דיווח מהשטח

כולם רוצים שירים פשוטים

שלמה גרוניך מציין את הדרך לאלבום הבא, סוף שבוע במרכז שטיינברג חולון, חשיפת שירים חדשים, את המפגש עם שלומי שבן, הנגנים ואנסמבל סולני תל אביב, חגג גרוניך באמנות קונספטואלית,  01.06.2013. מדווח בתמונות, קולות וחפירות – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.

שלמה גרוניך, פסנתר. צילום: יובל אראל
שלמה גרוניך, פסנתר. צילום: יובל אראל

אפתח בחפירת עומק, לפני הרבה שנים, במאה שעברה בעצם, הייתי תולעת ספרים אמיתית, אריך קסטנר וסיפוריו היו הלחם בחמאה שלי על בסיס יומי, 35 במאי, אמיל, אורה, פצפונת ואנטון ובמיוחד האיש הקטן, נו, ההוא שחי בקופסת גפרורים. היה זה בשבילי חיבור טבעי ביותר לשיר, עוד בתחילת דרכו, של גרוניך שלמה "רוזה מרציפן", גם ההמשך, עם "פנקס הקטן" של גרוניך וכספי יחדיו, השיר המגיע מסיפורי הברנשים של דיימון ראניון היווה עבורי חיבור נכון בין עולם הספרים והסיפורים לבין עולם הצלילים, את הגאוניות המוסיקלית של גרוניך כפורץ ושובר מוסכמות לצד דמותו הציורית קיבעתי בתודעתי בגיל מאוחר יותר כסוג של פראנק זאפה מקומי.

המפגש הראשון שלי עם גרוניך על הבמה (ולא רק  בשידורי הטלויזיה) היה באחת ההזדמנויות כאשר במערכת עכבר העיר עוד שלחו צלמים להופעות, ניצלתי זאת כדי לכתוב בבלוג כמה מילים על האיחוד של גרוניך וכספי לפני שנתיים בהיכל התרבות של ראשל"צ.

פרסומת
גרוניך, מלהטט במילים ומנגינות. צילום: יובל אראל
גרוניך, מלהטט במילים ומנגינות. צילום: יובל אראל

שלמה גרוניך, אותו ניתן להגדיר כאחד המוזיקאים הגדולים הפועלים כאן בארבעים השנים האחרונות, נמצא עדיין בשיאו בקריירה המוסיקלית, בשבועות האחרונים כבר התבשרנו על אלבום חדש הנמצא בשלבי התהוות ממנו שוחרר כבר שיר ראשון  – "בנאליה לפני השקיעה", שיר שלווה בקליפ מאוייר, באותה הזדמנות הצהיר שלמה גרוניך : "האלבום הזה מבחינתי הוא התגלמות ההבשלה והבגרות המוזיקלית והאישית שהגעתי אליה. עד היום ברוב אלבומיי הייתי נכנס להקלטות ללא תכנית מוגדרת ובלי לדעת בדיוק מה אעשה שם. זו הפעם הראשונה שאני מוציא אלבום שהושקעה בו מחשבה ממוקדת ולאורך זמן לפני ההקלטות. זו גם הפעם הראשונה שאני משלב ידיים ליצירה משותפת ומשולבת של אלבום סולו שלי עם אנשים אחרים בעוצמה שכזאת ואני מרגיש זכות גדולה להיות מוקף באנשים בעלי חדוות יצירה וסקרנים כמוני. בזכות כל אותם כוחות המאוחדים סביב האלבום – נוצרה יצירה שלמה וחדשה." 

אז שלמה, ובסיוע ההפקה המצויינת של חיים שמש לקחו את היכולות הללו, יחד עם אסופה מצויינת של אמנים רבים ויצרו מרתון שלמה גרוניך, שהוקדש לפועלו ויצירתו לאורך השנים הרבות, אני בחרתי את המופע האחרון במסגרת המרתון – "אמנות קונספטואלית" במסגרתו ארח קטע השיא את שלומי שבן לארבע ידיים על פסנתר אחד.

