המפתחות של הצוללת…

ערב פתיחת  פסטיבל החשיפה הבינלאומית למוסיקה – רוק, אינדי, אלקטרוני במועדון הצוללת הצהובה בירושלים, על מה שהיה, על מה שצפוי ובכלל, סט חפירות של הבלוג. 20.11.2013. ירושלים בירתנו לנצח.

אינני יודע מה יותר חשוב בכותרת, העובדה שכמה עשרות אנשי מפתח מתעשיית המוזיקה הבינלאומית הגיעו לישראל במיוחד על מנת לצפות, להאזין ואולי אף להזמין הרכבים ויוצרים מקומיים מסצנת האינדי והרוק, לצד סצנת הג'אז והגרוב להופעות מעבר לים, בפסטיבלים חשובים, תוכניות טלוויזיה, תחנות רדיו, מועדונים ובכלל, או עצם העובדה שהטרחתי את עצמי (טוב, הסיעו אותי) לעלות לירושלים בירת ישראל היישר לאזור התעשייה למשכנו של מועדון הצוללת הצהובה על מנת לצפות בלקט הופעות של מיטב בנינו ובנותינו.

כן, אומרים שזהו הפסטיבל הרשמי, האמיתי, היחידי באמת שמדינת ישראל באמצעות משרד החוץ, משקיעה משאבים בקידום התרבות המקומית העצמאית, הפעם בנישה של המוזיקה, אירוע שמטבעו מתמקד גיאוגרפית בירושלים (עם גיחות לתל אביב כמובן…) סוג של פלטפורמה המשמשת מזה מספר שנים כבמה איכותית לחשיפת מיטב המוזיקאים הפועלים בישראל – בפני מקבלי החלטות בכירים בתעשיית המוזיקה העולמית.

האם זה באמת עובד? מעבר למפגשים, הקוקטיילים, ההופעות, ההתאמצות, תמהיל של מיטב המוזיקאים בסצנה הבועטת המופעים ללא תמורה כספית, בפני קהל, שלרוב מגיע באופן חופשי ללא צורך ברכישת כרטיסים, מה קורה כשהחגיגה נגמרת? אחרי הרעש הגדול, אחרי ההופעות, מי יוצא נשכר מהעניין ומי לא? האם יש כאן חותכי קופונים?

אז אפשר לאמר שכן, יש קופונים, לא מהסוג שאתם חושבים, לא קופונים של מתווכים, אנשי תעשייה מקומית, אלא קופונים בדמות סיכוי מצויין למוזיקאים המקומיים לעשות זאת מעבר לים, כי בינינו, כאן בארץ, או בתל אביב בפרט, זה קצת שלולית, אינדי שמינדי, כמה הרכבים באמת מופיעים לפני יותר משלושים איש בערב אחד?…

והנה התוצאות, הכל מנותח ומפורט, מי הצליח, מי "עשה זאת", הרשימה של האמנים שהצליחו בעקבות המפגשים הללו: הקולקטיב, פאנקנשטיין, איזבו, משפחת אלייב, אנסמבל יאמן, מאיה איזקוביץ', אסתר רדא…

והנה הפירוט היכן הופיעו:

הקולקטיב הופיעו ב- United Islands festival וב- Glastonbury, שאולי עינב {ג'אז} הופיע ב- בפסטיבל "בוהמיה ג'אז" בצ'כיה, LayerZ – נגנו בג'אזאהד בברמן ו- 'GOOD music' הביעו עניין לעבוד איתם, אילנה אליה ואנסמבל ארם – הופיעו בג'אזאהד, אנסמבל יאמן הופיעו בפסטיבל מוזיקה יהודית בפולין, מאיה איזקוביץ – הופיעה בניו יורק בפסטיבל –  mountainjam, קראנץ' 22 – הופיעו בפסטיבל החשיפה הגדול בווינה   Waves, פאנקנשטיין קיבלו 5 הופעות באירופה בעקבות החשיפה ב- 2011, איזבו הופיעו United Islands festival, משפחת אלייב סגרה טור קיץ שלם בעקבות החשיפה ב2011 באירופה וניו זילנד.

