נגני ג'אז וירטואוזים, מדובר בשכבות של צלילים מכלי נגינה וקולות אנושיים היוצרים פסיפס רב שכבתי של יצירות מוזיקה הנוגעות באלקטרוניקה, בפיוז'ן, בפוסט רוק ובפסיכדליה מתוצרת מקומית החוצה גבולות. הפעם חברי ליירז, יונתן, גלעד ואביב בצעו בין היתר קטעים מהאלבום החדש העומד לצאת בקרוב…

שלוש, ג'אז וקלאסי בשלושה. צילום: יובל אראל

שלוש, ג'אז וקלאסי בשלושה. צילום: יובל אראל

המשכו של האיוונט הביא לבמה הרכב בשם SHALOSH, בתחילה חשבתי בטעות כי מדובר בעוד טריו ג'אז שגרתי, אולם כאשר הצלילים של מתן המתופף, דניאל הבסיסט וגדי הפסנתרן החלו להתעופף בחלל המועדון, אמרתי לעצמי, הי, אלו בוגרי קונסרבטוריון, מכללות למוזיקה והשכלה רחבה מאוד, החיבורים שנוצרו במנגינות היו מעין גשר ללא גבולות ברורים בין מוזיקה המוגדרת כקלאסית, ברוקית, היושבת על מבנים מרובעים לבין צלילים תזזיתיים המחברים את קצוות עולם הג'אז לתוך התבשיל המוזיקלי הזה, פשוט, להתרווח על כורסת הקש במועדון, למתוח איברים ולהניח את הידיים מאחורי הראש ולהתענג על התחכום המוזיקלי שבפשטות מחולל לפני אוזניך חוויה חדשה ומהנה.

טיגריס ונמר בכפיפה אחת. צילום: יובל אראל

טיגריס ונמר בכפיפה אחת. צילום: יובל אראל

סיומו של אחר הצהריים שכבר גלש לשעות הערב המוקדמות מאוד היה מופע עולץ של הרכב בשם Tigris, הרכב היוצר ונותן מחווה ליבשת השחורה, בצלילים, ההשפעות המוזיקליות, הנגנים שהם באמת מייינדד לעולם העשיר הזה שחבוי בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי על שלל העמים, השבטים, הסגנונות והצלילים, עם שפע כלי נגינה שכלל מבחר עשיר של כלי הקשה לצד טריו קלאסי של גיטרה, בס ואורגן, חברי ההרכב פעילים בלהקות נוספות, זבולון דאב סיסטם, בלק גורו, מארש דונדורמה ועוד, יוצרים יחדיו צליל עולמי שבטי חדש וססגוני המבקש להקים אותך מהמושב ולנענע את הכתפיים והמותניים.

עד כאן החוויה העולמית של צהרי שישי. המשכה של החוויה מדלג לשעות הערב המוקדמות במוצאי שבת, לאחר נסיעה לירושלים ונחיתה בפתח מועדון הצוללת הצהובה היישר לחוויית נטוורקינג, יריד שכלל דוכנים של האמנים הרבים שנטלו חלק בשבוע הג'אז ומוזיקת עולם אשר הציגו דגימות וידאו וסאונד לצד חומרי עיון ודיסקים מאמנותם בפני אותם אורחים מחו"ל שחוו את המופעים, במהלך שיטוט בין הדוכנים ומפגשים עם מוזיקאים מוכרים, חלקם חביבי הבלוג לצד אמנים החדשים לי הספקתי אף ללמוד דבר או שניים שכדאי לחלוק עם הקוראים, למשל כל העניין הזה של אופיר קותיאל, המוכר בשם הבמה קותימן, יוצר נדיר ומוכשר שהשיק לאחרונה מעין אלבום יוטיוב המורכב כל כולו כפסיפס עשיר ומדהים של חלקיקי מקטעים מתוך סרטוני יוטיוב רבים מהעולם לכדי סט של יצירות מוזיקליות רבות, איזה כשרון, סבלנות אין קץ ותושיה נדרשים כדי להגיש את הדבר הזה, מסתבר שבמחסן הצלילים של קותימן רובצות להן טיוטות מוכנות של חומר לחמישה אלבומים!! תקווה כי במהלך השנה החדשה אחד מהם לפחות!! יצא לאור לצד המופעים המיוחדים של האורקסטרא של קותימן. כך גם דוכנו של שי צברי, האיש, הקול והגרוב המיוחד, כבר מעיד על הדרך המגיעה כבר ומיד לכדי אלבום בכורה, גם שלישיית האחיות חיים, מוכרות  בטייטל A-WA המגיעות מהערבה הרחוקה ונמצאות תחת החסות המוזיקלית, אמנותית של תומר יוסף מהבלקן ביט בוקס עימם הן חולקות סבב מופעים עשיר, עומדות לצאת השנה עם אלבום הבכורה, צפיתי בוידאו קליפ חדש שטרם יצא לרשת ואפשר לאמר כי מצאתי בו גרוב אדיר ושילוב סגנונות המשמר את הדעסה התימנית האופיינית להן, יש הפתעות, יש למה לצפות!!