גרוניך והאנימציה. צילום: יובל אראל
גרוניך והאנימציה. צילום: יובל אראל

אבל מה באמת היה בערב הזה, אמש, במוצאי שבת במרכז שטיינברג בחולון? המופע שגרוניך יצר  נוצק מארבעה חלקים, בפרק הראשון התייצב גרוניך בגפו על הבמה ליד פסנתר הכנף, מאחוריו מוצב פנס הרחוב שלדעתי מלווה את הופעותיו כבדרך קבע וביצע קטעים אינסטרומנטלים – "רימון", קטע המופיע אך ורק באלבומו "המיטב", עימו פתח את המופע בדרמטיות, מאפשר לקהל הרב שמלא את האולם להתמקד בהאזנה נקיה וצלולה לפלאי אצבעותיו המתחילות בפריטה וצביטה במיתרי הפסנתר טרם עבר למקשים, מיד הוא עובר לשיר "אל נא תלך", אותו הלחין בזמנו לפופיק (רבי) ארנון על פי מילותיו של המשורר והפילוסוף ההודי רבינדרנאט טאגור, פסיכדליה של שנות השבעים, אחרי הטעימה הראשונית הזו הוא פונה סוף סוף אל הקהל שבאולם, מבקש להפעיל אותו, השיר Go, הקהל נדרש להצטרף לקריאה Go, גם יצירה זו לפסנתר וקהל לא ראתה אור באלבומים מעבר ל"מיטב" המשולש שהושק בשנת 2010.

פרסומת

אחרי שלושת השירים הללו עובר גרוניך לפרק השני במערכה, מצטרף אליו לנגינה אודי רז והטובה, אודי המוכר מהרכב השמחות מארש דונדורמה שם הוא אף אוחז בסזפון האדיר, ובעבר אף ניגן עם ההרכב וגרוניך בפסטיבל הפסנתר בשנת 2009 , מעטר את נגינתו של גרוניך בשיר "עכשיו זה שנינו" שהתפרסם לראשונה באלבום הסולו "צמר גפן מתוק" שהושק בשנת 1982, גרוניך מתבדח על כלי הנגינה הענקי, מספר שאביו היה מנגן בטובה שהייתה יותר גדולה ממנו…

את המשכו של הפרק השני עושה גרוניך עם הרכב נבחר מתוך אנסמבל סולני תל אביב, חמישיית כלי מיתר –  שני כנורות: ליה רייחלין, ניצן קאנטי, ויולה: יעל פטיש, צ׳לו: נעה אילי וקונטרבס: ערן בורוביץ עימם הוא מבצע את שיריו הידועים "הזמן עובר" הלקוח מהאלבום נדודי שנה משנת 1988  ו"לונה פארק" מהאלבום צמר גפן מתוק.

גרוניך ונגני האנסמבל. צילום: יובל אראל
גרוניך ונגני האנסמבל. צילום: יובל אראל

עכשיו מגיע תורו של שיר חדש, מאלו שימצאו את מקומם באלבום החדש, שלמה גרוניך מבקש להקדיש אותו למפיק המופע חיים שמש – "היום מאירה השמש" שאת מילותיו כתבה לאה גולדברג ותוזמר בידי אייל מזיג, המפיק המוסיקלי מאחורי האלבום החדש. כאן מתחיל למעשה המבחן של גרוניך, האם הרוח הגורניכית העולצת והמתוחכמת בפשטותה פועמת בו? אפשר לאמר בוודאות שכן, גרוניך שומר בקנאות על סגנונו, אין כאן משהו אחר, הוא ממשיך במילים חיוביות לצלילים מרתקים, קצביים, דרמטיים, יש כאן קורטוב של חינוך למוסיקה קלאסית, מזכיר לי במעט מדריגל משלהי ימי הביניים, השיר גורף מחיאות כפיים מהקהל.

תם פרק שני ומתחיל פרק שלישי, חברי האנסמבל המצומצם יורדים מהבמה ומצטרף במקומם הרכב רוק הכולל את עומרי אגמון בגיטרה חשמלית , יוגב גלסמן בגיטרת בס ורון אלמוג על התופים, הם מלווים את שלמה גרוניך לאורכם של ארבעה שירים חדשים – "אחרי הכל" לפי מילותיה של מירב רוט, "להטוטן" לפי מילותיו של גיא מזיג,  "הפעם הראשונה", ו"בנאליה לפני השקיעה"  לפי מילותיו של יהלי סובול, אותו כבר הספיק להשיק כאמור.  גם שירים אלו, ארבעתם, מעידים יותר מכל על גאוניותו המוסיקלית, הוא לא מתחכם ולא מתזמר את השירים בגרנדיוזיות נוצצת, טקסטים לצד עיבוד מעודן מציבים אותם במקום טוב במדף השירים הגרוניכי. אכן, ניתן לאמר שיש למה לצפות באלבום החדש.

