שלומי שבן בשתמשרה

מופע ההפתעה של שלומי שבן  בפסטיבל רוטשילד שתמשרה, צהריים, שישי, 12.09.2014 הרבה מילים ואף אחת על האחרים. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

זו הפעם הרביעית שפסטיבל רוטשילד שתמשרה מתקיים. המוטו פשוט ביותר, שתמשרה הוא הנרטיב והמוטיב כאחד, 12 שעות הן פרק הזמן בו מתקיים הפסטיבל, 12 שקלים הוא מחירו של צמיד המקנה כניסה לאולם המופעים, 12 הרכבים מוזיקליים נוטלים חלק בעניין. אלפי צעירים עוברים במקום, שותים, מדסקסים וחווים הופעות ממבחר המוזיקאים בכלום כסף, פחות משקית טבק, בקבוק בירה נשר לבנה או חצי פיתה עם חומוס צ'יפס סלט. עסקה מצוינת לכל הצדדים.

קצת נוסטלגיה –  ב-12 בפברואר 2010 נערך הפסטיבל הראשון, ב-12 בנובמבר 2010 התקיים הפסטיבל השני, וב-12 באפריל 2013 התקיים הפסטיבל השלישי. האמנים הכי מצוינים ומוערכים בישראל הופיעו ולמעלה מ-5000 איש נכחו במתחם בכל אחד מהפסטיבלים הקודמים.

אני כבר שמתי לי לנוהג ונוהל להתארגן לקראת יום הפסטיבל מראש, ציוד, מנוחה לפני ומנוחה אחרי, הכל בכל כדי להחזיק עירנות מלאה בשתים עשרה השעות במהלכן אני מתעד בתמונות ווידאו את ההתרחשות.

הפעם הופתעתי פעמיים, בראשונה נודע לי כי אני מוזמן לאירוע משפחתי בשעות הערב המוקדמות של אותו שישי במהלכו יתקיים הפסטיבל, ההפתעה השנייה הגיעה אלי ערב לפני עת נודע לי כי האמן ה- 13 בפסטיבל, עניין שהוגדר כהפתעה עד הרגע האחרון, הוא לא פחות מאשר מר שלומי שבן בעצמו. רגע לפני מופע ערב של המאסטרו, כמה דקות לפני שישתתף בפסטיבל הפסנתר הרשמי של העיר תל אביב…

כן ניסיתי להתאפס על עצמי, הרי פסנתר כנף יש ברוטשילד 12, שם בצד, ממש מאחורי הדלת, לא באמת משתמשים בו, לעיתים נדירות…

אז החלטתי לא להחמיץ את העניין ולהגיע לקראת המופע המתוכנן, הרי לא בכל יום מגיע מוזיקאי בסדר גודל שכזה למקום המתמחה בדרך כלל באמני אינדי ושוליים הבועטים ופורצים דרך, הנה מגיע לו אחד שאת השקת אלבומו האחרון עשה בהיכל התרבות, פאקינג 2,480 מקומות, בערב אחד, אין הרבה מוזיקאים מקומיים המסוגלים לאתגר עצמם בסדר גודל שכזה.

אבל מסתבר כי לאחר שאתה שוקד בילדותך על שיעורי פסנתר בקונסרבטוריון, ולומד את יסודות המוזיקה הקלאסית והליטורגית, יותר קל לך להשתלט ולכבוש את הפופ המקומי.

אז נעזוב רגע את כל החפירות, ותסלחו לי שלא אתייחס להרכבים שפתחו את הפסטיבל הפעם, וגם לא לאלו שבאו לאחר מכן, כולם טובים ומצוינים, ממלאי אולמות גדולים כקטנים, יודעים את המלאכה ומביאים כבוד לסצנה בעיר.

אבל כשהאולם מפונה מהקהל הממתין בחוץ, הסבלים מעבירים את הכנף והפסנתר למרכז האולם, צוות המלווה את שלומי שבן כבר שוקד על כיוון הפסנתר והצבת מיקרופון ומוניטור, הכל על מנת שבעוד דקות יכנס המאסטרו בעצמו ויבדוק שהמקשים הלבנים הם לבנים ואילו השחורים באמת שחורים, כמה דקות של רק קומץ אנשים והכוכב באולם ואז נפתחות הדלתות ועדה עצומה של בעיקר בנות מציפה את המקום נצמדת לכנף הפסנתר ולכל פינה באולם, ברות המזל, רבים רבים נותרים בחוץ, נותרים כמאזינים בלבד…

בסופו של הסיפור שלומי שבן מתיישב מול הקלידים, נותן לקהל השמח את חצי השעה שהקציב על שלל להיטיו המוכרים והחדשים, עושה את כל השטיקים המוכרים אך תמיד אהובים – מי בקהל יודע לנגן על פסנתר, משפט המביא תמיד עוד זוג ידיים לקוורטט המלהטט על קלידי הפסנתר, בעודו נוטף זיעה בשל ההשתוללות והאהבהבים עם הפסנתר מזמין שבן את נגה ארז להצטרף אליו ולמלא את תפקידה של חווה אלברשטיין בשירם הידוע – . אותו שיר שפתח את מופע ההשקה החגיגי בהיכל התרבות בו מלאו זוג שפתיים וירטואליות מעל מסך הקרנה את תפקיד חווה אלברשטין כנוכחת נפקדת.

תכלס, חצי שעה מתומצתת של עונג מוזיקלי שלא חווים כל יום. לדידי, סובייקטיבית ואובייקטיבית, שבן עשה את שתמשרה הרביעי.

אז אבקש סליחה משי צברי, ריף כהן, Buttering Trio, הקולקטיב,  Garden City Movement, לירון עמרם והפנתרים, יהודה קיסר, שעלת נפוצה, REO , ועדת חריגים, CohenBeats , The Great Machine , RPSsurfers על כך שלא נשארתי לראות אותם מנגנים ושרים, וודאי ניפגש בהזדמנויות אחרות, הרי תל אביב היא עיר ללא הפסקה…

ובקטנה – מילה חמה למונוקרייב, הצוות שעומד מאחורי הפקת הפסטיבל, הם יודעים להגניב ולהביא את מיטב המוזיקאים לכאן, ליער של מנשה, להרים סדרות תרבות מוזיקליות ולשלב אמנים מהשורה הראשונה לצד הכי פרועים בסצנת השוליים – שאפו.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות

וידאו – שלומי שבן מזווית שלא נראתה מעולם…