ואי אפשר בלי מילה טובה לאדה אלייב, נגנית הקנון מהמשפחה הגדולה של שבט אלייב ומי שלכבודה הקים בנה התזזיתי צביקה "סיבי" אלייב את ההרכב האקלקטי "הסלון" המשלב צלילי מזרח מהסהר הפורה ועד מסלול הנדודים של שבטי הצוענים עטוף במקצבים רקידים, אדה הכינה תבשיל אורז בנוסח בוכרי, סיר אחד עם אגוזים והשני עם בשר, טעים, טעים, טעים, בכלל עוד שלוש מילים על אלייב, סיבי, האוחז בכנפי כמה הרכבים – הסלון, אללא וואן ומשפחת אלייב, הוא והקלרינט, אבוב ותופים הם חוויה מוזיקלית מלאת גרוב ולא אחת ניתן למצוא אותו בערב אחד רוקד, מנגן ומתופף במספר מועדונים בתל אביב.

בסופן של שעות היריד יצאתי עם שקית גדושה באלבומים ודיסקים, חדשים ביותר, כאלו שטרם יצאו לשוק וכמה מכרים וותיקים ששמחתי על העותק הפלסטי המוחשי שלהם.

קראנץ' 22, מפרקים את עליזה לפירורים. צילום: יובל אראל

קראנץ' 22, מפרקים את עליזה לפירורים. צילום: יובל אראל

סיומו של הפסטיבל הוביל למופע שנפתח עם תצוגת חומרים חדשים לחלוטין מבית היוצר של קראנץ' 22 הרכב אותו הגדרתי כך – הגדולה של קראנץ' 22, לקחת חומרים, חדשים, מקוריים ואפילו מוכרים, לשבור אותם לרסיסים, להמיס את הרכב החלקיקים האטומיים שלהם עד הגרעין ולאסוף הכל מחדש לכדי צליל ומקצב חדש לחלוטין, מה שנקרא להפוך את הזאב מבפנים…

במופע הנוכחי בצעו שלושת חברי ההרכב תומר ברוך בקלידים, ארז טודרס בסמפלרים ומחשבים ודן מאיו על כלי ההקשה קטעים מתוך יצירה חדשה המוקדשת לספר עליזה בארץ הפלאות, אח אח, מסיבת התה, הכובען המטורף, המפטי דמטי ומלכת הקלפים קמו לתחיה על בימת העץ של הצוללת הצהובה בשפה השמורה לקראנץ 22. אני ממתין ליצירה השלמה, מקווה שיצרפו אליה גם פיסת עוגה שתאפשר לצמוח או להתכווץ…

מארש דונדורמה, חגיגה. צילום: שילי אראל

מארש דונדורמה, חגיגה. צילום: שילי אראל

חלקו האמצעי של החלק האמנותי הביא לבמה את ההמון הסואן, או יותר נכון 15 נגנים, בכלי נשיפה, חצוצרות, סקסופונים, טרומבונים, כלי הקשה וסזאפון אחד ענקי שמלאו את הבמה במחווה מוזיקלית סוערת, שמחה, צוהלת ומרקידה של להקת מארש דונדורמה, ההרכב שהשיק את אלבומו החדש "בין הזמנים" ממש בשבוע שעבר, בדיוק בערב פתיחת הפסטיבל בצוללת הצהובה, עובדה שמנעה ממני ליטול חלק באותה השקה, הציג כעת לצד הקטעים המוכרים מאלבומם "שכונה" גם קטעים חדשים, וכמובן שלא נשכח הקטע הקבוע של ירידת נשפנים אל תוך הקהל והרקדה רבתי, המופע לא נפסק גם כשהסתיים זמן הבמה שלהם ובדרך החוצה המשיכו את התהלוכה שלהם לאולם הכניסה של המועדון שם העניקו רגעים קסומים ועולצים במיוחד לאותם עשרות שלא הצליחו להיכנס למועדון המלא וביכרו להמתין ולפחות לחלוק את הצלילים עצמם.

