כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

פליסיאנו – קול פעמונים ואצבעות זהב

חוזה פליסיאנו במופע בהיכל נוקיה, מיטב הלהיטים ויצירות לטיניות לצד תזמורת הסימפונט של רעננה, 10.10.2013, נכח, האזין וצפה, צילם ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.

חוזה פליסיאנו , זוכה 2 פרסי גראמי היה בין האמנים הראשונים שחצו את גבולות המוסיקה הלטינית והתברג לצמרת המוסיקאים הבינלאומית.

כישרון, מזל ואם שלא ויתרה הובילו את חוזה פליסיאנו, בן 68 מפורטוריקו לנסוק אל העולם המוזיקלי הבינלאומי כגיטריסט, זמר ומלחין שנולד לעולם עיוור לחלוטין. עובדה שלא היוותה מכשול לכשרונו המוזיקלי כאשר כבר בגיל רך החל לנגן בכלי נגינה שונים ולהאזין לתקליטים רבים.

בגיל 18 כבר השיק את אלבומו הראשון ולאחר מכן התפרסם בביצוע גרסאות כיסוי לטיניות לכמה להיטים של אותם ימים כשירם של הדלתות " Light My Fire" ועוד.

אני שגדלתי על שורה ארוכה משיריו לא חשבתי להחמיץ את ההזדמנות כשנודע לי כי הוא מגיע לתל אביב למופע. ואכן הערב, יחד עם ארבעה וחצי אלף צופים התמזל מזלי לצפות ולהאזין מקרוב לאיש בעל קול הפעמונים ואצבעות הזהב, חוזה לא מש ממקום מושבו במהלך כל המופע, בין שיר לשיר הוא שופך מחמאות על עם ישראל, על מדינתנו ובכלל כולו קורן מאהבת ישראל, מילותיו "אני אוהב את הארץ הזו, אני אוהב את מה שהיא מייצגת ונאבקת עבורו, אני מגיע לכאן כשליח של שלום, המשיכו במאבק והחזיקו מעמד" הדהדו באולם לקול מחיאות כפיים סוערות, זה באמת נדיר שאמן אורח מביע כל כך הרבה אהבה לעם לבדד ישכון…

מחווה מרגשת הייתה כאשר בין שורות הקהל שמילאו את ה"אורקסטרא", המושבים מול הבמה, ישבו כמה עשרות לקויי ראייה עם כלבי הנחיה שלהם, הם הוזמנו כאורחים למופע על ידי חוזה פליסיאנו, הוא בעצמו עיוור מלידה. לקראת סוף המופע נציג המרכז לכלבי נחיה לעוורים  העניק לו תעודת הוקרה ומצידה האחורי כתב ברייל…

אז מה היה לנו במופע? שעה ומחצה עם שורה ארוכה של שירים, ביניהם כמה מהלהיטים המפורסמים ביותר -"Rain", "Light my Fire", " Qué Será" ו- "California Dreaming". תזמורת סימפונט רעננה שעטרה את שיריו בכלי מיתר, קהל שהתרווח במופע מענג ואיכותי, הרחק מההמון הסואן.

קוראים לזה קולטורה, אני מכנה זאת הגשמת חלום של ילד, הילד הזה הוא אני…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא