חדשות הסצנה

ימין ושמאל, אבל זה רק רוקנ'רול…

אחינועם ניני, אריאל זילבר, סערה ברשת, טקס הענקת פרסים, מהומה על לא מאומה… הידיעה מדווחת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.

אקום, לוגו
אקום, לוגו

סערה ברשת, מהומה בעולם המוזיקה הישראלי, חמישה ימים לפני טקס הענקת פרסי אקו"ם ליוצרים ומבצעים בתחום המוסיקה הפופולארית ואחת הזוכות בפרסים, אחינועם ניני, פורשת במחאה. ליתר דיוק, אחינועם, הזוכה בפרס הדירקטוריון על תרומה מיוחדת להפצת היצירה הישראלית בעולם בסך 10 אלף שקלים, נימוקי הוועדה להענקת הפרס היו – "במהלך 25 שנות יצירה והופעות ברחבי העולם החלו רבים ממעריציהם (של אחינועם וגיל דור) להתעניין ביצירה ישראלית ואף לשיר בעברית. יצירותיהם בוצעו ונוגנו ברחבי העולם וכבר באלבומם הבינלאומי הראשון, נכללו שירים בעברית, ביניהם "אורי" של רחל בלחנה של אחינועם ניני.גם אלבומם האחרון "ארץ שיר" שהוא מחווה לקלאסיקה הישראלית לווה במסע הופעות בינלאומי מצליח. על כל אלה ועוד החליט הדירקטוריון להעניק להם את הפרס המיוחד".

אחינועם הודיעה הבוקר בעמוד הפייסבוק הרשמי שלה כי היא מבטלת את השתתפותה בטקס פרסי אקו"ם מסיבות אידאולוגיות, ההנחות שרצו היו כי היא אינה מוכנה לקבל את הפרס וההכרה על אותה במה עליה יעמוד היוצר והזמר אריאל זילבר שזכה בפרס אקו"ם ע"ש נעמי שמר על מפעל חיים למלחין בסך  35 אלף שקלים. נימוקי הוועדה להענקת הפרס היו – "יצירותיו של זילבר בולטות במקוריותן וחדשנותן תוך שהוא משלב אלמנטים אתניים וסגנונות מוסיקליים חדשים. ניכר כי זילבר  הגדיר מחדש את המיינסטרים כשהוא מקרב את השוליים למרכז. הופעתו על הבמה מלאת כריזמה ושיריו רלוונטיים ומשפיעים גם היום כשהם מדברים על אמת אומנותית, אמינות, כנות וכשרון עצום. על כל אלה ועוד בחרה ועדת השיפוט להעניק לאריאל זילבר את פרס אקו"ם על מפעל חיים למלחין".

מאוחר יותר הגיבה אחינועם בהודעה מפורטת שליבתה מובאת כאן – "בחברתנו הציבור כבר הפנים את העובדה שגיבורי התרבות שלו נמדדים ברייטינג שלהם, או במילים אחרות, בהיותם ״סלבס״. מכאן קצרה הדרך לתובנה הנפוצה בכל תור לאודישינים בתכניות הריאליטי, שהדרך להיות ״סלב״ מתחילה באמביציה להתגלות כ״טאלנט״ ולא חשוב במה, ובעצם לתובנה המופשטת עוד יותר שאפשר גם בלי ״טאלנט״. כתגובה לרידוד תרבותי זה משתדלים מקדמי ה ״הכרה האומנותית״ הממוסדת לעשות מלאכתם נאמנה ולתמוך באמנים ראויים (עד כמה שוועדה נבחרת יכולה להחליט ולהסכים). אך כאמור, ולמרבה הצער, גם הכוונות הטובות ביותר משרתות בסופו של יום את תעשיית הרייטינג. מצב דברים עגום זה, גם אם הוא בלתי נמנע, מטיל אחריות כבדה על כתפי מעניקי הפרסים למיניהם. אחריות זו אינה מסתכמת בבחירת אומנים ראויים, אלא בהבנה שהפרס מסייע להגדיר את גיבורי התרבות של האומה. גיבור תרבות, כמו כל גיבור, הוא משאת נפש הזוכה להערצה וללגיטימציה ציבורית , לא רק כמייצג של אומנותו אלא כ״פרסונה״, כ״סלב״,כמופת חברתי. דוגמא מאלפת למצב עניינים זה היא זכייתו של אריאל זילבר בפרס אקום על מפעל חיים השנה.  מעטים יחלקו על תרומתו האומנותית של אריאל ועל איכותו כיוצר מוכשר ומקורי. אך בחירתו, ובעיקר בקטגוריית מפעל החיים, מהווה הפניית עורף לאחריות הציבורית הזו. הכיצד ? שלא כמו בהליך בחירות דמוקרטי בה הציבור זכאי להיחשף למגוון הדעות והעמדות ומתוכן הוא בוחר את מנהיגיו על פי שיפוטו, במקרה של אריאל זילבר ה״ממסד״ עצמו כבר בחר, חגג, אישר, טיהר ולא ביקש הבהרות או התנצלויות. לציבור לא נותר אלא להריע ולאמץ בחום".

אריאל המוכר בדעותיו הפוליטיות ההפוכות לחלוטין מאלו של אחינועם הסתפק בתגובה קצרה: "אני נגד כל סוג של חרם ואשמח לראות את אחינעם ניני בטקס פרסי אקו"ם. בואי כלה, שמוליק קורא לך". תגובת אקו"ם לפרשה – "זכותה של אחינועם להחליט שאינה רוצה לקבל פרס, ואנחנו באקו"ם מכבדים זכויות יוצרים".

ראוי לציין כי בפייסבוק קיימות שתי קבוצות, האחת סגורה והשניה פתוחה בנושא החרמת אחינועם ניני בשל דעותיה הפוליטיות, קבוצות בהן רשומים אלפי חברים. בעמודו האישי של אריאל זילבר רשמו גולשים רבים את תחושותיהם על הפרשה. הבלוג אינו נוקט כל עמדה בעניין, הוא באופן אישי מעדיף את הטיפול  באיכות הסביבה…

הנה רשמי הבלוג מהופעות השניים בשנה האחרונה בתל אביב – אחינועם ניני בצוותא , ואריאל זילבר בתאטרון גשר .

 דרך אגב, הטקס של אקו"ם יתקיים ביום שני 03.02.2014 בתאטרון גשר ביפו החל מהשעה 18:30 במעמד הזוכים וקהל מוזמנים, הבלוג יעביר דיווח על ההתרחשויות…

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close