אז אני מסיר את הכובע, הנה פרויקט שעושה זאת למען היוצרים ולא עבור היצרים, אף התברר לי שהתמיכה הממשלתית (ולא לשכוח את השותפים, כמועדון הצוללת הצהובה הנותן את האכסניה לפעילות, הוא סוג של עמותה מלכ"ר שעושה רק טוב למוזיקה בירושלים ובכלל, מקום די מושקע, את הקרן לירושלים, את עיריית ירושלים, את מונוקרייב, סוכני הבוקינג המקומיים שהביאו לנו שורה מפוארת של הרכבים מצוינים) נמשכת אחרי שהחגיגות מסתיימות, וכשמגיעות ההזמנות מהאורחים שמעבר לים להגיע לפסטיבל, הופעה, טלוויזיה או כל פלטפורמה אחרת הכרוכה באריזת מזוודות, כלי נגינה ועליה למטוס או לשטיח הקסמים, משרד החוץ, באמצעות האגף לקשרי תרבות ומדע (קשתו"ם) מכניס את ידו לכיס ומשחרר את התקציב הדרוש למימון הטיסות למוזיקאים.

ובמעבר חד מהגדול לקטן, איך בכלל שברתי את המוסכמה? איך יצאתי, עצמי ובשרי מהעיר העברית הראשונה? זנחתי את משטחי הבטון והאספלט עם ריח הים תמורת בתי אבן, עליות, ירידות והרבה ירושלמים? הרי בדרך כלל אני מתחמק מהאתגר הזה, לצאת מהעיר, מוותר מראש על הזמנות לפסטיבלים בחיק הטבע, חולות, יערות, פלגי מים, מאהלים, מקסימום שאני מוכן להתקרב להרצליה\פתח תקווה\ראשון לציון במעגל המצומצם. אבל הפעם הפתעתי אפילו את עצמי, ארזתי סוודר (!) והגעתי אתמול אחר הצהריים לתחנת הרכבת מרכז יחד עם קבוצה של בלוגרים, אנשי תקשורת בתחום המוזיקה, על מנת לטעום באופן ממשי את המפגש החגיגי הראשון עם בין אמנים מקומיים שלנו לבין קבוצת אורחים מכובדת שכללה שורת מנהלים וקובעי מדיניות הללו – אלברטו גיחארו ממנהלי פסטיבל "פרימברה סאונד" ברצלונה, שון קרלסון ממנהלי פסטיבל פ'אק יא! בארה"ב, קראל הופמן – Hill Top Alive מפיק פסטיבלים מדרום אפריקה, ראלף כריסטוף – ממנהלי פסטיבל c/o pop , מייק בל מ"פילטר מגזין" – אוצר פסטיבל קולצ'ר קוליד, בן מנדלסון ממנהלי  פסטיבל WOMEX, ועוד שורה ארוכה של אנשי מפתח, אפילו מיפן הרחוקה היו נציגים…

אז תאכלעס, בקטנה, מעבר למפגש הבלתי אמצעי עם אותם אנשים, מעבר לכיבוד והאירוח מאיר הפנים של צוות ההפקה ואנשי הצוללת (הי, יש לי חולצה של הפסטיבל…) צפיתי בחמש הופעות רצופות, יושב בכסא כבוד, בשורה הראשונה במתחם ה- VIP  של הצוללת, עם פתיחה של גבע אלון שלאחר מכן הצטרפו אליו איסר וגדי, הם הם הפליינג בייבי, עם שואו גרובי של מונק – Man of North Country, עם מופע מקפיץ בסגנון הפלישה הבריטית של wake Up The Wake Up Suzzys ועם פינאלה מרקידה במיוחד לצלילי האלקטרו סול, היפ דאנס, מאוולים, של אקו וטיטו.

הפסטיבל ממשיך גם היום ובכל הסופ"ש, ביום שישי הוא מתארח בתל אביב (עיר ללא הפסקה…) אני ממליץ לקוראים להגיע עד השעה שלוש וחצי אחה"צ למועדון האזור, יהיה שם, בין כל ההרכבים שעומדים להופיע, אחד מעניין במיוחד, יוני שרוני (רדיו רדיו רדיו) עם יוצאי לורנה בי בהרכב החדש בשם – Garden City Movement מהלייבל המשני של אנובה – BLDG5, אני מסמן זאת כמופע חובה, גם בערב באלנבי 94 בפאסאג' יש מופע אחד שהוא חובה ובטח יהווה הפינאלה של הלילה – BEMET , הוד מושונוב ואמיר ברסלר יוצרים במקום צלילי פסיכדליה גדושים במאפייני ג'אז, רוק, אלקטרו עשירים בקצב.

בינתיים, לחצו לצפייה בגלריית תמונות מערב הפתיחה של הליין אינדי\רוק בצוללת הצהובה

וידיאו – רגעים ספורים מההופעות