עוד פרק מסתיים וכעת עובר שלמה גרוניך לפרק הרביעי, צלילי הפסנתר הכל כך מוכרים, פותחים אט אט את השיר שחיבר אותי (בכל אופן) לגרוניך היוצר, הזמר, התמלילן, המגיש הנון קונפורמיסטי, כן, רוזה מרציפן ומקס האיש הקטן…אט אט נכנס לבמה בשקט מאחור שלומי שבן לכל תשואות הקהל, שלומי מתיישב ליד הפסנתר וממשיך בשיר, גרוניך ממשיך עם המלודיקה לצדו, הנה כעת יש ארבע ידיים על פסנתר אחד, אני רץ מהעמדה שלי באולם ליד הקונסולות, לתפוס צילום קרוב של השניים על פסנתר אחד…

שלמה ושלומי, פסנתר אחד ארבעה ידיים. צילום: יובל אראל
שלמה ושלומי, פסנתר אחד ארבעה ידיים. צילום: יובל אראל

זה לא מסתיים, כעת הם מתחלקים בשני פסנתרים משני שולי הבמה הגדולה, שלומי ושלמה ב"ציור" הלקוח מהאלבום "מאחורי הצלילים" של גרוניך וכספי, עוד יצירת מופת אלמותית, על המסך הגדול הנפרש מעל הבמה משתקפים האיורים שילוו את האלבום החדש, המופע לא תם עדיין, משולש נגני הרוק גיטרה בס תופים חוזרים ומצטרפים לשני הפסנתרנים, "נואבה" עוד שיר מהאלבום המתקתק של 1982, המופע כעת מגיע לסיומו עם ביצוע אליו מצטרף הקהל במחיאות כפיים "שירים פשוטים" הפעם עם גוון אקטואלי, איזו בדיחה על הטראש ריאליטי האח הגדול…מזכיר לכולם כאן באולם כי גרוניך נמצא במקום המכובד בשדה המוזיקה הישראלי, הרבה מעל כל מיני עניינים קטנים ובלתי פתורים, מובנים, בשלים שמתרוצצים בסצנה העכשווית…

אולם לכל דבר טוב יש סוף, המופע מסתיים, הקהל עומד על רגליו ומוחא כפיים, דקה קצרה ושלמה גרוניך ושלושת נגני הרוקנ'רול שלו חוזרים לבמה, ביצוע פארודיה ל"שיר המסע" כאשר מנסים שלושת הגברים לשיר בקול מצו סופרן של ילדים\ות קטנים\ות, גיחוכים בקהל על הבדיחה. וכעת קריצה לאחד מגדולי המוזיקאים בני זמננו, מי שאחראי למהפכת הפופ, יחד עם חבריו, פול, ג'ורג' ורינגו, כן השיר Mother  של ג'ון לנון מסיים את המופע, אבל לא, יש עוד קצת עבור הקהל, נגני האנסמבל חוזרים ומצטרפים אל כל הכבודה הזו על הבמה, שיר אחד נוסף, אחרון ודי – הנפתח עם מחווה ללהקת Rare Bird והשיר Sympathy ההופך אט אט ל"יש לי סימפטיה לאומנות קונספטואלית בחולון…."

כולם רוצים שירים פשוטים. צילום: יובל אראל
כולם רוצים שירים פשוטים. צילום: יובל אראל

אז מה היה לנו? אחד גרוניך, יוצר מוכשר ובלתי נלאה, שובב מוזיקאלי חסר מעצורים, מופע הסוקר את הקריירה העניפה לאורכן של 40 שנה, שירים שכיף לשמוע שוב ושוב, גרוניך יודע לצקת לתוכם רעננות תמידית, והתירוץ למופע – טעימה מגוונת משירי האלבום החדש שבדרך המעורר תאבון וכמובן – אחד שלומי שבן מוכשר ומצויין.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו – שירים חדשים ורוזה מרציפן אחת

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: