שלישי פעמיים | ערב במרתפים

ליל שלישי, פעמיים כי טוב, 21.05.2013, העיר העברית הראשונה, יובל אראל מדווח על הקולות והמראות משני צידיה של מסילת  הרכבת הישנה לקהיר…

אומרים על יום שלישי "פעמיים כי טוב", סתם ביטוי חסר תוכן הלקוח מהפרק הראשון בספר בראשית, קצת על בריאת העולם, יצירת השמיים, ופיזור צמחייה על האדמה..האמת מתחילה אי שם בתחילת המאה שעברה, כאשר אנשי העסקים היהודים החליטו לפרוש מיפו ולהקים שכונה בורגנית אמידה קצת יותר הלאה מהלכלוך והזוהמה שמסביב לכיכר השעון, הם רכשו כמה גבעות חול סמוך לפסי מסילת הרכבת שנמתחה מירושלים ועד הרציף בנמל יפו, המסילה עצמה נעלמה מתחת לפסי האספלט שנסללו בעיר העברית הראשונה, אולם שקשוק הקרונות עדיין מהדהד באישון לילה באוזני העוברים ושבים בקטע בו מתחברים הרחובות יהודה הלוי והרכבת…

ולמה כל החפירה הזו? כי בדיוק שם, בשתי הגדות של נהר האספלט הזורם מעל המסילה שנעלמה, מתקיימים להם בחשכת הלילה שלל מרתפים המשמשים כמועדוני הופעות קטנים, דחוסים, רווי אדי סיגריות ואלכוהול, ושם הבלוג טייל בליל יום שלישי וניסה לבדוק האם הביטוי "פעמיים כי טוב" תופס גם כאן…

אז מה היה לנו? הערב החל לקראת עשר וחצי וצפונה מכך על המדרכה מול לבונטין7 כאשר החלו להגיח מהחשיכה כמה אנשים שביקשו לצפות ולהאזין לאורן זילברשטיין, סוג של בייקליינר לפרנסתו עם כמה מהמוסיקאים וההרכבים המצליחים, להקת משינה, רמי פורטיס, אסף אבידן ואחרים, סוג של אמן, מוסיקאי, כותב, מלחין ומבצע, פה ושם עם הרכבי שוליים איזוטרים מהסצנה ההולכת ונמוגה של בית פיתקית כמו "מורחת לאקום", "ערופי שפתיים", "do you like my shoes", "המצב השלישי".

אורן, שפעיל כבר מעל עשר שנים בסצנה, יוצר גם לעצמו, בעצמו, חגג אמש את השקת אלבום אי.פי חדש "הזמנים לא משתנים" במרתף של לבונטין7. אני הגעתי למופע, אודה על האמת, לא רק כדי להאזין ולצפות באורן שכבר שמעתי אותו בכמה וכמה הופעות באותה סצנת שוליים איזוטרית, אלא, ובמיוחד מכיוון שהתארח בחגיגה בחור אחד, שלומי ברכה, אותו אני מכיר כאחד הגולשים בחוף הילטון, העוסק לפרנסתו בכתיבה, הלחנה ונגינה בלהקת משינה…

שלומי ביצע שיר חדש שלו, עדיין אין לו שם, אבל יש לו יישות.

אם אתם רוצים להתעמק יותר על איך למה ומדוע לגבי אורן, אז יש פה ממש ליד, בבלוג השכן, "אפרכסת", ראיון שערך ארז טן ברינק עם אורן זילברשטיין, כנסו כנסו. אני פשוט ישאיר לכם כאן כמה קטעי וידיאו נדירים.

לקראת חצות סיימתי את ענייני בלבונטין7 וחציתי במהירות את נהר האספלט הרחב המכסה את מסילת הרכבת הישנה (האמת שהיא לא מגיעה לקהיר, אבל שלומי ברכה, סוג של טריגר…) היישר לטור העורפי שהשתרך על המדרכה בכניסה למרתף רדיו EPGB, עקיפה מימין, ויכוח עם המאבטח ובסוף אני בפנים, במועדון שהפך לאחת מפנינות התרבות המוסיקלית של תל אביב האמיתית. הלילה הוא לא לילה רגיל, הלילה יש במועדון שווארמה! לא, לא הפיתה עם חתיכות ההודו המתובלות בשומן כבש, חומוס, צ'יפס, סלט. לא, שווארמה הינו הרכב, שלעניות דעתי נולד אי שם בג'אם בקפה בן זומא (כן, תקראו על הג'אם כאן) המשלב את אנשי Funkenstein, The Apples, The Ramirez Brothers וכולל כמה מהשמות המובילים בתחום הגרוב התל אביבי והסצנה הנכונה – שלומי אלון – סקסופון, ספי 'רמירז' ציזלינג – חצוצרה, יאיר סלוצקי – טרומבון, עוזי 'רמירז' פיינרמן – גיטרה, שחם אוחנה – בס, קותי (קותימן) – קלידים וטל תמרי על התופים. שווארמה כבר כבשו את הרדיו והלילה חזרו כדי להזכיר לנתינים מי השולטטטת! סט עמוס בגרוב ופאנקי מקושט בהרבה צ'ייסרים הזיז את המתניים והידיים לכל הקהל הרב והצפוף צפוף שמלא את הרדיו, הצלחתי לחלץ כמה דקות וידיאו, תנו בהם מבט ואוזן.

ותנסו לאמץ לכם את הנוהג, יום שלישי, במיוחד בלילה, פעמיים כי טוב, תבדקו מה מתוכנן, שלבו לכם שני איוונטים להכיל, כמובן שרצוי קרובים גיאוגרפית זה לזה, וצאו לדרך. פעמיים כי טוב.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מליל שלישי

וידיאו

אורן זילברשטיין, השקת אלבום א.פי.

שלומי ברכה, שיר חדש, תיעוד בלעדי

שווארמה ברדיו EPGB