מופע השקה לאלבום חדש מבית האחים רמירז, עוזי, ספי וקיטקיט מזמינים חברים טובים לחגיגת מוזיקה ללא פשרות, ימבה קהל, צפוף באוזן (בר), שישי לקראת חצות (19.07.2013), בין הקהל והלהקה מתעד ומדווח – יובל אראל.
אפתח בחפירה, זה מחייב. ואתחיל בעוזי, רמירז, פיינרמן, איך שבא לכם, עוזי בכל מקום. עוזי הוא טיפוס חרוץ ביותר, בכל הנוגע למוזיקה והופעות, מוזיקאים נלחמים על הזמנתו להתארח בהופעותיהם, פעם, לפני הרבה זמן הוגדר עוזי כגיבור גיטרה כאן בבלוג, מאז הוא הספיק ליטול חלק בהופעות, השקות, להצטרף להרכבים שונים, לג'מג'ם עם חברים, להשיק אלבום סולו, וכאשר הוא לא עושה ג'וגינג בטיילת להמשיך בכל הפרוייקטים המוזיקלים האפשריים.
את הפתיח שלי עם עוזי אזכור טוב, זה היה במסגרת הליין "לכלוך באוזן" שאצר לאון פלדמן באוזןבר, עוזי, סוג של "תזמורת איש אחד" עולה לבמה הקטנה באולם הישן והדחוס ומתחבר לגיטרה, תוף ומצלתיים ועוד מפוחית אחת תלויה על צווארו, נותן בראש שטף של צלילי אמריקנה על שלל הסגנונות, בלוז, רוקבילי, גראנג', קאנטרי ומה לא, מראה לקהל שלא ממש צריך שורת נגנים כשהאדם הנכון שולח ידיו על שלל כלי נגינה בעת ובעונה אחת…
גם בהרכב הזה, האחים, רמירז, רדפתי לא פעם, מהופעות פריצה באיזה מדרחוב לרגע ביפו, גם בהופעות במסגרת פסטיבלים אורבנים כאן בתל אביב וגם בג'אם שנולד ספונטני ושטף את השכונה ביפו (שכונת המוזיקאים, זו המשתרעת מסמטאות שוק הפשפשים מדרימה עד אלהמברה ונוסקת צפונה עד נגה).
והנה כעת, האחים, רמירז, עוזי, ספי וקיטקיט הופכים להורים גאים של אלבום חדש, אלבום שלוקח את הצלילים שלהם לכדי מסיבה אחת גדולה, מסיבה הטבולה בכל טוב, בשלל השפעות וסגנונות הנעים במשולש האחים מהחצוצרה המייבבת של ספי (תודה לאפקט הווא ווא פדל), דרך התופים והקולות של איתן "קיטקיט" אפרת ועד הגיטרה המשוגעת של עוזי, מה אין שם? שבירת רבעים בסגנון יפני, פאנקי שחור, רוק, פולק, טיפות של סווינג ישן ומרקיד, נגיעות של ג'אז חופשי, כנראה שהמושג אקלקטי הוא שם המשחק לאחים, רמירז.
האלבום – Who?You!, הרביעי במספר, המגיע אחרי הפוגת אלבומים של כמעט שלוש שנים, יש בו, כמו באחים עצמם, מעין רוח שטות, תקראו לזה Groove, תקראו לזה Jive, תקראו לזה Party, איך שבא לכם, זה תמיד שמח, תמיד צוהל,תמיד מרקיד. במהלך ההקלטות צרפו אליהם האחים את זיגי אלקלאי שניגן באורגן האמונד בשני שירים, מוסיף להם את הסאונד של תחילת שנות השבעים בחוף המערבי של ארצות הברית, גם אסף לייזרוביץ הצטרף בהקלטת הביצוע לשיר היפני – ספוקו, עם כמה כלי הקשה, לחזק את הצליל מארץ השמש העולה…
כך היה אמש, לקראת חצות באוזןבר, מסיבה אחת גדולה שהחלה עם תקלוט מתאים של רדיו טריפ (סקול מאסטר ומיקסמונסטר) המהווים חלק מאותה חבורה עולצת של השכונה ההיא ביפו, או לחילופין של הלייבל ההוא אאודיו מונטאג' שחולש גם על האחים בדרך מסויימת. יש בהם מעין תמימות נעורים מסויימת, בדוכן שהוצב בפתח האולם הצר והארוך של האוזן היו מונחים עותקים מהדיסקים של האחים, אני, שכבר אוחז בעותק דיגיטלי של האלבום התלהבתי מהגרסה של הקלטות, אשכרה, העלו את כל האלבום לקסטה!! חמישה שקלים עשו את העניין לעסקה מוצלחת, מזל וברכה. גם האקססוריז שלהם היו מן התמימות, חולצות באטיק עבודת יד עם לוגו, ידני אף הוא, רק חבל שלא הייתה מידה גדולה, לא לי ולא לספי, רמירז.
אז מה היה אמש? ספי במראה הקיבוצניק (כי הוא) עם מכנסיים קצרות וסנדלים ישראליות, עוזי בשיער אסוף כפרימדונה בקליפס צד אך עדיין מפוזר ומתחבר עם רעמת הזקן, חולצה לבנה חגיגית משהו, מכנסי זלמן עד הברכיים וגרביים מעניינות בתוך נעלי עור רטרו. שני אורחים מכובדים -שלומי אלון בסקסופון ויאיר סלוצקי בטרומבון שהובילו את הבראס סקשיין עם האח ספי, רמירז. ביצוע חגיגי של שירי האלבום לצד כמה "להיטים" מהאלבומים הקודמים (חוץ מאלבום הכריסמס…), האמת שאת רובם החשוב והעולץ של השירים אני וכל השאר כבר מכירים, האחים, רמירז, מבצעים אותם כבר תקופה ארוכה, אפשר לאמר שמדובר בלהיטי הרקדה רמירזית ידועים לאוכלוסיה, אותה אוכלוסיה יודעת סוד, המהמרת על בטוח על האחים, רמירז.
אפשר לתמצת את המוטו של האחים רמירז כפרייז מהשיר היפני – "אני סמוראי ואני לא צריך אף אחד", בבחינת – תרצו תאכלו, לא תרצו, גם\אל תאכלו. מוזיקה רמירזית היא הנאה, ללא תיוג, ללא טבלאות, מגירות ומדפים, פשוט לתפוס בשתי ידיים, רגליים ואוזניים את החגיגה המוזיקלית הזו ולזרום עימה הלאה…
הערה: אז לא הייתם אמש באוזןבר? לא נורא, הערב, מוצאי שבת 20.07.2013 הם מריצים סיבוב השקה נוסף, לכו (רוצו) על זה!!.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מההופעה
וידיאו
[…] הייתה אחת הפוריות ביותר עבור עוזי, רק בקיץ האחרון חגג עם חברי הרכבו "האחים רמירז" את השקת אלבומם האחרון […]