שי צברי, מלך תימן. צילום: שילי אראל

שי צברי, מלך תימן. צילום: שילי אראל

את הפרק האחרון בטרילוגיית הצלילים של הערב האחרון והמסכם בפסטיבל התכבד שי צברי יחד עם נבחרת הגרוב הימתיכונית שלו לחלוק עם הקהל הירושלמי, שדרך אגב הגיע ומילא את המועדון אליו הכניסה לפרק המופעים הייתה חופשית (מה שהסביר את ההמונים שנשארו בכניסה מחוסר מקום…), אחרי זמן רב מידי שהוקדש לסאונד צ'ק מתיש עלו חברי הנבחרת – אסף ואיל תלמודי, גרשון ווייספירר, איתמר ציגלר וניר מנצור יחד עם שי צברי בכבודו כדי להרים את הצוללת מעל פני המים הוירטואלים, החגיגה המוזיקלית של שי צברי היא שם דבר, לא פעם ולא פעמיים נכחתי במופעים שלו במקומות ואירועים שונים לצד אירוח במופעי מיינסטרים ענקים, שי צברי, הקול שבקע מאחורי ברי סחרוב בפרויקט שפתות אדומים כבר מזמן הפך לשם דבר כזמר יוצר ומבצע המלהיב את הקהל בקולו והנפת ידיים המסורתית, לצערי הרב, נאלצתי בשעת חצות, יחד עם הכתבים מתל אביב, לעזוב את הנשף ולעלות להסעה המאורגנת לתל אביב לפני שנהפך לדלעת ועכברים לבנים בנוסח סינדרלה… 

מציגים את התורה, מנדלסון וחברים, יפו קריאטיב. צילום: יובל אראל

מציגים את התורה, מנדלסון וחברים, יפו קריאטיב. צילום: יובל אראל

את ישורת הסיום של הפרוייקט בכללותו לקח על עצמו בית יפו קריאייטיב אשר בין כותליו נערך לפני שעות מספר יום עיון שכלל פאנלים ומפגש עם כמה מבכירי תעשיית המוזיקה העולמית ואנשי קשתו"ם במשרד החוץ אשר הציגו מידע אודות מקומו של הממסד הישראלי בדרך לקריירה  בינלאומית, סוגי התמיכה והסיוע הניתנים למוסיקאים הישראלים בהופעותיהם בחו"ל, דרכי הגשת בקשות התמיכה ועוד.

ההרצאה המרכזית במהלך המפגש הייתה של בן מנדלסון מבריטניה, מייסד ומנהל WOMEX האבא של פסטיבלי העולם אשר הציג 28 נקודות חשובות בדרך להשתתפות בחשיפה ופסטיבלים בינלאומיים לצד זווית ראיה של דרק אנדרו מנהל ועידת מוזיקת עולם בקנדה ומר אארון ראמבוי מנהל פסטיבל הג'אז בניירובי על השקפת עולם כמוזיקאי ומנהל בתעשייה. בין מינגלינג על יין וכיבוד לבין הפאנלים הציגו מאיה בלזיצמן ומתן אפרת קטע מוזיקלי ובהמשך דניאל ספיר  ביצע שיר עם קונטרבס.

 

בקטנה – שוב, הפרויקט, הרעיון והביצוע מצוינים, לא רק שהאמנים המופיעים נפגשים ונחשפים מול אנשי מפתח בעולם המוזיקה הגלובאלי, גם הקהל הצמא למופעים יוצא נשכר באשר הכל בכניסה חופשית, אמנם גם התל אביבים מקבלים את המנה שלהם בדמות גיחות סופשבוע במועדון האזור אבל אני עדיין עומד על מילות הפתיחה, טוב שיש צוללת צהובה, חבל שהיא לא בתל אביב.

 

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מיום שישי באזור, צילום יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מיום שבת בצוללת, צילום יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מיום שבת בצוללת, צילום שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מיום ראשון ביפו קריאטיב, צילום שילי אראל

 

וידאו

יום שישי באזור

 

 

 

 

 

יום שבת בצוללת

 

 

 

יום ראשון ביפו קריאטיב

 

 

 

אלבומי האמנים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

5 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s